צור קשר
...Loading...

גראונדינג וטראומה - מאמר של יעל בוסידן

גראונדינג וטראומה / יעל בוסידן

במאמר אדון בקורלציה ויחסי הגומלין שבין גראונדינג לטראומה. אפרט על טראומה, על פוסט טראומה ותסמיניה. בהמשך נבחן מה הוא הגראונדינג והאכויות שהוא מאפשר במרחב הטיפולי ואיך הטראומה משפיע על מידת הקרקוע של האדם. במאמרים הבאים אפרט על האופנים השונים בהם הגראונידנג מקבל ביטוי בטיפול ואיך ניתן להעזר בו להפחתת תסמינים פוסט טראומטים. השארו סקרנים.

ריפוי  טראומה אינו יכול להיות שלם ללא התיחסות לביטוי המרכזי שלה שנעשה דרך הגוף. בשיטות הריפוי המזרחיות והשמאניות עוד לפני אלפי שנים הכירו בעובדה שהנפש משפיעה על הגוף ושהגוף וכל אחת ממערכות האיברים שלו מיוצגים על ידי הנפש (לוין, 2009). כיום בעקבות החקר בתחום מערכת החיסון הפסיכו-נוירוטית ומדע העצבים יש ראיות חד משמעיות לתקשורת הדו סיטרית בין הגוף והנפש. זוהו "מעברים נוירו- פפטידיים" מורכבים ומסלולים רבים בהם הגוף והנפש מתקשרים (לוין, 2009). בעשור האחרון, עלתה המודעות לכך שהגוף הוא גם חלק מרכזי בטיפול בטראומה ופותחו מגון של שיטות יעילות לטיפול בסובלים מ- PTSD   (להד ודורון, 2009). במאמר זה אציג דרך נוספת לשילובו הקריטי של הגוף בתהליך הריפוי עם מטופלים המתמודדי עם חוויה טראומטית מעברם אשר מהדהדת אל חייהם בהווה. מטרת מאמר זה לעודד שימוש רב יותר בכלים המאפשרים את המענה הגופני, כגון תרגול הגראונדינג כאמצעי להפחתת סימפטומים פוסט טראומתיים ולקרב עוד ועוד אנשים אל מרחב של הקשבה חומלת ומרפאה לגופם ולאדמה.

לפי ההגדרה הרפואית המקובלת, פוסט טראומה היא מצב של התפתחות סימני טראומה הנובעים מהאירוע הטראומטי כעבור למעלה מחודש ממועד האירוע. מתוך 100 אנשים הנחשפים לאירועים טראומתיים, 10%-15% צפויים לפתח  הפרעה פוסט-טראומטית (לוין, 2009). ה-PTSD  משויכת לקבוצת הפרעות החרדה. 40% מהנחשפים לאירוע טראומתי ומתמודדים עם הפרעה פוסט טראומטית  אינם מצליחים להקל על התסמינים גם כעשור לאחר האירוע הטראומטי. (להד ודורון, 2009).

מקורה של המילה טראומה לקוח מהשפה היוונית ופירושה הוא פצע, קרע או חתך ברקמה (נוי, 2000). המונח טראומה שימש להגדרת פציעה גופנית בעולם הרפואה. הראשון שהשתמש במונח זה גם עבור

פגיעה נפשית היה דר' ג'ון אריקסון בשנת  1866 במאמרו: On Railway and Other Injuries of the Nervous System (Erichsen, 1866) אריקסון בדק ואבחן סימפטומים שיוחסו לנפגעי תאונות רכבת, מה שמענין לראות שאריקסון כרופא במאה התשע עשרה דיבר על מושגים כגון אובדן אנרגיה מהגוף עקב פגיעה פיזית קשה והקביל זאת לאיבוד כח השדה המגנטי ממגנט אשר קיבל מכה חזקה. מעט מאוחר יותר בשנות התשעים של המאה התשע עשרה שני חוקרים ידועים, ז'נה מצרפת ופרויד מוינה יחד עם עוזרו ברויר, אשר חקרו מקרים של היסטריה אצל נשים, על אף שהגיעו ממקומות שונים הגיעו למסקנות דומות: ההיסטריה היא מצב שנגרם עקב טראומה נפשית. הם הבינו שישנה תגובה רגשית חזקה שלעיתים אף קשה מנשוא עקב אירוע טראומטי מה שיוצר מצב תודעה אחר. ז'נה קרא לשינוי תודעה זה "דיסוציאציה" (Janet, 1889 ) ופרויד ועמיתו ברויר קראו לו "תודעה כפולה" (Breuer & Freud, 1893-95). שלושת החוקרים הבינו שהסימפטומים הגופנים של ההיסטריה הם יצוגים של זיכרון טראומטי שהודחק.

הטראומה הנפשית נגרמת עקב אירוע קשה, שהוא מחוץ לטווח החוויה האנושית הרגילה ועשוי לגרום למצוקה גדולה כמעט לכל אחד (לוין, 2009) למעשה זהו אירוע המכיל שני מרכיבים עיקריים: סכנה וחוסר אונים. האדם חש איום על שלמות  גופו או שנשקפה סכנה ממשית לחייו או לסובבים אותו ויחד עם זאת חש חוסר אונים, פחד, מצוקה ובדידות כאשר הוא עומד בפני כח חזק ממנו או שקריאותיו לעזרה אינן נענות (נט"ל, 2011; Herman, 1992). ישנם אנשים אשר עקב חשיפה לטראומה יפתחו תסמינים פוסט טראומתיים. כל אדם מתמודד עם הטראומה שחווה באופן שונה, תלוי גנטיקה והתפתחות, ישנם אנשים שלאחר ימים או מספר שבועות יחזרו אל התפקוד הרגיל אך ישנם אנשים שהתפיסה הסוביקטיבית שלהם את האירוע בנוסף לגורמים האובייקטיביים (חומרת האירוע ומשכו) יפרשו את החוויה כמאיימת ומסכנת חיים לטווח הארוך. ישנן מספר תגובות פוסט טראומטיות: הפרעת הלחץ החריפה ASD (Acute Stress Disorder), הפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD (Post Traumatic Stress Disorder),  והפרעת לחץ פוסט טראומטית מורכבת. הנפוצה ביותר היא הפרעת ה- PTSD ,עליה אדון בעבודה זו. מנגנון הגנה נפוץ במקרי התגובה לטראומה הוא ניתוק\ דיסוציציה. (בר שדה, 2008; להד ודורן, 2009; לוין, 2009; Herman, 1992).

פיטר לוין טען כי ישנן חוויות נוספות אותן הגופנפש יכול לחוות כטראומה באופן לא מודע. על אף שהן חוויות מתוך היום יום שרבים נפגשים עימן בחלק כזה או אחר בחייהם, כגון:

טראומה עוברית, טראומת לידה, אובדן של הורה או  קרוב משפחה, מחלה, חום גבוה, הרעלה, פציעות, כולל נפילות ותאונות, התעללות מינית בילדות או הבגרות, התעללות פיזית או רגשית, כולל נטישה חמורה, טיפוליים רפואיים חודרניים, כולל טיפולי שיניים, ניתוחים, בעיקר כריתת שקדים (הרדמה בעזרת אתר), ניתוחים באוזניים, ובעניים, אלחוש, הרדמה, הימצאות במצב של חוסר תזוזה במשך תקופות ארוכות: גיבוס וקיבוע של רגליים/טורסו של ילדים קטנים (רגליים עקומות, סקוליוזיס).. או כפי שכבר הוזכר גם חוויות קיצון כגון עדות אדם לאלימות ברוטלית  ואסונות טבע, (לוין, 2009).

לפי ה-DSM-IV, שלושה קריטריונים נדרשים על מנת לאבחן הפרעה פוסט-טראומטית:

 נטייה לחוויה מחודשת - מחשבות חודרניות, הימנעות מגירויים הקשורים בטראומה ועוררות מוגברת. במקביל נמצא, כי אירועים טראומתיים עשויים לעורר תגובות נפשיות נוספות של מצוקה, חרדה ודיכאון ( Bleich, Gelkopf, & Solomon, 2003 ).

פוסט טראומה- סימפטומים

ניתן לחלק את התסמינים של PTSD לשלוש קבוצות: עוררות, חודרנות והימנעות. הרמן (2010) טענה שתסמינים אלא הם למעשה תסמינים דיסוציאטיבים אותם היא חילקה לשלוש קבוצות:

עירור יתר, פלישה וצמצום.

עוררות/ עירור יתר:

העוררות היא למעשה תוצר הלואי של תגובת ה "הילחם או ברח" המתעוררת בעיקבות איום. במצב זה ישנו עירור יתר כרוני של הנפש ו/או של מערכת העצבים הסימפאטתית (הרמן,2010), תגובה זו מלווה ב"זריקת אנדרנלין" אל מחזור הדם וגורמת לאדם להיות מוכן ועירני בניסיון לזהות סימנים מאימים. הגוף נמצא בכוננות מתמדת לסכנה. בחיי היום יום האדם מפרש לעיתים אירועים רבים כמסוכנים. מצב זה בא לידי ביטוי בתסמינים הבאים: עוררות מוגברת, עצבנות, "פתיל קצר", רעידות בגוף, הפרעות שינה, רתיעה מוגזמת או בהלה בקלות, ותגובתיות-יתר כללית (בר שדה, 2008; להד ודורון, 2009).

חודרנות/ פלישה:

התגובה השכיחה ביותר לטראומה היא חרדה בשל האימה וחויית האין אונים שהאדם חווה במהלך האירוע הטראומטי. בעקבות הטראומה האדם מפרש מצבים רבים בחייו כמסוכנים ומתעוררת חרדה אשר עולה מגורמים פנימיים וחיצוניים. הטריגרים הפנימיים באים לידי ביטוי בתסמינים של חוויה חוזרת ונשנית של האירוע הטראומטי, מחשבות ורגשות הקשורים לאירוע הטראומטי. הרמן תיארה את המחשבות החודרניות כפלישה אשר מהווה בבואה לכתובת הקעקע הבלתי נמחקת של האירוע הטראומטי בנפשו של האדם. הטראומה מונעת את התפתחותו הנורמלית של האדם על ידי אותה הפלישה החוזרת ונשנית של האירוע. כל אותן תופעות של חודרנות\ פלישה באות לידי ביטוי בכל תחומי החיים באמצעות סיוטי לילה, הבזקים (פלשבקים), זיכרונות חודרניים, ותגובות לרמזים חיצוניים המזכירים את הטראומה, גם אם הקשר הינו רופף ולא משויך לטראומה באופן מודע, כגון: מקום מסוים שדומה למקום התרחשות הטראומה, שעת האירוע, ריחות דומים, רעשים או קולות המזכירים את התוקף או הגורם המאים. הפלישה והחוויות הרפטטיביות יוצרות את קיבעון הטראומה על פי פרויד וז'אנה (אצל בר שדה,2008). פרויד כינה את תופעה זו "חזרה כפיתית" וחשב שזה הוא נסיון של האדם לשלוט באירוע הטראומטי. הרמן מזכירה ואומרת שכל אותן חוויות חוזרות של האירוע גורמות להצפה רגשית עזה ותחושת מצוקה. על כן האדם אשר סובל מהתסמינים הפוסט טראומתיים\ דיסוציאטיבים יפעל על מנת להימנע ככל האפשר מחוויה זו ולהתרחק ממנה (בר שדה, 2008; להד ודורון 2009).

הימנעות/ צמצום:

האדם שנחשף לטראומה נמנע ממגע עם זכרונות כואבים  וישנו מאמץ מתמיד לשכוח על מנת לא לחוות מחדש את הטראומה. ההמנעות היא אסטרטגית התמודדות. האדם נמנע באופן חרדתי מזיכרונות, מצבים, מקומות, אנשים אשר מזכירים באיזה שהו אופן את הטראומה. הימנעות זו מחריפה לעיתים את התסמינים הפוסט טראומתיים מפני שהאדם עלול להימנע גם מקשרים אישיים שהיו חזקים בעבר והיוו משאב ותמיכה לאדם. כאשר נפגע הטראומה אינו פועל, מתוך חשש לקחת כל צעד שיש בו סיכון (ל"חוויה מחודשת") ולמעשה נמנע מכל מצב שמזכיר את הטראומה הוא שולל מעצמו הזדמנות לייצר חוויה מתקנת על ידי התמודדות מוצלחת שיכולה לשחרר את השפעת החויה הטראומטית. דפוס ההימנעות מכל מצב שמזכיר את הטראומה  ומכל יוזמה שיש בה סיכון, שולל מנפגעי הטראומה הזדמנויות חדשות להתמודדות מוצלחת, שיכולה להפיג את השפעת החוויה הטראומטית (בר שדה,2008 ; הרמן, 2010; להד ודורון 2009).

הצמצום\ המנעות:

אשר מנטרלים וגורמים לנפגעי הטראומה להיות במצב של ויתור על פעולה רצונית למעשה מושפעים ממנגנון הדומה למה שמתרחש אצל בעלי החיים בטבע בעת התקפה כאשר הם קופאים או משתתקים. למעשה  אותם נפגעים עוברים תהליך של שינוי תפיסתי, מוותרים על כל מאבק, מגיבים בריחוק ואדישות כמעט כמו במצב טראנס היפנוטי (לוין, 2009).

התגובה הרווחת במצב של איום זו תגובה אינסטנקטיבית של "מלחמה או בריחה" (flight or fight ) או כאשר האיום גדול מידי ולא מתאפשרת כל פעולה נותר רק לקפוא  (freeze)כפי שקורה אצל ילדים אשר נפגעו על ידי מבוגר או על ידי חזקים מהם. הבריחה נעשת פנימה "בראש" ומופיע מנגנון ראשוני של בריחה מהגוף, תחילתה של דיסוציאציה קלינית המאפשרת מפלט והסתגרות מפני מצבים בלתי נסבלים. בחוויה הדיסוציאטיבית נוצר פיצול בין הרגשות לתחושות וישנה הפרדה בין התחושות לידע אודות האירוע. הפרדה זו למעשה מאפשרת לנפגע להרחיק מהזיכרון המודע את הטראומה כאילו לא התרחשה ( Herman, 1992).

לסיכום: התסמינים הפוסט- טראומתיים מחולקים לתסמינים הפולשניים ולתסמינים המקהים. אחד מהקשיים העיקרים הוא למצוא את האיזון והחיבור שבינהם. כאשר ישנו חוסר איזון וקושי ליצור חיבור, הרגשת אי הוודאות וחוסר האונים של האדם מוגברים. לעיתים ההקהיה של החושים מאפשרת "הקלה  שיקרית" מפני שגם אם ההקהיה מתרחשת לאורך זמן אין האדם יודע האם החלים והתגבר על הטראומה מפני שכל טריגר חיצוני בסיטואציה, שאינה צפויה לו עלולה להשיב ולהחזיר את התסמינים במלוא עוצמתם  (בר שדה,2008; להד ודורון, 2009).

דיסוציאציה \ התנתקות

דיסוציאציה או התנתקות היא מצב פסיכולוגי שבו זיכרון האירוע מחולק לחלקים. היזכרות בכל החלקים כזכרון שלם לא ניתנת להשגה במודע. האירוע יזכר כאלמנטים שאינם מחוברים או לכאורה כלא קיים  (Rothschild , 2002).

ישנה הסכמה בין המדענים השונים מנישת ה"מעבדה" ומנישת "השדה" אשר חוקרים את המנגנונים שעומדים מאחורי זכרונות טראומתיים וכולם מסכימים כי הזכרונות הטראומתיים, מקודדים בתהליכים של הדחקה ודיסוציאציה ועל כן החוויה והזיכרון מהאירועים אינם נשמרים כנרטיבים מילוליים בהירים ועקביים, ומנותקים מהמודע, מה שמקשה על תהליך ההיזכרות.

הזיכרון מאחוסן למעשה במקטעים מנותקים של מסרים שאינם מילוליים, מוטוריים, סנסוריים ורגשיים. מידע אחד אינו מתקשר אל האחר (בר שדה ,2008).

אלמנטים של חוויה דיסוציאטיבית :

הזכרון של כל אירוע בנוי ממרכיבים של החוויה. המודל של פיטר לוין  S.I.B.M.  (1992 אצל: Rothschild, 2002) מהווה דרך שימושית לתפוס זאת ולהבין את הקונספט. מודל זה פותח במאמץ להבין את הדיסוציאציה של הזיכרון ושימושי להבנת הזכרון בכלל. לוין זיהה חמישה אלמנטים עיקריים: תחושות, דימוים, התנהגות, רגשות ומשמעויות, כולם משותפים לכל התנסות. זכרונות רגילים שאינם טראומתיים מחזיקים את כל האלמנטים הללו יחדיו. בדרך כלל היזכרות באלמנט אחד מעוררת את השאר. זו התנסות רגילה, כאשר משהוא קטן מזכיר את החוויה. לדוגמה: כאשר ריח ממאפיה מעלה בך זיכרון שלם של תקופה נעימה. לעומת זאת זיכרון של אירועים טראומתיים יכול להיות שונה, למרות, שלעיתים זכרון טראומטי נשאר בשלמותו, נפוץ יותר ב- P.T.S.\P.T.S.D. שאירועים אלא יזכרו בחלקים מופרדים, כלומר אלמנטים מסוימים נראים כחסרים (Rothschild , 2002).

"להתנתקות/ דיסוציאציה יש תפקיד חשוב בשמירה על ניתוק האנרגיה הלא משוחררת של עירור יתר מן החוויה שאנו חווים. יחד עם זאת, ההתנתקות מפריעה להמשכיות חוש החישה ובכך מונעת מהאנשים הסובלים מטראומה לעבוד ביעילות על פיתרון הסימפטומים הטראומתיים שלהם. המטרה היא לא לסלק את ההתנתקות אלא להגביר את מודעות האדם לגביה" (לוין, 2009).

ההתנתקות מתרחשת בדרכים שונות. בכל דרך מתרחש ניתוק בסיסי משותף בין האדם לבין הגוף, חלק מן הגוף או חלק מן החויה. היא יכול להתרחש כפילוג בין:

1. ההכרה והגוף

2. חלק אחד של הגוף כגון הראש או הגפיים, ושאר הגוף.

3. האני והרגשות, התחושות או המחשבות.

4. האני והזיכרון של חלק מהאירוע או האירוע כולו (לוין, 2009).

לשם המחשה אציג שתי דוגמאת של זיכרונות הלוקים בחסר של נפגעי פוסט טראומה:

מטופלת אחת מגיעה עם זיכרון ויזואלי שמצביע  על כך שהיא זוכרת דימויים, תמונות שמעוררות אותה רגשית ומעלות בה אימה. אבל חסרות לה תחושות הגוף מתוך הסיפור ואת מהלך ההתרחשות, חסרה לה המשמעות שתיתן פרוש הגיוני לפלאשבקים הויזואליים.

ילד יכול תוך כדי משחק להציג את התרחשות הטראומה מחדש באופן שיצביע על כך שחווה את האירוע אך לא מסוגל להיזכר בתמונות או עובדות שיוכלו לספר איפה ולמה התרחשו הדברים.

הזכרונות הטראומתיים ביותר הם אלו שבהם מעורבת תחושת הגוף ומעט מהאחרים. אנשים שחווים התקפות פניקה וחרדה הם הדוגמה הטובה ביותר לכך. במקרים אלו תחושות הגוף המקושרות לזיכרון הטראומטי צפות על פני השטח אך שאר האלמנטים במיוחד קוגנטיביים כמו עובדות, סדר ההתרחשות, זמן ומרחב, שיכולים לעזור לפרט למצוא הגיון בזיכרונות, דווקא הם אבדו (Rothschild , 2002).

ניתן לומר כי דיסוציאציה פתולוגית היא למעשה קושי של המוח לקשר בין כל מרכיבי המידע המתקבלים מבחוץ (בעת הטראומה) מפני שחלק מן המידע אשר נקלט מורחק אל הלא מודע ואינו נגיש במודע בכל זמן.

הדיסוציאציה הפתולוגית יוצרת מגוון של תסמינים כגון: שינויים מבלבלים בגישה לידע, לזיכרון, למיומנויות, הפרעה בתחושת העצמי, שינויים במצבי הרוח, מצב דמוי טראנס, והלוצינציות ראיתיות ושמיעתיות. על תופעה זו טבע ווינקוט את המושג "קריסת המרחב הפוטנציאלי". קריסה זו מטשטשת את ההבדלים אצל האדם בין המציאות לדמיון והוא חווה את שני העולמות כמציאויות מקבילות זו לזו אשר אינן מתחברות או קשורות (הרמן, 2010).

כפי שהוזכר הפרעות דיסוציאטיביות באות לידי ביטוי בסינדרומים כגון הפרעות בזהות ובאינטגרציה של העצמי ובהפרעות בזיכרון. אחד המאפיינים הבולטים בפרעות דיסוציאטיביות הוא לחץ אקוטי או כרוני ועל כן, הן נחשבות כסוג של  PTSD (בר שדה, 2008).


גראונדינג

מה הוא גראונדינג (קרקוע) – הגדרה

בהתבוננות על ההיבט הקוגניטיבי והרגשי כאחד של הגראונדינג, מציג לוואן את המודעות כנקודה מרכזית: אדם מקורקע אשר אינו "תלוי" הוא אדם אשר מודע לרגשות הפועלים בו ולדפוסים הרגשיים, התנהגותיים המניעים אותו.בנוסף לוואן מצין שהאדם המקורקע מתיחס ומודע לגופו ותחושותיו:

"הקרקוע מתיחס אל הקשר של האדם עם המציאות, עם האדמה שהוא עומד עליה, עם תחושות גופו והקיום של גופו, קרקוע מתייחס אל מודעות האדם למיניותו ואל תחושת ההנאה" (Lowen, 1994).

למעשה הגראונדינג מאפשר מודעות לגוף, ההגדרה של מודעות הגוף היא "הכרה סוביקטיבית ומדויקת לתחושה העולה מתוך גירויים חיצוניים ו\או פנימיים של הגוף" (Rothschild , 2000).

הקרקוע הפיזי של האדם והאופן בו רגליו תומכות ומייצבות אותו מייצגים לרוב באופן דומה את הקרקוע הרגשי שלו, את האופן שבו הוא מסוגל לתמוך ולייצב את עצמו במציאות (דיכטוואלד, 2001).

לכפות הרגליים יש חשיבות פסיכולוגית רבה מפני שהן המגע עם המציאות, עם הקרקע בגרביטציה. באופן פיזי, לפי שוץ, חוסר איזון של כפות הרגליים פוגע באיזון המבנה כולו.Schutz, 1971) ). הגראונדינג מתיחס לתחושת הרגליים המונחות ביציבות על האדמה (Lowen, 1994).

כאשר יש חוסר או עודף בטונוס השרירי הדבר בא לידי ביטוי בהפרעה ועיוות ביציבה הנכונה. האופן בו אנו עומדים, היציבה שלנו מעידה משהו על איך אנו עומדים בעולמנו. איך שאנו מחזיקים את עצמנו חושף משהו מאיך אנו מרגישים ומי שאנחנו. Boadella, 1987)(.

בהיבט הפיזיולוגי תחושת העגינה בקרקע  היא אחד מסימני ההרפיה הבאים לידי ביטוי בגוף כאשר המערכת הפרה-סימפטטית פועלת על פי ג'ינה רוס (2008). גראונדינג (קרקוע) לפי בואדלה מקושר עם היכולת ליצור קשר ותיאום בין אופני התנועה  הרצונית, חצי רצונית והלא רצונית וביצירה מחדש של טונוס שריר נכון ומותאם. טונוס שריר יכול להיות לא מאוזן בשני אופנים. היפרטונוס, התגברות של המתח השרירי יותר מהנדרש עבור פעולה מסוימת. השריר תפוס, מתוח ונוקשה.

במצב שבו השריר בהיפוטונוס, ניכרת היחלשות של מתח השריר: חסר המתח השרירי הרצוי עבור פעולה מסוימת. כלומר השרירים מורגשים משוחררים יתר על המידה, ספוגיים ורפי תנועה. להיות מקורקע פרושו להתאים בין מצבי טונוס השריר השונים לסיטואציות השונות בחיינו ולהפעיל את טונוס השריר הנכון לאותה סיטואציה. לכל סיטואציה דרוש טונוס שריר שונה לדוגמה בשינה אנו מאפשרים לטונוס השריר להרפות וכאשר אנו בפעילות פיזית כל שהיא אנו מפעילים טונוס שריר גבוה. על מנת לחוש מקורקעים ומחוברים לכדור הארץ אנו זקוקים לטונוס שריר טוב ברגליים, ללא נטיה להתקשות יתר או רפיון. האימון באומנויות לחימה, מראה הבנה מצוינת של עקרונות הגראונדינג. מדגיש את האיזון המשתנה (הדינמי), ואת הערנות הנינוחה ללא בזבוז מיותר של אנרגיה Boadella,1987)(.

גראונדינג וטראומה

השפעת הטראומה על הקרקוע, מעגל הבקרה - הטראומה כמערערת את איזון המים והצורך בחיזוק אלמנט האדמה

כאשר אדם חווה טראומה האלמנט הראשון שנפגע, על פי הרפואה הסינית, הוא אלמנט המים. הטראומה באה לידי ביטוי באיברים המיוחסים לאלמנט המים כגון כליות ושלפוחית השתן, אשר באות לידי ביטוי בברכיים. המרידינים הנפגעים הם הכליות ושלפוחית השתן. תופעות פיזיולוגיות המתרחשות בגוף בזמן הטראומה כגון פיק ברכיים או הטלת שתן בלתי רצונית מביאות לידי ביטוי את הפגיעה המידית שנעשית לאיברים אלו על פי הראייה ברפואה הסינית.

ברפואה הסינית ישנו תרשים זרימה אנרגטי הנקרא "מעגל הבקרה". תרשים זה מאפשר לנו לראות איזה אלמנט יכול לבקר, למתן ולאזן אלמנט אחר אשר נפגע. במעגל הבקרה אלמנט האדמה הוא זה אשר ביכולתו לבקר ולווסת את אלמנט המים (ראה איור מעגל בקרה בתרשים 1).

כמו גדות הנהר אשר גועש במים, האדמה היא שתוחמת אותו משני צידיו (הברמן, 2006).

פיטר לוין גם הוא, בתארו את התהליך הטיפולי בעבודה עם טראומה, משתמש בעולם המושגים המטפורי של מים, כזרימת החיים, ואדמה, כמשמרת ותוחמת. בספרו "להעיר את הנמר" (2009) הוא מציג את הטראומה כברק הפוגע בגדת נהר החיים. כתוצאה מכך נוצרת מערבולת טראומה מחוץ לזרם החיים, מחוץ לגדות הנהר. הטבע מגיב מיד עם מערבולת נגדית שנוצרת בתחום גדות הנהר, בתוך זרם החיים וזו מערבולת הריפוי, היא זו המאזנת את כוחה של מערבולת הטראומה. פיטר לוין טוען כי תהליך הריפוי  הוא למעשה "משא ומתן" בין מערבולת הריפוי למערבולת הטראומה אשר מאפשר לתקן את גדות הנהר שנפגעו. נעשית תנועה של הסתבבות סביב הגבולות החיצוניים של מערבולת הריפוי ומערבולת הטראומה, ותזוזה הדרגתית לעבר המרכז. מעין צורת שמונה. מתחילים ממערבולת הריפוי אשר מאפשרת לאסוף תמיכה ומשאבים אשר דרושים על מנת לאפשר את המשא ומתן עם מערבולת הטראומה. תהליך טיפולי זה הוא אשר מאפשר בעיניו של לוין לתקן את גדות הנהר ולאזן את זרימת החיים לזרם רציף ללא מערבולות אשר יוצאות ממנו.

מענין לראות את ההקשרים הפיזיולוגים לפילוסופיה של הרפואה הסינית. היבט פיזיולוגי המראה את השפעת הטראומה על אלמנט המים הוא תהליך הורמונלי, של הורמון הקורטיזול.

קורטיזול, או הידרוקורטיזון בשמו הרפואי, הוא התוצר ההורמונאלי העיקרי של קליפת בלוטת האדרנל (יותרת הכליה), שהפרשתו מווסתת על ידי מצבי עקה/ לחץ /טראומה בין השאר. והוא נמצא תחת הבקרה של הציר היפותאלאמוס- היפופיזה (יותרת המוח)-אדרנל (יותרת הכליה). או בקיצור ציר ה- HPA וכפי שהוסבר בפרק השפעת הטראומה על האדם- היבט פיזיולוגי: ציר זה הוא מנגנון הורמונלי אשר אחראי על התגובה למצבי סכנה.

חלק מהשפעותיו של קורטיזול הן ישירות על הכליות והשתן, הוא פועל בין השאר גם כמשתן בדומה להורמון האנטי-דיורטי (ADH). במצבים של חסר בקורטיזול, הגוף מפריש החוצה יותר יוני נתרן ואוגר יוני אשלגן, מה שמפריע לכליות לרכז את השתן. לכן אם אדם עם רמות נמוכות של קורטיזול, מרבה לשתות מים רמת נתרן בדמו תצנח. שיבוש בריכוז שתן, יגרום לחולה השתנה מופרזת וסכנת התייבשות (בן-עמי, 2011). 

תרשים 2: מעגל הבקרה (Overcomes) של חמשת האלמנטים (ויקישיתוף, 2010)

מעגל הבקרה  מיוצג בתרשים זה בקווים הפנימיים, המסומנים: Overcomes (בצבע וורוד בהיר).

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך.

אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי". תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן


בבליוגרפיה

אונגר –ארנוב, י. (2009). מציאות משותפת של מלחמה - חוויית העובדות הסוציאליות בקריה הרפואית רמב"ם במלחמת לבנון השנייה. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך", הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

בן-עמי, ס. (2011)  קורטיזול. ויקי רפואה. נדלה ביום 11 לדצמבר, 2011, מתוך האתר: ויקי רפואה http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%96%D7%95%D7%9C_-_Cortisol

בר שדה, נ. (2009). אלסטיות הרחם הטיפולי. אתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. נדלה ביום 6 לדצמבר, 2011, מתוך: אתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה  http://www.israpsych.org/books/?p=464

בר-שדה, נ. (2008). התפתחות השימוש בהגנות דיסוציאטיביות בקרב נפגעי תקיפה מינית בזמן הטראומה ולאחריה. פסיכולוגיה עברית. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1799

דיכטוואלד, ק. (2001). גופנפש. לוד: אלפה/זמורה-ביתן.

הברמן, צ. (ינואר, 2006). אלמנט האדמה. מאמר שהוצג בהרצאה במסלול פסיכותרפיה גופנית במכללת מדיסין-מדיקולג', חיפה.

הנדריקס, ג. והנדריקס, ק. (2009). במרוצת החיים. תל-אביב: אחיאסף.

הרמן, ג'. ל. (2010). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד / ספרית אפקים.

ויקישיתוף, (2010). חמשת היסודות. נדלה ביום 30 לדצמבר, 2011, מאתר ויקיפדיה: http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Interactions_of_Five_Chinese_Elements.png

להד, מ. ודורון, מ. (2009). SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

נוי, ש. (2000).  מצבי לחץ טראומתיים. תל-אביב: שוקן. אצל: אונגר –ארנוב, י. (2009). מציאות משותפת של מלחמה - חוויית העובדות הסוציאליות בקריה הרפואית רמב"ם במלחמת לבנון השנייה. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך", הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

נט"ל (2011). תגובת הגוף במצב איום ובפוסט טראומה. נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי http://www.natal.org.il/?CategoryID=236

רוס, ג'. (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה – מדריך לציבור. טבעון: נורד.

Bleich, A., Gelkopf, M., & Solomon, Z. (2003). Exposure to terrorism, stress related mental health symptoms, and coping behaviors among a nationally representative sample in Israel. Journal of the American Medical Association, 290(5), 612-620    (אצל: אונגר-ארנוב, 2009)

Boadella, D. (1987). Lifestreams. An introducton to biosynthesis. New York: Routledge & Kegan Paul.

Breuer, J. & Freud, S. (1893-95). Studies on hysteria. In: Standard Edition, vol. 2, trans. Strachey, J. (1955). London: Hogarth Press. (אצל: הרמן, 2010)

Erichsen, J. E. (1867). On railway and other injuries of the nervous system. Philadelphia: Henry C. Lea.

Gendlin, E. T.  (1996). Focusing-Oriented Psychotherapy: A Manual of the Experiential Method. The practicing professional – A Guilford series. Michael Mahoney (Ed). NY: Gilford.

Herman, J. L. (1992). Complex PTSD. A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma. Journal of Traumatic Stress, 3, (1) 377-391. (reprinted).

Janet, P. (1889). L’automatisme psychologique: essai de psychologie experimentale sur le forms inferieures de l’activite humaine. Paris: Felix Alcan. Paris: Societe Pierre Janet/Payot (1973).                                       (אצל: הרמן, 2010).

Lowen, A. (1994).  Bioenergetics. Baskerville: Penguin Compass.

Perls, F. (1942). Ego, hunger and aggression. Durban, South Africa: Knox. (In: Rothschild, 2002).

Reich.W. (1990). Character Analasis. New York: Farrar, Staus and Giroux

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.

Rothschild, B. (2002). Body psychotherapy without touch: Aplication for trauma therapy. In T. Staunton (Ed.), Body psychotherapy  (pp. 101-115). U.S.A. & CA: Talor & Francis.

Schutz, W. (1971). Here Comes Everybody. New York: Harper & Row.