צור קשר
...Loading...

המטפל הערום - מאמר מאת מעוז יעקב M.A.S, נגה מיבר M.A.

"אני מרוצה מהטיפול אבל יש לי חסימות במי.ניות ואני לא יכולה להביא את זה לשם", כך היא שיתפה בשיחת הטלפון הראשונה כשהיא פנתה אלינו.

היא אמרה שהיא נמצאת בטיפול כבר 3 שנים, שהיא מרוצה מאוד מהמטפלת שלה אבל היא לא מרגישה בנוח להביא את הקושי שלה סביב המי.ניות ולכן היא פונה. היא שיתפה שהיא  קיבלה המלצות, אבל שקיים בה חשש. ברכנו אותה על הבחירה להקשיב פנימה ולהיות נאמנה לצרכים שלה. קבענו פגישת היכרות.

היא נכנסה לקליניקה, בחורה צעירה בשנות ה20 המאוחרות לחייה, עם הליכה מהוססת, קצת נבוכה, מתקשה להתחיל לדבר. הזמנו אותה לשבת רגע ולנשום, להתבונן בתחושות שלה. הקשבנו יחד לגוף שלה. גילינו שיש שם חוויה של מתח רב ודריכות, הליכה מסוכנת אל הלא ידוע ופחד שהיא עושה משהו אסור. אחרי שיח מכיל ומאפשר עם הגוף משהו בחוויה הפנימית נרגע וחלק אחר - שמחזיק מצוקה סביב נושא המי.ניות יכל לקבל את הבמה:

"גדלתי בבית דתי, מעולם לא היה שיח על מי.ניות סביבי. כל פעם שהנושא עלה הורי נכנסו לפאניקה וחרדה וכולנו הפנמנו שזה נושא שעדיף לא לדבר עליו. היום אני מבינה שגם אני לא מצליחה לדבר על זה מבלי להחליף צבעים, לבלוע מילים ולשנות נושא.

שאלנו: "האם שוחחת עם המטפלת שלך על מין?'

היא ענתה: "כשאני כבר מצליחה לומר משהו על זה אני מרגישה את המבוכה של המטפלת ושלי והשיח נתקע"

המשכנו לשאול: "ומה אומרת המטפלת שלך על פנייה שלך לטיפול מיני?"

ענתה: "היא בעד. היא חושבת שיותר נכון שאדבר על זה עם אנשי מקצוע וחיפשתי מרחב מקצועי שבו אפשר לדבר על הקושי שלי בצורה פתוחה ומאפשרת, אבל גם כזה שיוכל להתחבר לטיפול שאני כבר עוברת".

מיניות בגוף השלם

האם כמטפלים יש לנו אומץ להתבונן באמת בכל תחושה ואיזור בגוף?

האם דיבור על מי.ניות מביך אותנו ואנחנו מעדיפים שלא להיכנס לזה?

האם אפשר בכלל לדבר על הגוף השלם כשיש חלקים שבעצם אנחנו מתעלמים מהם?

מי.יניות מעסיקה את כולנו, במיוחד כשחווים קושי או מחסום בנושא. כיוון שאין הרבה לגיטימציה לדבר על זה, הקושי רק מועצם ולמרות זאת רוב המטפלים יעדיפו לעקוף את הנושא ולהשאיר אותו מחוץ לקליניקה.

מין הוא אחד הצרכים הפיזיים, האינטימיים והרגשיים המשמעותיים ביותר שמפעילים אותנו, ושיכולים לייצר חוסר סיפוק רב, כיוון שאצל רובינו יש פער בין תשוקה למימוש, או בין חוסר תשוקה למימוש. ולמרות זאת, ואפילו שאנחנו כבר יודעים שלכל חלק בנו יש חשיבות וערך, ולמרות שהיינו רוצים להיות אמפתיים כלפי כל תופעה, תחושה ורגש... לא מדברים על זה...

כמטפלים זה מורכב להביא את זה לשיח הטיפולי, זה כבד, אנחנו מתעלמים כי זה מביך. כי לא לימדו אותנו לשוחח על זה באופן פתוח, כי אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, כי אנחנו חוששים מהמתח שזה יכול להציף בינינו לבין המטופלים שלנו.

בלי להיות מסוגלים להתייחס גם לחלק הזה בחייו של המטופל אנחנו לא באמת רואים את כולו, ובלי להתייחס לתפקוד מיני לא ניתן לראות תמונה מלאה של בריאות הגוף והנפש. באופן פרדוקסלי כשמתעלמים מנושא או איבר אנחנו מזניחים אותו. האורגניזם כולו שועט קדימה ומתפתח אבל יש מקום אחד שלא מתייחסים אליו, ודווקא משום שלא נותנים לו לגיטימציה ונראות, הוא סוחב פתולוגיות רבות. התחלנו להבין שלא ניתן לדבר על ריפוי הוליסטי ולהתעלם מחלקי גוף מסוימים. שהמקום שבו אנחנו חווים כל כך הרבה בושה אשמה ופחדים, שהרבה כאב ופגיעות קשורים אליו, לא יכול להמשיך להישאר חבוי ומדוכא. שזה מעסיק את כולנו ולא יתכן שאנחנו הכי פחות מדברים על זה..

תהליכי טיפול שמשלבים התבוננות וחקירה של המי.ניות מאפשרים לעשות קפיצות קוונטיות תוך זמן קצר, מדוע?

מי.ניות משתקפים חלקים בלתי מודעים של המטופל.

יצירת אינטימיות, תקשורת, הכרה בצרכים ורצונות שלי ושל האחר, היכולת להתמסר ולהרפות, לשתף ולחשוף, להציב גבולות, לגלות אמפתיה ועוד. השילוב בין קירבה לעוד גוף, החשיפה שלו, היכולת להיות מחוברים לתחושות של הגוף ולא רק למיינד, מייצרת מיקרוקוסמוס שבו אפשר לאתר את המקומות הכי פגועים ולא בטוחים שלנו. מכיוון שמי.ניות טומנת בתוכה כל כך הרבה אלמנטים פרימייאלים, אינטימיים ומאתגרים ומכיוון שהיא מתרחשת בגוף ומזמינה חיבור אליו, היא מהווה מראה ברורה וישירה לכל מרחבי החיים, הגוף והנפש של המטופל. דרך שיח פתוח בנושא ניתן בקלות לזהות דפוסים של קושי באינטימיות, פחדים, דימוי גוף בעייתי, תלות רגשית, תגובות טראומטיות, מנגנונים כמו הדחקה או השלכה וללמוד על חוויות הגוף-נפש העמוקות ביותר של המטופל.

מטופלים שבוחרים לפרום את סבך הצעיפים שנקשרו סביב המי.ניות שלהם חווים את היכולת הפשוטה לחוות עונג ללא אשמה, להתחבר לשמחה ולאנרגיית חיים חיונית, לבטא את עצמם באופן מלא ושלם, לעבור את מחסומי הפחד מקרבה ולהתחבר באינטימיות רבה יותר לאחרים, לא רק בהקשר הזוגי.

האפשרות לחקור את עצמינו באינטראקציות אינטימיות מגלה כל כך הרבה על מי שאנחנו, על מה שהילד הפנימי שלנו חווה כשהוא מרגיש חשוף ועי.רום מול הרצון לבטא ולקבל אהבה.

פתולוגיות מי.ניות מאפשרות לאדם שלא להמשיך בשגרת חייו ומכריחות אותו לעצור ולהקשיב לסיפור שהגוף שלו מספר (במקום לסיפור שהוא יודע על עצמו). זה מסע מרתק, עוצמתי ומרגש.

מין מסע


ריפוי מיני אלטרנטיבי הוא תחום חדש ופורץ דרך. לפני כ20 שנה עבר תחום הטיפול בארץ מהפכה:

לרפואה הקונבנציונאלית נולדה פתאום אחות קטנה - הרפואה האלטרנטיבית. בהתחלה היינו סקפטיים לגביה, חששנו ממנה והיינו אפילו ציניים... אבל היא צמחה להיות מרחב שלם של ריפוי שנותן פתרונות הוליסטיים, לפעמים פחות פולשניים ויותר טבעיים. למדנו שניתן לשלב בין רפואה עתיקה לחדשה ובין הטבע למדע.

במקביל התרחבנו מהפסיכולוגיה הקונבנציונאלית אל גישות הוליסטיות וחוויתיות יותר, שמפנות את תשומת הלב אל הגוף, אל החוויות שהוא צובר ואל הזיכרונות שנרשמים בו. הפסיכותרפיה הגופנית שמה לעצמה את החוויה הסומאטית של הגוף כאובייקט לחקירה, התבוננות ומקור לתנועה של שינוי.

המעבר הזה מביא איתו פרספקטיבה אחרת לגמרי, נקודת המבט השתנתה: מהתמקדות בהתבוננות של העיניים הפיזיות אל המציאות מחוץ לנו. בעצם, התחלנו גם לעצום את העיניים החיצוניות ולפקוח את העיניים הפנימיות.

בשנים האחרונות מתרחשת מהפכה נוספת בתחום הטיפול, כשזרקור חזק מופנה אל אזור שקודם לא העזנו להביט אליו: מי.ניות שלנו. ריפוי מיני אלטרנטיבי- הוליסטי הוא תחום חדש שמשלב ידע עתיק מעולמות הטנטרה והשמאניזם יחד עם סקס.ולוגיה קונבנציונלית ופסיכותרפיית גוף-נפש.

עיסוק במי.ניות יכול להעלות נושאים נפיצים וסיטואציות טיפוליות מאתגרות. זה מצריך ידע, מיומנות, עדינות ואחריות מצד המטפל. כדי לגעת בנושאים האלו כדאי ללמוד איך כדאי לגשת, מה נדרש כדי לייצר מיכל תומך לתהליך טיפולי בריא וכיצד להתמודד עם שבירת הטאבו סביב הנושא הטעון הזה.

באוקטובר הקרוב נפתחת הכשרה טיפולית ייחודית לריפוי מיני בהנחיית צוות ביה"ס "אישתר".

התוכנית היא ראשונה מסוגה בישראל ומציעה תפיסה אינטגרטיבית חדשנית שמשלבת בין עולם הידע הקדום של הטנטרה לבין הסקס.ולוגיה המערבית, מתוך גישה טיפולית הוליסטית שרואה את האדם כמכלול של היבטים: גופניים, נפשיים, תרבותיים והתנהגותיים, וחוקרת את הקשרים ביניהם.

מטרת התוכנית היא להעניק מגוון של כלים, ידע ומיומנויות לעוסקים ו/או למי שמתעתד לעסוק בכל הקשת המקצועית של הטיפול המיני האלטרנטיבי.

כותבי המאמר, הם מובילי תוכנית ההכשרה לריפוי מיני אלטרנטיבי בביה"ס "אישתר". 

פרטים נוספים אודות ההכשרה בקישור זה 

 נגה מיבר M.A

פסיכותרפיסטית גופנית בעלת ניסיון של 18 שנה בשיטת התמקדות (Focusing. F.C) מורה בכירה מסמיכה מטפלים ומורים להתמקדות. מורה מסמיכה וחלק מצוות ביה"ס הישראלי לקונסטלציות  שייסד ישי גסטר. מטפלת, מלווה יחידים וזוגות בנתיבי החקירה ליחסים משוחררים מפחד, מנחה קבוצות תהליכיות לריפוי המי.ניות ויועצת ארגונית.

מעוז יעקב M.A.S

0קסולוג.

בוגר תואר שני בעבודה סוציאלית ולימודי המשך בטיפול מיני.

מרצה בסמינר קיבוצים ובמכללת ברושים ובתוכנית לטיפול מיני באוניברסיטת חיפה.

מטפל, מנחה ומרצה קבוצות לקידום מי.ניות מעצימה ושלום בין המינים.

הכשרות במי.ניות טנטרית ושמאניזם מיני בארץ ובעולם.

בתהליך הכשרה בשיטת האקומי

קריאה מומלצת:

  1. ג'נדלין, יוג'ין. (1978) התמקדות, הוצאת מרקם.
  2. וייזר קורנל, אן. (1996) כוחה של התמקדות, הוצאת אור-עם.
  3. רולף בן שחר, אסף. (2013) אנטומיה של טיפול, הוצאת פרדס
  4. דיידה, דיוויד. (2006), דרך גבר, הוצאת דופן
  5. אזרחי, אוהד . (2016), הוצאת דופן
  6. Ann Weiser Cornell. (2005), The Radical Acceptance of Everything, Callune Press
  7. Eugene T. Gendlin. (1996), Focusing-Oriented Psychotherapy, The Guilford Press
  8. Eugene T. Gendlin. (1968).The experiential response, New York : Grune &Stratton.