צור קשר
...Loading...

הקשרים פיזיולוגיים בין גוף ונפש - יעל בוסידן

הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש

במאמר זה אסקור הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש, תחילה אזכיר את האופן בו אנו חשים בגופינו בחיי היום יום, את השפעתם של רגשות על גופינו, ואיך גופינו במצבים מסוימים משפיעה על האופן בו אנחנו מרגישים. לאחר מכן תוכלו לקרוא על האופן בו מצבי מתח משפעים על מערכת העצבים ועל בריאותינו. ארחיב על האלמנטים שמשפעים על חווית ארוע מסוים בחיי האדם כאירוע טראומטי ומה מתרחש בתוך מוחינו וגופינו בעקבות אירוע שכזה. אסיים בממצאים אנטומים ונירוכימים שנמצאו במחקרים בקרב נפגעים הסובלים מפוסט טראומה. במאמר הבא אפרט על השיטות הנפוצות היום בטיפול בטראומה ומשלבות את הגוף בתהליך ותוכלו להכיר כלים מרכזים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית אשר מסיעים בהקלה על סימפטומים פוסט טראומטים.


איך הנפש קשורה לגוף, היבטים פיזיולוגים:

רובינו מודעים להקשרים הפשוטים שבין הגוף לנפש. אנו מבחינים בהשפעה של הרגשות שלנו על גופינו

בחיי היום יום לדוגמה כאשר אנו מפוחדים או מתרגשים וחשים את קצב פעימות הלב עולה, לעיתים יש תחושה של "פרפרים בבטן" ומיחושים כשאנחנו מתרגשים או  כאשר מצב הרוח מרומם יותר  מיד לאחר פעילות גופנית. אך לעיתים אין האנשים מודעים למלוא ההקשרים שבין הגוף לנפש, הם אינם מבחינים שגם מגוון רגשות כמו בדידות או עצב יכולים גם הם להשפיע עלינו גופנית ולעיתים מאחורי תסמין של מחלה פיזיולוגית יש הקשר למצב הרגשי של האדם (לדג' מתוך נקודת מבט בראי הרפואה הסינית – אדם הפוחד מנטישה או חווה אובדן יתכן שיפתח תופעות המשויכות לאלמנט מתכת המשויך לרגש העצב ואחראי על איבר הראות והעור ועל כן לעיתים חווים בעיות נשימתיות כגון אסטמה או דלקת ריאות או בעיות עוריות כגון פסוריאזיס)

כיום  בעקבות מחקרים, יש ידע רחב ברפואה הקונבנציונלית אשר מוכיח את הקשר שבין רגשותינו לגופינו.

ישנה חשיבות רבה למערכת היחסים שבין הגוף לנפש או שאם נדייק הגופנפש אחד הם. שדה המחקר המרכזי שנעשה בתחום זה נקרא פסיכונוירואימונולוגיה (פנ"א), אשר מצביע על הקשרים שבין רגשותינו ומצב הנפש למאזן הכימי של הגוף, בעיקר במערכת החיסון. מלבד מערכת החיסון גם שאר מערכות גופנו ואברינו מושפעים מהרגשות, כמו מחזור הדם, מערכת העצבים ומערכת העיכול.
מערכת החיסון שלנו ותאי העצבים במוח הם למעשה נוירוטרנסמיטורים בינהם גם נוירופפטידים (תרכובות של חומצות אמינו) הנוירופפטידים הם שליחים כימים אשר מגיעים לכל חלקי גוף. הם יוצרים את החיבור שבין המחשבה\הרגש שלנו, שמקודד באימפולס עיצבי, אשר משפיע על השרירים ועל הבלוטות ההורמונליות שלנו. הנוירו פפטידים אחראים גם על בלוטת האדרנל ובלוטת יותרת המוח.

מתח והשפעתו על בריאותינו הגופנית:

אחד מהגורמים המכרעים בהשפעתם על מידת בריאותינו הוא המתח. המתח מעורר בנו את תגובת ה"הילחם או ברח" אשר עוזרת לנו להתמודד מול במצבי סכנה. אך לא רק מצבי סכנה אמיתיים מעוררים את תגובה זו. מצבי מתח רבים הם נחלתינו בחוויות היום יום והם בעלי השפעה עמוקה עלינו. הגוף מגיב בתגובת "הילחם או ברח" גם מול סכנה או איום "מדומה" בו אנו נפגשים כגון ריב עם בן הזוג, בעיות כלכליות, איחור לעבודה ועוד גורמים רבים אחרים. כאשר אנו נפגשים עם מצבי מתח רבים והמיקוד בפחדינו עולה (גם באופן לא מודע) ההשפעה על הגוף עמודת בעיינה, מתח זה משנה את האיזון ההורמונלי והכימי בגופינו ומכווץ את שרירינו.


מה גורם לאירוע מסוים בחיינו להחוות כטראומטי?

הדעה הרווחת היא שטראומה נפשית נגרמת עקב אירוע קשה, שהוא מחוץ לטווח החוויה האנושית הרגילה ועשוי לגרום למצוקה גדולה כמעט לכל אחד  למעשה זהו אירוע המכיל שני מרכיבים עיקריים: סכנה וחוסר אונים. האדם חש איום על שלמות  גופו או שנשקפה סכנה ממשית לחייו או לסובבים אותו ויחד עם זאת חש חוסר אונים, פחד, מצוקה ובדידות כאשר הוא עומד אל מול כח חזק ממנו או שקריאותיו לעזרה אינן נענות. חשוב להבין שהתפיסה שלנו  על מה היא טראומה היא סוביקטבית ומשתנה וגופינו כפי שנאמר מגיב גם כאשר הסכנה היא "מדומה", בה אנו נפגשים עם אירועים שהם חלק מחיי היום יום והחוויה האנושית הרגילה.

פיטר לוין טען כי ישנן חוויות נוספות אותן הגופנפש יכול לחוות כטראומה באופן לא מודע. על אף שהן חוויות מתוך היום יום שרבים נפגשים עימן בחלק כזה או אחר בחייהם כגון: טראומה עוברית, טראומת לידה, אובדן של הורה או  קרוב משפחה, מחלה, חום גבוה, הרעלה, פציעות, כולל נפילות ותאונות, התעללות מינית בילדות או בבגרות, התעללות פיזית או רגשית, כולל נטישה חמורה, טיפולים רפואיים חודרניים, כולל טיפולי שיניים, ניתוחים, בעיקר כריתת שקדים (הרדמה בעזרת אתר), ניתוחים באוזניים, ובעיניים, אלחוש, הרדמה, המצאות במצב של חוסר תזוזה במשך תקופות ארוכות: גיבוס וקיבוע של רגליים/טורסו של ילדים קטנים (רגליים עקומות, סקוליוזיס), או  חוויות קיצון כגון עדות האדם לאלימות ברוטלית  ואסונות טבע.

השפעת הטראומה על האדם - היבט פיזיולוגי

הסבר קצר על החלקים הפועלים במוח

האמיגדלה
: הינה חלק מהמערכת הלימבית במוח המשמשת כמערכת זיהוי והתראה. היא אחראית על הפרשות של הורמונים המעודדים עוררות, שולטת במערכת העצבים האוטונומיות המקושרות עם פחד. האמיגדלה אחראית גם על העיבוד והזיכרון של תגובות רגשיות. האמיגדלה נחשבת כאחד ממרכזי הזיכרון הרגשי במוח, בעיקר אלו הנלמדים על ידי התניה.

ההיפוקמפוס:
יש לו תפקיד בנווט ואוריאנטציה מרחבית, ברגשות (בעיקר דקלרטיבים) וביצירת זכרונות חדשים. נזק שנגרם להפוקמפוס במצבי דחק, מתמשך או חריף, עלול לפגוע ביכולתו ליצור זכרון דקלרטיבי (הצהרתי, מילולי) חדש.

הקורטקס:  הוא קליפת המוח, קליפת המוח מתחלקת לשתי המיספרות ימנית ושמאלית וכל אחת מהן מחולקת ל- 4 אונות מרכזיות (פרונטלית- מצחית, קוקודית, עורפית ורקתית).  תפקידו לקבל ולעבד מידע מכל מערכות הגוף ולשלוט על מוטוריקת הגוף. חלקים גדולים אחרים מהקורטקס אחראיים על אסוציאציה, זכרון, מחשבה ושפה. הקורטקס אחראי על הפרשנות שנותן האדם לטראומה ולאופן שבו ייזכר הסיפור הדקלרטיבי של הטראומה.

האמיגדלה ההיפותלמוס וקורטקס:
האמיגדלה וההיפותלמוס אשר נמצאות אצל רוב היונקים וגם אצל בני האדם, אחראיות על  ההישרדות שלנו. יש להן תפקיד דומיננטי בתגובת הבריחה, לחימה או קיפאון. הקורטקס שפעיל באופן ניכר אצל בני האדם מגיע לפעולה רק בשלב מאוחר יותר בו מתרחש נסיון להבין ולתת פרשנות למה שהתרחש (להד ודורון, 2009).  בקרב בעלי החיים יש נטיה אינסטנקטיבית לפרוק את המתח שהצטבר בגוף, עקב העוררות המוגברת, דרך רעידות ספונטיניות, על פי פיטר לוין הקורטקס המפותח שלנו ה"רציונל" הוא בעל עוצמה רבה ויש באפשרותו לפגוע ולדכא את הפעילות האינסטנקטיבית  העדינה של המוח הזוחלי אשר אחראי על פריקת האנרגיה הכלואה ומאפשר ריפוי. בעיני לוין (2009) הטראומה אצל בני האדם מתרחשת כאשר הניאו קורטקס אינו מאפשר את השלמת הפעילות המחזורית שמתחילה בעוררות אינסטנקטיבית של "הלחם, ברח או קפא" ואמורה להסתיים כאשר נעלם האיום על ידי רעידות ותנועות לא רצוניות לפריקת המתח.

ציר ה-
HPA- היפותלמוס- יותרת המוח- בלוטת האדרנל:
ציר ה-
HPAהוא מנגנון הורמונלי שעליו אחראית המערכת הלמבית, יותרת המוח ובלוטת האדרנל אשר אחראים על התגובה למצבי סכנה.

תהליך הפעולה של ציר ה
HPA:
האמיגדלה מתעוררת לפעולה במצבי דחק וסכנה היא משדרת להיפותלמוס שדרים על הסכנה. החלק שמקבל את האותות בהיפותלמוס נקרא הגרעין הפרונטריקולרי (PVN Hypo )  חלק זה מפריש פקטור המפריש  קורטיקוטרופין (CRF) המגיע לבלוטת יותרת המוח כאשר הוא נקלט מפרישה הבולוטה הורמון בשם אנדרנוקוטיקוטרופי (ACTH) .

הורמון זה זורם בדם אל יותרת הכליה  ומפעיל את קליפתה להפרשת הורמון סטיריואידי בשם קורטיזול ובנוסף מופרשים נורופנפרין ואפינפרין המסיעים בגיוס אנרגיה והכנת הגוף והמוח להתמודודות עם סכנה. הורמון הקורטיזול אחראי גם על דיכוי תגובת המצוקה על ידי היצמדות לקולטנים בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס משמש כגורם מווסת. האמיגדלה ממשיכה בפעילות כל עוד ישנו מצב של דחק.

מצב דחק חריף או מתמשך פוגע בפעילות ההיפוקמפוס בעיקר על החלק של הזיכרון. הפגיעה היא בזיכרונות המפורשים ובזיכרון האירוע הטראומטי עצמו. ידוע שהחלק של האמיגדלה אינו ניפגע עקב מצב דחק ולכן נפגעי טראומה לעיתים אינם זוכרים באופן מפורש את האירוע אך ישנו הזיכרון הרגשי אשר נוצר בתהליך התנייתי באמיגדלה. הזכרון הרגשי נשמר במוחם גם אם לא באופן מודע ומשפיע עליהם לאורך זמן (איגרא, 2010; להד ודורון, 2009;  נט"ל, 2011;
Rothschild,  2000).

ההיפותלמוס משפיע גם על גרעין הראפה, בגרעין הראפה נמצאים תאי עצב המכילים סרוטונין. ההיפותלמוס מעביר את המידע על האיום אל גרעין זה, ואז מופרש סרוטונין המגיע לכל המבנים המוחיים המעורבים בתגובה למצב הדחק (הקורטקס, ההיפוקמפוס והאמיגדלה). הפרשת הסרוטונין  גם היא מווסתת את בלימת תהליכי האזעקה ואת החזרה למצב רגיעה. אצל הסובלים מפוסט טראומה משהו משתבש בתהליך הזה.

לסיכום אפשר לחלק את הממצאים הביולוגיים לשני סוגים: ממצאים אנטומיים המתייחסים למבנים במוח, וממצאים נוירוכימיים הקשורים בחומרים המופרשים במוח.

ממצאים אנטומיים

היפוקמפוס קטן:
  במחקרי הדמיה באמצעות תהודה מגנטית גרעינית (
MRI) נמצא כי אצל אנשים הסובלים מפוסט טראומה נפח ההיפוקמפוס קטן בהשוואה לאלה שאינם סובלים מההפרעה. כאשר חלק זה עושה את תפקודו באופן לקוי ישנה בעיה בהפיכת הטראומה לזיכרון מילולי אשר מקודד כחוויה מהעבר ולכן זה יכול להסביר את התופעה אצל הלוקים בפוסט טראומה בה הם חווים את האירוע שוב ושוב, הרגשה שהאירוע הטראומטי חוזר על עצמו.

ממצא נוסף הוא שהיפוקמפוס קטן נמצא גם אצל לוחמים הסובלים מפוסט טראומה וגם אצל תאומים זהים של הלוחמים שלא נחשפו לקרב מה שמעיד על  קיומה של פגיעות מוקדמת לטראומה על רקע גנטי.
במחקרים אחרים בעזרת
MRIנפח קטן של האזור הפרה-פרונטלי של הקורטקס, נמצא אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

נוסף על כך, במחקרי הדמיה של פעילות המוח בשיטת
PET  (Positron Emission Tomography) כאשר חשפו חיילים משוחררים לסרטי מלחמה נראתה פעילות מוגברת של האמיגדלה.
ההפרעות בתפקוד האמיגדלה, ההיפוקמפוס והקורטקס הפרה-פרונטלי יכולות להסביר את תופעת הזיכרונות  החודרניים  אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

ממצאים נוירו כימיים
אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית נמצאה פעילות מוגברת של נוראדרנלין ופגיעה במשוב השלילי אשר מפחית את פעילותו, מה שגורם לעוררות יתר, כאשר גירוי בלתי מזיק כגון רעש חזק מפעיל מיד את המערכת הסימפטטית. רמת קורטיזול נמוכה אשר פוגמת ביכולת להגיב באופן תואם ויעיל אל מול איום.

בנוסף, יש עדויות לפעילות מוגברת של מערכת שיכוך הכאב (המערכת האופיואידית), תופעה היכולה להסביר את החוויה של קהות רגשית האופיינית להפרעה פוסט-טראומטית.
כמו כן יש גם עדויות חלקיות לעוררות מוגברת של המערכת הדופמינרגית, הקשורה בתסמינים של דריכות ושל חשדנות (להד ודורון, 2009).

מקורות:

איגרא,נ. (2010) - תחושות הגוף כשדה לטראומה, לזיכרון ולריפוי החויה הגופנית  SE[Somatic Experiencing]  בטיפול פסיכולוגי. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 7/6/18 מאתר פסיכולוגיה עברית: www.hebpsy.net/articles.asp?id=2463


להד, מ. ודורון, מ. (2009).
SEE FAR CBT- מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

נט"ל (2011). תגובת הגוף במצב איום ובפוסט טראומה. נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי
http://www.natal.org.il/?CategoryID=236

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.