צור קשר
...Loading...

נחשפים - רונן לוי

מבין הרכיכות, התולעים והזחלים נטולי החוליות הקיימים בטבע, נדמה לי, כי החשופית (חילזון שאיבד את השבלול ונותר שרך רירי ודביק) היא המושמצת והדחויה מכולם. התגובה המידית שמתעוררת בקרב רוב הסטודנטים שלי, כאשר אני מציג בפניהם תמונה של החשופית או מבקש מהם לדמינה, היא של גועל, דחייה, כיווץ ובחילה- המלווים בדרך כלל גם בעיוות לא רצוני של שריריי השפתיים. החשופית היא רכיכה בעלת נוכחות דומיננטית, ואין זה מקרי שאנחנו חשים כזו דחייה מפניה. סביר כי, סימבולית, היא מפגישה אותנו עם האתגר הגדול ביותר בתקשורת שלנו עם זולתנו, עם חשיפה ופגיעות.

לעתים קשה לדמיין איך רכיכות חיות בעולם- ללא הגנה, ללא שריון וללא שיניים טורפות שישמרו עליהן. הן זוחלות על האדמה, על עלים, עולות מתוך הביוב ופוגשות את העולם מהמקומות הנמוכים ביותר, הפגיעים ביותר. ועם זאת, הן שורדות.

גם אוריאן* שרדה. היא שרדה הזנחה ושרדה נטישה. היא "זחלה" בין בתי אומנה שונים במשך רוב שנות ילדותה. וכמו זחל אכלה כמעט כל מה פגשה בדרך כדי לתפוס מקום, למלא את עצמה בנוכחות, כדי להזכיר לעצמה שהיא קיימת. אך למרות זאת היא נותרה ריקה ואבודה. אוריאן הייתה חשופה למציאות כואבת ולכן ביקשה לסגור את עצמה מפני העולם. היא מצאה מפלט בעולם פנימי מקביל, בראשה.

בישיבתה מולי היא מתקשה לדבר, מתקשה ליצור איתי קשר ולצאת מעולמה הפנימי- שאימץ, ברבות השנים, טרמינולוגיה רוחנית- ניו-אייג'ית. כמעט כל יציאה החוצה מעולמה מלווה בהתנגדות, בנוקשות ובהסברים רציונאליים- מדוע לא כדאי להיות בקשר. הטענה המרכזית שלה היא כי יציאה לקשר בינאישי תיתן לה הרבה פחות ממה שיש לה לתת לעצמה- אם תצליח להישאר מחוברת לעולמות הרוח ולתודעה פתוחה, עם עצמה.

בעת שהיא שרויה במצבים מדיטטיביים, עולמה של אוריאן קסום- היא חשה את גשמיותה מתפשטת ומתאחדת עם האינסוף. אולם כשהיא פוקחת את עיניה וניצבת מול דינמיקה בינאישית גופה מתחיל לדבר את החרדה שהתחבאה עמוק בתוכה. היא פוחדת לעשות צעד החוצה ולהרגיש את נוכחותי מתקיימת מולה. הטרגיות שליוותה את חייה הביאה לכך שהאחר ייתפס, טנטטיבית, כאויב שיש להישמר מפניו. עולם הרוח היווה עבורה עיר מקלט.

ההתנתקויות התכופות של אוריאן מורגשות היטב בחדר. אני מבחין בקלות שבה אני יכול להתנתק ממנה ולהשאירה לבדה בתוך עולמה הפנימי תוך שאני נסוג במקביל לעולמי הפנימי. אך תחת זאת אני מגייס את עצמי ונלחם לשמור על קשר איתה. האתגר המרכזי שלנו הוא להביא את עולמות הרוח המפותחים שלה לעולם הקשר שבינינו, וזה כלל לא פשוט.

חרף השתיקות הרבות שמלוות את פגישותינו, אנו מתקשרים בערוצים רגשיים נטולי מילים. מילים מאורגנות המבטאות רגשות רחבים ומורכבים זרים לאוריאן. הדרך העיקרית שלה  להרגיש היא דרך האחר. ההתנתקויות שלי מעצמי וממנה הן תולדה של הקושי שלי להרגיש את הרגש הדחוס שהיא חולקת איתי, ללא מילים . באחת ההזדמנויות אני מעז להרגיש זאת ומתמלא בעצב. עניי דומעות ופי נפער מולה. אוריאן מזהה אותי מרגיש אותה ומתרגשת, אך מיד לאחר מכן היא נסוגה שוב לעולמה. "היה לך קשה להרגיש אותי?" אני שואל, והיא משיבה: "זה מפחיד להרגיש אותך, העצב הזה עלול להכניס אותי לדיכאון", היא משיבה לי.

כאשר אני חשוף לעצב שעולה בי ואוריאן חשופה לפחד שעולה בה אני מציע לה מגע. אני מבקש מאוריאן שניתן יד אחת לפחד ויד אחת לעצב, שננסה להחזיק אותם יחד קצת. אחיזת הידיים בינינו, מאפשרת לנו להישאר נוכחים וקרובים יותר. אך קרבה זו נסבלת לרגעים קצרים בלבד.

חשיפה היא דבר בלתי נסבל ומדהים כמעט באותה מידה. אוריאן לומדת לגלות את החלקים שהחביאה מעצמה. היא חושפת נדבך חדש בכל פעם. אני במקביל עובד בתוכי על היכולת להרשות לעצמי להרגיש מולה, ואין זה פשוט. הכאב, הבדידות והניתוק ממלאים מיד כל חלל שאני מפנה בתוכי מולה. אך ככל שאני מרשה לעצמי להרגיש, כך גם אוריאן מרשה לעצמה. וככל שהיא מרגישה יותר, כך היא יוצאת מהבידוד שלה ונכנסת לקשר.

נדמה לי שחשופית היא חיה דחויה כל כך מכיוון שהיא מזמינה אותנו להביט בעצמינו ולבחון עד כמה אנו מוכנים לחשוף את עצמינו לעולם. עד כמה אנו מעזים לתת לזולת ולאירועי החיים להשפיע עלינו, ולהצמיח אותנו. עד כמה אנו עושים זאת מתוך חיבור למרכז הפנימי שלנו, ועד כמה מתוך כניעה טראומטית.  כאשר אוריאן ואני מצליחים להתקרב ולהרגיש יחד יותר קרובים ויותר חשופים, אלוהים מגיח מתוך שנינו וממלא את אותם חללים שקודם לכן היו מלאים באימה דביקה וחונקת.

 *פורסם בטור "קולו של הגוף" בירחון חיים אחרים, ביולי 2013.

**המקרה של אוריאן מוצג בהרחבה באתר פסיכולוגיה עברית.

רונן לוי- פסיכותרפיסט גופני, מטפל פרטני ומדריך בקליניקות בתל אביב ובאילת. מורה ומרצה לפסיכותרפיה גופנית וטרנספרסונלית באוריינטציה התייחסותית במכללת רידמן. מנחה קבוצות הדרכה למטפלים במרכז ילדים והורים -בעמותת אור-שלום ובמסגרות פרטיות. חבר בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית.

לכרטיס של רונן

מאמרים נוספים

קבצנים של אהבה
כמה כוח ועוצמה טמונים בנזקקות / ד"ר אסף רולף בן שחר
היחסים עם הגוף
כיצד אנו מפצלים בין הגוף למחשבה/מייקל סות'