צור קשר
...Loading...

אובדן וסרטן השד - הבלוג של שירלי כהן

אחת השאלות הראשונות ששאל אותי הפרופסור שטיפל בי לפני 9 שנים היתה:
האם קדמו מצבי עקה וסטרס בשנים שלפני גילוי סרטן השד?
האם פוטרתי מהעבודה, האם חוויתי מוות במשפחה, גירושין?
בזמנו לא הבנתי למה הוא שאל אותי את השאלות הללו. הייתי צייתנית, עניתי מבלי לשאול למה הוא שואל אותי.
היום זה לא חדש לי שמחלות רבות קשורות למתח או לרגשות עזים העלולים לגרום לירידה ברמת האנרגיה,
שהיא קרקע להיווצרותן של תאים ממאירים ולהתפתחות של סרטן.


ד'ר נאדר בוטו בספרו "רפואה והחוש השביעי" (2002) שואף לחבר את הקשרים הללו.
הוא נשען על המודל האנרגטי שזה מושג רווח גם בפסיכותרפיה גופנית שמדבר על כוח החיים (הצ'י, הליבידו, אורגון)
ותופס את האדם כשלם הלוקח בחשבון את מצבו האנרגטי, הפסיכולוגי, הגופני, הפסיכו-חברתי, התרבותי, הסוציואקונומי, התזונתי ולא כאסוף של סימפטומים.


הוא טען שלכל משבר נפשי יש כתובת גופנית העובר דרך מרכזי האנרגיה (שמכונים גם צ'אקרות) דרכם האנרגיה נכנסת לגוף הפיסי בשבעה מרכזים שמכונים סיגמנטים:
עצם הזנב, מרכז המין, הסרעפת, הלב, הגרון, המצח העין השלישית והראש. 


השדיים שלנו שייכים לצ'קרת הלב. אזור שמתקשר לסביבה המשפחתית שלנו, למערכות היחסים עם ההורים, עם ילדינו, ובנות/בני הזוג שלנו.

במצב מאוזן, אני נתקשר עם הסובבים הקרובים אלינו באופן כזה שנרגיש הנאה עמוקה ואנרגיה תוססת שמעניקה לנו תחושה של ביטחון והגנה.
למשל אימהות המינקות מעניקות אהבה לתינוקן באמצעות חלב-אם.
וכאשר האם אינה מניקה (או אינה מניקה בזמן פעם אחר פעם) נוצר לחץ בשדי האם, כאב ותחושת מצוקה אצל התינוק.

זה נכון שיש דרכים נוספות להעניק אהבה וביטחון, ויש נשים שמסיבות שונות אינן מניקות. אבל זאת דוגמא למצב של משבר פרידה ראשוני בין התינוק לאימו.

כשצ'קרת הלב פתוחה, אנחנו מקבלים את אהובינו כמו שהם. והאנרגיה הזורמת היא אנרגיה של אהבה ללא תנאי.

מרכז הלב נחסם כאשר יש משבר בסביבתנו המשפחתית. דבר שמעודד רגשות עזים של צער שלא מבוטאים באופן מלא או מוכחשים.
משבר הפרידה והנטישה הוא הסיבה הנפוצה ביותר לחסימה אנרגטית במרכז הלב.


משבר פרידה בין אם לילדיה עלול לגרום בדרך-כלל לפי בוטו לגידול בשד השמאלי.

ואילו נטישת אדם שהיה איתו קשר רגשי לא-מיני תשפיע על השד הימני.

עד כמה זה נכון בכל המקרים? אני לא יודעת. אבל בעבודה שלי עם נשים שמתמודדות עם סרטן השד, אני יותר ויותר מוצאת שהקשר קיים. וזאת הזדמנות לחקור איזו טראומה קדמה לגילוי,
לעבד ולשחרר את המחסומים הגופניים והרגשיים גם סביב הנטישה שהיתה (אם היתה).

בקרב נשים שמתמודדות עם סרטן השד,האובדן הוא גם סביב אובדן השדיים, אובדן תחושת הנשיות, הגוף שהיה ועוד. 
כך שלאובדן פנים רבות.
 

אני חליתי לראשונה בסרטן השד בצד ימין - כמה שנים לאחר מות אימי. היה לי כל-כך קשה להתמודד עם המוות הזה,
שבאופן לא מודע חסמתי בתוכי את האפשרות לבכות, לכעוס, להתאבל עליה, עלינו, על מה שהיה ונגמר.

בדומה לכך, אני מאמינה, שמערכת החיסונית שלי דכאה אף היא את ההגנה הטבעית של הגוף.
היום אני יודעת ש
סרטן הוא מראה לנפש. למצב הרגשי שלנו.

שנים אחר-כך לא הצלחתי לבכות יותר משום דבר, בודדתי את הרגשות שלי, נדחקתי לשוליים, הזנחתי את עצמי
וריצתי את כל העולם כדי להרגיש אהבה במקום שלא הצלחתי לתת אותה לעצמי.

עד שהסכמתי לעבור תהליך רגשי וגופני עמוק שאיפשר לי לחזור לרגע הכאב של האובדן, לעצב הבלתי מוסבר בגוף, לגעגוע לא מוכל -
ולהסכים להתאבל עליהם, לדבר איתם ולפנות מקום לדברים נוספים בחיים שלי להתקיים ולחיות.
 
מה שחיזק עם הזמן את תפקודה של המערכת החיסונית ואת התשוקה האמיתית לחיות.

חלקים מהכאב שהיו בתוכי עברו טרנספורמציה וחלקים אחרים ממנו נדרשתי לקבל ולחבק.

כאבים, פחדים, כעסים, בושה, עצבות הם חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. ולא הם הגורם "המפריע",
אלא האופן שבו אנחנו מתנהלות איתם.
כשרגש קשה עולה חשוב להיות איתו במגע, להיות מודעים אליו ולתת לו ביטוי כנה, על-מנת שלא יישאר כאנרגיה תקועה בגוף פעם אחר פעם.
מה שעלול להתפתח עם הזמן בחלק מהמקרים ואצל חלק מהאנשים למחלות שונות.




בלוגים נוספים

הרגע שאחרי / התמודדות עם סרטן השד - הבלוג של שירלי כהן
ובמרווח הזה שבין כאן לבין שם נגלה מרחב גדול שמבקש פשוט להיחבק ולנשום.
התקפי חרדה - דרכי התמודדות- הבלוג של יהל ברסון לרום
התקף החרדה מגיע כשכבר אין מקום בפנים –ולכן הוא מגיע פתאום- הגוף נזכר במשהו, הוא לא השתגע.
אם לשיער היה ערך הוא לא היה גדל בתחת – תיאור מקרה
לא ברור לי ממה אני חרדה יותר, היא אמרה בכעס, מהטיפול הכימי או מהאפשרות שאאבד את השיער? "אני מעדיפה להיות סגורה בבית מאשר לתת לך או למישהו אחר לראות אותי עם קרחת" - אפשר גם אחרת, הבלוג של שירלי כהן