צור קשר
...Loading...

גלולות או להיות? - איילה שושני

לפני כשבוע התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה על גלולות למניעת הריון. מתראיינות שם נשים שמספרות על קבלת גלולות בגיל ההתבגרות ועל נטילתן במשך שנים, בלי שאף אחד יידע אותן באפשרות לדיכאון, מיגרנות, ירידה בחשק המיני ותופעות נוספות הנלוות להכנסת הורמונים לגוף.

לפני שארחיב יותר, חשוב לי לומר שאני כותבת רק את החוויה והדעה האישית שלי. כל אישה יודעת מה נכון עבורה ועבור הגוף שלה וזה הדבר החשוב באמת, גם עם בחירתה ודעתה שונה משלי.

כנערה סבלתי מכאבים קשים בווסת וכבר בגיל 14 קיבלתי המלצה מרופא נשים לקחת גלולות. בגיל 18 הלכתי לרופא אחר שהבטיח לי גם הוא שהגלולות יפתרו לי את הבעיה, ואם לא, לפחות יפחיתו את הכאבים. כמובן שלא הייתה שיחה על תופעות לוואי או סיכונים אפשריים, ואני רצתי לבית המרקחת לקנות את התרופה שתציל אותי. לקחתי את הגלולות במשך עשר שנים רצופות, בלי לשאול שאלות ובלי להתעכב לרגע על מה קורה לי בגוף ובנפש. הגלולות אכן הפחיתו את הכאבים, אך הם שבו והתגברו עד שהיו כל כך חזקים שהגעתי לחדר מיון ועברתי ניתוח, וכך גיליתי שאני חולה באנדומטריוזיס. היום אני יודעת שהכאבים היו הדרך של הגוף לדבר אלי ואני השתקתי אותו ומיסכתי את הכאב, עד שלבסוף הוא היה חייב לצרוח.

לאחר הניתוח קיבלתי הוראה להיות תחת מעקב צמוד של רופא נשים. בחרתי את הרופא הכי מומחה ומומלץ שיכולתי למצוא בארץ לאנדומטריוזיס. הוא הסביר לי שאין איך לרפא את המחלה ושדרך הטיפול הקונבנציונלית היא לקחת גלולות שמקלות על הסימפטומים. דיברנו על כך שאני לוקחת גלולות במשך עשר שנים ועדיין סובלת מכאבים ואף הגעתי לניתוח, ולכן המלצתו הייתה שאקח גלולות ברצף, בלי לקבל ווסת כלל. שאלתי אם זה לא מסוכן והוא הרגיע אותי שהיום הרפואה יודעת שאין באמת צורך בווסת ושאין לי ממה לחשוש.

אני זוכרת היטב את החשש להתערב כך בגוף שלי ולבטל את הווסת לחלוטין, אך אני גם זוכרת את הפחד הגדול יותר שהיה שם. רק החלמתי מניתוח קשה, והחשש שאצטרך לעבור את זה שוב גבר על הכל. והרי הרופא אומר לי שאין עם זה כל בעיה, אז איזו סיבה יש לי לא לסמוך עליו?

קשה לי לחזור לחודשים האלה ולתאר את מה שעברתי שם. ככל שהימים עברו עם הגלולות וללא ווסת, המצב הפיזי והנפשי שלי התדרדר. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שהחשק המיני כבה. לא חשתי שום תשוקה אל עצמי ואל בן הזוג שלי, והגוף היה רגיש מאוד למגע. מבחינה רגשית, הייתי חסרת סבלנות והרגשתי שאני על הקצה, שכל דבר קטן מסביבי מעצבן אותי ללא שליטה. אך הדבר הקשה ביותר היו המיגרנות. הן הלכו והתעצמו עד שהתקשתי לתפקד. לאט לאט התכנסתי בבית, ממעטת לפגוש אנשים וללכת לעבודה. מאישה שמחה ומינית, עובדת ואוהבת חברה, הפכתי למישהי שלא הכרתי ושלא יכולתי לזהות. לקח לי זמן רב לעשות את החיבור לגלולות, שעד לאותה נקודה נראו לי כתמימות. וכי למה שאחשוב אחרת? מיליוני נשים בכל רחבי העולם לוקחות אותן. חברות שלי לוקחות אותן. אני לקחתי אותן במשך עשר שנים והכל היה בסדר.

אז זהו שלא. כשחיברתי סוף סוף את התופעות הללו לגלולות, הפסקתי לקחת אותן לגמרי. חזרתי לקבל את עצמי ואת הווסת בצורה טבעית וחוויתי, בפעם הראשונה מגיל 18, איך זה מרגיש כשחוזרת התחושה לרחם ולאגן, איך זה מרגיש להתמלא בביוץ באנרגיית חיים ויצירה, ואיך זה מרגיש כשהגוף מרפא את עצמו, הדימום פוחת ואת הכאבים מחליפה פעימה רכה ונעימה. זה היה הרגע שבו הבנתי מה עשיתי לגוף שלי. במקום להקשיב לו ולסמוך על החוכמה והתבונה שיש בו להחזיר את המערכת ההורמונלית לאיזון, בחרתי לסמוך על כדורים שטשטשו את החיבור שלי לרחם ולאגן, ועל הדרך גם טשטשו את הכאבים.

הווסת שלי לימדה אותי שיעור חשוב על כאב. אנחנו ממהרות להעלים כאב גופני עד שלפעמים זאת הופכת להיות המטרה, ומפספסות הזדמנות לעושר התחושות והרגשות הקיימים בנו. אנחנו כל כך מפחדות להיות נוכחות בכאב, לחוש אותו פועם בעוצמה דרכנו, לחקור אותו, לשאול שאלות על מה הוא בא ללמד אותנו, ובמקום זאת בוחרות להקהות את הכל כי זה מרגיש כואב מידי. ולכאבים של הווסת יש כל כך הרבה מה ללמד אותנו - על כיווץ והרפייה, על מאמץ ומנוחה, על לקיחה פנימה והוצאה החוצה, על בנייה של קרקע טובה ומזינה, על יצירתיות, על מיניות ואנרגיית חיים ועוד ועוד.

אני כותבת את הבלוג כיוון שהמידע הזה על המערכת ההורמונלית הנשית לא היה, ועודנו, לא מאוד נגיש. אני מכירה נשים מעטות עם כאבי ווסת וסוף אופטימי דומה לשלי. כנערה וכאישה צעירה לא היה לי מושג לגבי היכולות של הגוף שלי, ורק כשחוויתי את זה על עצמי יכולתי להאמין שזה באמת אפשרי.

חשוב לי להדגיש כי אינני רופאה. את מה שכתבתי, כתבתי רק מגופי ומנפשי שלי, ואין לי כל כוונה להמליץ על בחירה רפואית כזאת או אחרת. להיפך, ברצוני להביא דווקא את החשיבות של נוכחות והקשבה לעצמנו, גם כשהראש אומר שזה לא הגיוני, גם כשהרופא אומר לנו משהו בביטחון מלא, גם אם יש כרגע כאב ופחד. רגע אחד רק להיות בתשומת לב למה שקורה. כי שם, במקום הזה, מתחילה דרך של חקירה נפלאה ומסקרנת ושל ריפוי עמוק ושלם.


ביבליוגרפיה:

בר, רוני. (18 ליולי, 2019). יותר ויותר נשים אומרות לא לגלולה. למה זה קורה?. עיתון "הארץ".



איילה שושני – בוגרת החוג לפסיכותרפיה גופנית בשיטת ביוסינתזה בקמפוס "ברושים", וחוקרת את תחום הפוריות, מיניות האישה והמחזור החודשי, בשילוב תהליכי ריפוי טבעיים.

בימים אלה, חוקרת את הקשר בין הסיפור האישי והמשפחתי למחלת האנדומטריוזיס, ומחפשת נשים שיהיו מעוניינות להשתתף בתהליך החקירה בסדרת מפגשים.

לפרטים נוספים ולכרטיס של איילה

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

סוד הווסת
איילה שושני
תחושת בטן
איילה שושני