צור קשר
...Loading...

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ - הבלוג של רוני אריאל עד

                                                     תיאור מקרה

מור (שם בדוי) בת 29, מתקשה ליצור מערכות יחסים זוגיות ועוד יותר להתמיד בהן.

התחלנו את  התהליך המשותף  לפני כשנתיים , מור הגיעה כדי להבין למה היא לא מצליחה לשבור את הדפוס המוכר במערכות יחסים זוגיות.

היא חווה ממצבה תסכול וכעס גדול, מצד אחד.

התעלמות ,ריחוק ואדישות  מצד שני.

בהמשך נראה שאלו הקטבים שמור נעה ביניהם בכל הקשור למערכות יחסים- הן בינה לבין עצמה והן בינה לבין החברה.

מור, תמיד עם שיער אסוף, מבנה הגוף שלה משוריין, הכתפיים נראות כמו יודעות ורגילות  איך לסחוב.

 את החיים, את העולם, את כולם ובעיקר איך לשמור על הלב. 

 תנועות הגוף שלה מביעות, כמעט מדברות  את השיריון, ההליכה שלה נוקשה, הגב שלה מוחזק יציב, הלסת שלה מכווצת והגבות נראות לרוב זועפות.

 אבל העיניים שלה נראות כאילו  מספרות סיפור אחר לגמרי, יש בהן רוך וחמימות, הבנה וקשב.

יש בה משהו שמבלבל אותי, אני מודה בפני עצמי.

 אנחנו לומדות להכיר, עם כל מפגש, אני מרגישה את הבלבול נוכח יותר ויותר בחדר, בתוכי, בינינו.

אני מבינה בעזרת הבלבול שאני חווה ,כמה פער יש במור, בין זו החיצונית, היוצאת לקשר עם העולם, לבין לזו הפנימית שלעיתים מגיעה לביקור בתוך חדר הטיפולים

וכמה זה מבלבל, להחזיק חלקים שונים וסותרים שמתקיימים יחד.

אני מרגישה שיש עוד חלק שבכלל לא מתוקשר או מודע.

בחלק החיצוני - היא אינטיליגנטית ומבריקה, מצחיקה, קלילה, קולחת, אף פעם לא משעמם איתה, יש לה חברים אינספור, כולם מגיעים להתייעץ איתה, היא החכמה שבחבורה. כזו היתה מגיל צעיר. אמא של כולם.

בחלק האמצעי-  היא קשה, מבקרת, כועסת, מחניקה ומחזיקה הכל, היא עצובה וכואבת, היא בעיקר לבד.

                        הלבד שלה נבנה בקפידה ולאורך שנים, מחסומים של לבנים שמסודרות בדיוק מופתי.

                      שנים של פחד

                      שנים של עצב

                      שנים של זעם.

                      שנים של לא לסמוך על אף אחד.

ובחלק הפנימי - יש ריק, משהו לא מובן לא ידוע ולא מוכר.

מור חיה את החיצוני, מעבר לחומה שבנתה היא לא יכולה  לראות, החומה הפכה גבוהה כ"כ עד שהיא עצמה כבר לא רואה את החלקים הפנימיים שבה.

"כאשר עצמי כוזב מתארגן בתוך אדם עם פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה ישנה נטייה חזקה מאוד של השכל (MIND) להפוך למיקומו של העצמי הכוזב, ואז מתפתח נתק בין פעילות אינטלקטואליות לבין קיום פסיכוסומטי".

(עצמי אמיתי, עצמי כוזב (1960) ויניקוט,ד.)

מור גדלה כילדה אחראית ועצמאית, היא היתה ילדת מפתח, טיפלה באחיה הקטן.

 אביה עבד  רוב שעות היום  ואמה היתה רוב הזמן במיטה, חולה, ולפעמים נעלמה לתקופות ארוכות בבית חולים.

כשמור בגרה הסבירו לה  שאמה מתמודדת עם דיכאון קליני.

רק לאחר שנים רבות, כשמור היתה חיילת הותאם טיפול שעזר ואמה חזרה לתפקוד, לניהול הבית, ולקשר עם בני הבית.

אין לה הרבה זיכרונות מהילדות. את הרוב היא לא זוכרת.

 היא זוכרת בעיקר את הגבולות המאוד ברורים בבית, את הכעס של אביה ואת השקט, ההתבודדות וההתכנסות של אמה.

מור רוצה זוגיות, אבל היא לא מצליחה, ליצור את הזוגיות אותה היא מייחלת ומאחלת לעצמה.

כל החברות שלה כבר נישאו, רובן אימהות. והיא מרגישה איך היא שוב פעם לבד.

אבל הפעם הלבד מורגש שונה. הוא נחווה כבלתי נסבל.

מור חווה תסכול כזה שהיא לא מצליחה להשתחרר ממנו.

יש לה דפוס מוכר במערכות יחסים, בהתחלה הם מאוהבים בה, אבל, כשהיא מתאהבת בהם, הם עוזבים אותה.

היא שואלת את עצמה כל הזמן, מה אני עושה לא נכון?

למה זה תמיד מגיע לאותו מקום?

במהלך הדרך שמנו לב לדפוס שחוזר על עצמו בכל פעם שמתאהבים במור היא מרגישה מאויימת,  הופכת להיות צינית, תובענית, קשה, מרוחקת, היא לא חסה עליהם, משפילה אותם ומקטינה אותם.

היא קוראת לחלק זה - "המפלצת הגדולה".

"בכל פעם שמישהו מתאהב בי יוצאת ממני המפלצת הגדולה".

"אני לא יודעת איך אפשר לשרוד אותה, אפילו אותי היא מפחידה לפעמים".

 אמרה לי באחד המפגשים.

באותו מפגש מור הבינה.

 "אם הם שורדים את ה"מבחן" אני מרשה ללב שלי להיפתח".

אבל כשזה קורה, הם מתבלבלים ועוזבים.

מור, משתנה כשאוהבים אותה.

היא לא מאמינה לכך, אף פעם לא האמינה.

בתוך חדר הטיפולים ראינו את ה"מפלצת הגדולה".

מור ניסתה אינספור פעמים להשמיד את הקשר שלנו.

בכל מיני דרכים.

ביטלה פגישות ברגע האחרון, איחרה למפגשים, כעסה עלי, האשימה אותי בכך שהטיפול  תקוע ולא מתקדם, גם הגדילה ועזבה את הטיפול לכמה חודשים ולא הסכימה למפגש פרידה, היא פשוט הלכה.

מור לבסוף לא השמידה את הקשר היות והיה בה חלק גדול יותר שרצה לשמור ולהחזיק בו.

ובאופן לא מודע רצתה ללמוד  על החוויה שלה, את עצמה, בתוך קשר מאפשר.

הקשר הטיפולי היה המקום היחיד בו היא הרגישה שהיא יכולה לעבור את החומות של עצמה וללמוד על החלקים שנסגרו אי שם בילדותה.

הקשר היחיד בו היא יכלה להיות מי שהיא, מבלי להיות אחראית, חומלת, מטפלת, או מפחדת ומתגוננת.

בתוך החדר מותר לה לרטון, לכעוס, לצחוק, לשנוא, לאהוב, להתקרב ובעיקר להתרחק, היא לא צריכה להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא רק בשביל עצמה.

הגבולות בחדר היו ברורים, הם נבנו בינינו לאורך זמן והיו יציבים.

אני הייתי ברורה לה, וכשהיא הסכימה להיות נוכחת בתוך הקשר, היא הפכה להיות ברורה לעצמה, וכתוצאה מכך הקשר הפך מקום בטוח.

ברגע שהקשר הפך בטוח, החלו לצוף זיכרונות, תחושות גוף, חלומות.

בכל מפגש עלו עוד ועוד סיפורים מהעבר, כאלו שנשכחו, הודחקו, טושטשו.

מור נזכרה בפחד הגדול שהיה לה מאבא שלה, ומכך שלא היה צפוי אף פעם, לרגעים היה מחבק ואוהב, לרגעים היה כועס, שותק, ולא מאפשר שיתקרבו אליו.

את אמא שלה היא זכרה תמיד  בצד, לא מתערבת, שותקת, מפוחדת, גם אליה אי אפשר היה להתקרב יותר מידי היא תמיד הרגישה למור כמו משהו שביר, עדין ומנותק.

הגבולות בבית היו ברורים מצד אחד, אבל מצד שני לא היו  קיימים.

בתוכה מור החזיקה וגילמה את החלקים המופנמים של אמה המדוכאת ואביה הבלתי צפוי.

בתוך מערכות יחסים זוגיות חלקים אלו יצאו באופן בלתי מודע.

מור גילמה  את התפקידים במערכת היחסים של ההורים שלה, בתוך מערכות היחסים שהיא יצרה.

תהליך העיכול של ההבנה הזו היה ארוך וחשוב.

מור המשיכה לצאת ולנסות ליצור קשרים וראתה תוך כדי את השחזור מתרחש, הבנה דרך החוויה היתה חשובה יותר מכל עבורה.

היא יכלה לעבד את התהליך ממקום רגשי, תחושתי בשילוב של הבנה וחשיבה.

החלק הפנימי, זה שבתחילת הדרך היה  לא מובן, קיבל צורה, ניראות, קול ומקום.

חלק שמחזיק בתוכו תחושות, רגשות, נוכחות, אמונה, חלק שמבקש שיאהבו אותו ושהאהבה תהיה יציבה ומדוברת ובעיקר שיהיה מקום להביא בקשר את חלקי האני מבלי לעזוב או להיעזב.

אותו חלק  כ"כ פגיע עד שלא יכול היה להמשיך להתקיים לצד החלקים האחרים, שהיו חייבים לעזור לה לשרוד את הילדות.

חלק זה  נדחק וקרס לתוך ריק.

כיום מור מתקשרת את החלקים המפחדים, ננטשים, כועסים, עצובים, שמחים, מתרגשים, אוהבים, נאהבים.

מור בתהליך למידה, בדיקה והתבוננות, מה גורם לחלקים בתוכה לרעוד, להיות מטולטלים ולהזדעזע ובכך שהיא מתקשרת את התחושות והרגשות עם בן זוגה,

אותה "מפלצת גדולה" לא צריכה לצאת ולשמור דרך השמדת הקשר.

השמדת הקשר אינה אופציה יותר כשהיא מבינה ומרגישה שיש בידיה כלים אחרים.

 פרטי המטופל/ת  בבלוג זה שונו על מנת לשמור על פרטיות.

 מקורות:

עיוות האני במונחים על עצמי אמיתי ועצמי כוזב. (1960) וויניקוט, ד. בתוך: עצמי אמיתי, עצמי כוזב, הוצאת עם עובד בע"מ ת"א, 2009.

 לכרטיס האישי שלי 

 הכותבת הינה פסיכותרפיסטית גופנית,  מנחת קבוצת איזון גוף נפש בעמותת אנוש- העמותה הישראלית לבריאות הנפש.  

חוקרת רוב חייה מערכות יחסים ותפקידים בדינמיקות קבוצתיות.  

מתמקדת ומעמיקה בעשור האחרון במערכות יחסים ויצירת זוגיות מתוך אמונה שכל אחד יכול ליצור זוגיות שטובה ונכונה עבורו.  


בלוגים נוספים

זוגיות או לא להיות- הבלוג של רוני אריאל -עד
הרי את הכי יפה כשנוח לך –אז תהני, תצחקי, תאכלי, תשתי תדברי,תנשמי, (בעיקר תנשמי) ותהיי את.
כל אחד יכול ליצור זוגיות- סיפור ב 3 חלקים/הבלוג של רוני אריאל עד
חלק ראשון - החיים לימדו אותי להיות רצינית