צור קשר
...Loading...

כוחות וסכנות בגילום מחדש: חלק שני - אפרת דבוש נאור

כוחות וסכנות בגילום מחדש - המפגש עם צללי העבר בשדה הטיפולי 

ככל שאני מתקדמת בארגון המחשבות והחומרים לקראת המשך כתיבת המאמר, אני מזהה כמה קל (יחסית) היה לי בחלקו הראשון. להסביר מהו גילום מחדש, להציג בצורה בינארית למדי, כוחות מצד אחד וסכנות מצד שני.
אלא שבפועל, שני אלו לא עומדים זה לצד זה בטבלה מסודרת של בעד ונגד.
בחיים האמיתיים, הכוחות והסכנות מתקיימים יחדיו, שלובים ומעורבבים.

גילום המקרה מתקיים באזור מקוטב ורב ניגודים כמו כוח וסכנה, עונג וכאב, תקווה ויאוש - האחד לא יכול להתקיים ללא השני. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשהוא נוגע לגילום מחדש ביחסים טיפוליים.

המאמר הקודם הסתיים בהבנה כי על השדה הטראומטי פועלים 2 כוחות פרדוקסלים וחזקים:

כוחות של הגנה ופיצול המבקשים להימנע ולהרחיק את החוויה בכדי לשמור על האדם מפני פירוק, אימה וכאב בלתי נסבלים, וכוחות של חזרתיות וגילום מחדש המנסים ליצור קשר מחודש עם אותם חלקי עצמי מפוצלים ולהשיב לאדם את חווית השליטה.

על כן גילום מחדש של חוויה טראומטית תמיד יהיה משול לפתיחת פצע ישן, פצע שטופל בצורה לא מיטיבה ועל כן יש לפתוח ולטפל בו מחדש, זאת לצד הסיכוי והסיכון לכאב, דימום מוגבר, זיהום ושאר סיבוכים.

כאשר הפצע נכנס אל מערכת היחסים הטיפולית, ומתגלם בה, קורה הדבר שלכאורה לא היה צריך לקרות- הוא יוצר מציאות נוכחת של שבר וכשל אמפטי במרחב שהושמה בו כוונה להיות מקום בטוח ומכיל.

גם עבור מטפלים מיומנים, קשה מאוד לראות בשבר שנוצר הזדמנות וחלק אורגני בתהליך הריפוי וכמעט בלתי נמנע לפרש אותו כ'טעות', אך אם נצליח להבין לעומק את תכלית הגילום ביחסים הטיפוליים, תיפתח אפשרות לחוויה בעלת תוצאות שונות מהטראומה המקורית.

מדוע נוטה הטראומה להתגלם בחוזקה במערכת היחסים הטיפולית?

כוחות הגילום מחדש אינם מגבילים את עצמם בשום צורה. הם יכולים לבוא לידי ביטוי באופן יצירתי ומגוון בשלל מרחבי הקשר שבין אדם לעצמו ולגופו, בינו לבין עולמו, בינו לבין האחר וכו'.

מערכת יחסים טיפולית מהווה כר פורה ומזמין לכוחות של גילום ושחזורים, כאשר למודלים שונים של טיפול כפתורי הפעלה שונים. הסיבות לכך רבות אך רובן נובעות משתיים מרכזיות:

ראשית, המרחב הטיפולי הוא הזמנה מפורשת וגלויה עבור הדבר שמבקש ריפוי (הפצע) להתגלות ולקבל ביטוי.

עבודה טיפולית - בין אם היא מבוססת על מודל רפואי או תרפיה ממוקדת יחסים - נוגעת בפגיעה באופן ישיר או פריפריאלי (דרך סימפטום). היא מפעילה את אזורי הטראומה הקפואים ומעוררת אותם לחיים כאן ועכשיו. זיכרונות וחומרי הפגיעה המתעוררים, צובעים את חווית הגופ-נפש של המטופלים שאינם רוצים (או יכולים) להגביל אותם לנפשם ולגופם, ועל כן הם מנכיחים את עצמם במרחב וביחסים הטיפוליים.

שנית, יחסי הכוחות בטיפול מהווים טריגר לגילום מחדש בכך שבבסיסם הם אינם יחסים שוויוניים (גם אם הם הדדיים): המטפל הוא המעניק והמטופל מקבל, המטפל הוא בעל הידע הכלים וההבנה והמטופל באי ידיעתו נדרש לאמון ולהתמסרות. דינמיקה זהה של יחסי כוחות היא זאת שהיוותה את התנאים של הפגיעה הטראומטית המקורית.

לא משנה מה היה אופי הפגיעה ובאיזה מרחב של יחסים נוצרה (מול ההורים, ברחם, מול הגוף..) היא תמיד מבוססת על חווית חוסר אונים אל מול כוח שאנו תלויים בו, כוח אותו ואנו מזהים כחזק מאתנו. תמה זאת משתחזרת ביתר שאת ביחסי הטיפול.

גילום מחדש - גם כשהלב נמצא במקום הנכון

מרבית המטפלים מודעים, באופן מושכל או/ו אינטואיטיבי, לפוטנציאל הפגיעות הנוכח במעשה הטיפולי. אל מול הידיעה כי בידיהם כוח רב מתעוררת באופן טבעי עמדה של אחריות מוסרית המבקשת להימנע משחזור תמות של יחסים פוגעניים. עמדה המכוונת מראש למודל של יחסים מיטיביים (במידה המתאפשרת), אשר כוללת איכויות של - רכות, גמישות, כבוד, אמפטיה, הקשבה, אי שיפוט, החזקה, הכלה וכו'.

עמדה זאת היא חשובה וחיונית להתפתחות קשר מעודד החלמה מאחר והיא יוצרת ברית טיפולית בטוחה המבוססת על אמון ורגישות.
יחד עם זאת אין בכוחה של עמדה זאת לנטרל לחלוטין את התעוררותה של פגיעה ואת כניסתה לתוך המרחב והקשר הטיפולי.

באופן כמעט פרדוקסלי, מטופלים (ומטפלים) "מרשים" לשבר להיווצר והם מעיזים לערער את היחסים הטיפוליים, רק כאשר הם מרגישים שאלו בטוחים וראויים לאמון.
מצע זה הוא האידיאלי ביותר להתעוררות של גילום מחדש ביחסים הטיפוליים. הוא מאפשר לפגוש את הפגיעה כאן ועכשיו, לעבוד אתה ולעבד אותה באופן שיוביל לחוויה ולתוצאות חדשות.


בנקודה זאת חשוב לציין ולהזכיר כי מרבית הפגיעות הטראומטיות אינן מתרחשות מול אובייקט שהוא רע/פוגע טהור. ההפך הוא הנכון - החוויה הטראומטית כמעט תמיד מתרחשת בתוך דינמיקה של יחסים המערבים חומרים מזינים וטובים לצד מרעילים ופוגעניים.

כיצד עשוי להיראות גילום מחדש במרחב ובמערכת היחסים הטיפוליים?

לגילום מחדש בטיפול שערי כניסה רבים, לעיתים המטופלים יצרו אותם מאפס ולעיתים הם ישתמשו בחומרים הקיימים בשטח ויעניקו להם פרשנות ומשמעות אשר תפעיל את הגילום.
פעמים רבות מי שיפעיל אותם יהיו דווקא המטפלים - שלפתע ימצאו את עצמם נוהגים כלפי מטופלים באי רגישות חריפה שתתבטא בביקורתיות, זלזול, ריחוק, נוקשות, אדישות ושיכחה וכו'.
לעיתים הם יהיו ממוקדים ואקוטיים ולעיתים כרוניים ומתמשכים. לעיתים ברורים וגלויים ולעיתים סמויים ומרומזים.

ביטוי הגילום נפוץ ונפיץ במגע שלו עם אזורי החוזה והגבולות הטיפוליים. גבולות המרחב (זמן ומועד, תשלום, קשר בין פגישות וכו') וגבולות הקשר והיחסים (הקשבה, מגע, פניות, אמפטיה, מיכל, נפרדות).


בכדי להתחיל זהות אותו עלינו לזכור כי הגילום לעולם איננו מחזה מאולץ ומעושה, הדרמה המתחוללת מתרחשת באמת, כאשר המטפל מופעל להשתתפות בגילום מתוך אזורי הטראומה הלא פתורים שלו עצמו.

הפצעים של המטופל ושל המטפל משתלבים ומשתתפים יחד, ונוצרת דיסוציאציה הדדית (אינאקטמנט) לתוכה מתחיל לזרום המידע הטראומטי.

גילום מחדש הוא מחול משוגע, הוא נטול נקודת אחיזה ארכימדית או עוגן יציב, וכל ניסיון לשרטט את דרכיו יתפוס אותו באופן מועט וחלקי. יחד עם זאת יש בדיאלקטיקה, כמו גם בתחושה המורגשת המאפיינת אותו, כמה קווים מנחים:

בשלבים ראשוניים, יש תחושה ברורה שקורה משהו, יש נוכחות של פחד ועוררות רגשית וגופנית, אבל אי אפשר ממש להבין מה קרה ואיך ניתן לעצור את ההתרחשות.

בהמשך, הוא כולל מפגש עם תחושת ורגשות השייכים לשדה הטראומטי, כאשר בליבם תחושת איום (מרומזת או מפורשת) של קטיעה והרס של הקשר הטיפולי.

הדינמיקה שלו נסובה סביב "חטיפה" לתוך תפקידי הגילום הראשיים הכוללים את: הקורבן, התוקף, המושיע והצופה המזניח הפסיבי.

מפת התמצאות לעבודה עם גילום

החלק הבא והאחרון במאמר מיועד בעיקר למטפלים, ברצוני להתוות בו כמה עקרונות מארגנים לעבודה מיטיבה במפגש עם גילום מחדש במרחב הטיפולי.


  1. עשו כל שביכולתכם כדי לבנות עם המטופלים קשר בטוח ואמיץ - בססו ברית וחוזה טיפולי המבוססת על תאום ציפיות, שקיפות, הדדיות וגבולות בטוחים. גילום מחדש המתרחש על קרקע רחבה ויציבה הוא חלק בלתי נפרד ואף חיוני בעבודה הטיפולית.

  2. במקום להיות טובים, היו אנושיים- אין צורך (כמו גם אפשרות אמיתית) להיות טובים באופן מוחלט ותמידי. עמדה טיפולית טובה מדי, מייצרת סביבה סטרילית אשר מבודדת ומרחיקה את חלקי הפגיעה של המטופלים, היא נוטה לקרוס לאזורים מקוטבים הכוללים בין היתר את כניסת המטפל לתפקיד המושיע המותיר את המטופלים בתלות ובחוסר אונים.

  3. היו בקשר ככל הניתן עם אזורי הפגיעה האישיים שלכם ובפרט עם החלקים הפוגעניים. זכרו כי הם מהווים מוקד בלתי נמנע לחקירה ועניין עבור מטופלים. בזמן כזה או אחר, ההכרה בחומרים השייכים לכם באופן אישי עשויה להיות קריטית לצליחת השדה הטראומטי המתגלמת ביחסים.

  4. כאשר נוצר/השתחזר משבר בטיפול, קודם כל תנו תוקף לחוויה, זכרו כי אחת הסיבות המרכזיות לגילום היא הצורך בהכרה ועדות. גם אם הלוגיקה של השבר לא ברורה זהו אינו הזמן לשאלות הנוגעות לאמת. הכירו בטענות המועלות בפניכם באופן גלוי או סמוי (עדיף מבלי להפוך אשמים), במקביל שימו לב אלו תחושות ורגשות השבר שנוצר מעורר בכם.

  5. עבור מטפלים המפגש עם כוחות הגילום במערכת היחסים עשוי להיות חודרני, מתסכל ומערער. פעמים רבות הוא יתבטא בהתקפה על המסגרת הטיפולית, והוא עלול להותיר אתכם בתחושה כי אינכם יכולים לבצע את עבודכם. שימו לב שאינכם ממהרים לתייג תופעות שונות כהתנגדות לטיפול. מצאו את הדרך להגיב אליהם (בכדי לשמור על הטיפול ועל עצמכם) מבלי להפוך לנוקשים, כוחניים ופוגעניים.

  6. הסכימו לשאת את החוויה ולשהות באזורים של אי ידיעה בטרם אתם מציעים פיתרון או התערבות - זכרו כי ישנו צורך לחוות את הגילום מחדש שוב ושוב עד אשר לא יהיה בו צורך יותר. כאשר ה'אחר' עד ומשתתף במרחב הפגיעה ואינו ממהר לפתור או להושיע יכולה להתרחש תנועת עיכול עמוקה ומשמעותית. טפחו בהדרגה את היכולת "ללכת לאיבוד" במרחבי אי ידיעה ולשהות באזורי קונפליקט באופן יציב ומווסת.

  7. הסכימו לשאת עם המטופלים את החוויה לזמן מה מבלי להציע פרשנות - הפרשנות, מגלמת את עצמה דרך מילים, לוגיקה ונרטיביים - על כן היא שייכת לעולם הסימבולי. הטראומה לעומתה, מתקיימת בעולם כאוטי, נטול סדר והגיון. פרשנות עשויה לשלוף אתכם בטרם עת מהמימד בו הפצע חיי ומתקיים. גם אם הפרשנות מדוייקת, כל עוד היא אינה מחוברת לשדה, המטופל עשוי לחוות את הגרסה כשקרית. יחד עם זאת הוא ייטה לקבל אותה על מנת לשמור על הקשר הטיפולי.  

  8. אפשרו למטופל להוביל וזכרו כי אתם רק מבקרים או אורחים בשדה הטראומטי שלו.
    הניחו בצד לזמן מה את הידע והמיומנות שלכם כמטפלים והקשיבו למטופל המיומן והבקיא בשדה הטראומה האישי שלו.
    גילומים מחדש הם איזורים עתירי ידע מתוכם נוכל ללמוד יחד גם על אופי הפגיעה של המטופל וגם על הדרך בה נוכל להיות אתו באופן מיטיב.


  9. השתתפו באמת! - בגילום מחדש יווצר תהליך של משא ומתן סמוי בינכם לבין המטופל אשר יפעיל אתכם לראות את חלקכם במשבר. המוכנות של המטפל לפגוש את אזורי הפגיעה שלו והיכולת לקחת אחריות עליהם בחשיפה אישית מותאמת, הינה הכרחית להצלחת הטיפול בשדה הטראומה. אחדד ואומר שחשיפה אין פירושה בהכרח דיבור על הטראומות של המטפל, אלא דיבור מתוך מחוזות הטראומה שלו.

  10. כוחו של תזמון -ככל שכוחות הגילום נכנסים לשדה הטיפולי בשלב מאוחר, כאשר היחסים מבוססים ובשלים, כך הסיכוי לצלוח את הגילום בצורה מיטיבה ומרפאת עולה. שדה ההעברות בטיפול נוכח בכל זמן, כאשר בתחילת הטיפול ובהמשכו הם יהיו בעלות אופי קצת שונה. בשלבי הטיפול הראשונים השתדלו להעניק החזקה מיטיבה, עשו פחות אם יש צורך והשתדלו להקדיש זמן להיכרות הדדית. היו בפתיחות ובסקרנות לגלות מיהו האדם אותו אתם פוגשים ובאילו אופנים המפגש אתו מפעיל אתכם.

  11. רכשו ידע והיעזרו בהדרכה מקצועית - מטפלים העובדים עם הגוף והחוויה הסומטית, פעמים רבות חשופים לגילומים מחדש עזים. זאת מאחר ועבודה עם מגע, נשימה ותנועה מעוררת את איזורי הפגיעה המקודדים בגוף באופן חזק ועוצמתי. גם אם אינכם מטפלים דינמיים ואינכם מתמקדים במערכת היחסים הטיפולית בעבודתכם אני ממליצה בחום לרכוש ידע אודות העבודה עם שדות הטראומה ולהיעזר בעת הצורך בהדרכה מקצועית.

  12. היו בחמלה כלפי עצמכם וכלפי המטופלים - העבודה הטיפולית עם שדות הטראומה ומרחבי הגילום עשויה להיות מורכבת ומבלבלת מאוד. גם אם אתם מגוייסים בידע, נסיון וכוונה טובה אין באמת דרך בה נוכל להבטיח כי הפצע שהתעורר יזכה לתיקון דרך יחסים.
    פעמים רבות, פגיעה חוזרת במרחב הטיפולי היא בלתי נמנעת, במיוחד במקרים בהם הצורך הנוכח הוא לסמן, להציג ולהכיר בפגיעה ואין עדיין בשלות לשינוי.
    במידה והשבר לא יוביל לסיום היחסים (מה שגם קורה לפעמים) ותישמר הברית הטיפולית, כל התנסות כזאת תוסיף מימד של עומק והתחברות למערכת היחסים הטיפולית.
    כך או אחרת היא תמיד למידה והזדמנות לעוד גדילה מקצועית ואישית.

סיכום

בחלקו הראשון של המאמר כתבתי - "כאשר הדבר נוגע לגילום מחדש של חוויה טראומטית, לצד הזיהוי של כוחות המוטיבציה הבריאים, ראוי לציין כי תנועת ההחלמה בדרך כלל אינה מושגת".
אני מאמינה כי פרדיגמה זאת אינה נכונה כאשר היא נוגעת לגילום מחדש במערכת היחסים הטיפולית.
אומנם זה נראה שאין בכוחה של שום עמדה, תיאוריה, פילוסופיה או טכניקה בטיפול - למנוע לחלוטין את זיהומו של הפצע ואת היווצרותה של רה-טראומטיזציה בשדה הטיפולי - אך אם הפצע והכאב שבו מוכלים בצורה אנושית, מודעת וטובה דיה, בכוחה של מערכת יחסים טיפולית להביא לריפוי עמוק ומשמעותי.

~~~~~~~~

בתאריך 24.1.19 יוצא לדרך המחזור השני של תכנית ההכשרה בסיס בטוח - לטיפול אינטגרטיבי בטראומה.

הפרטים המלאים אודות ההכשרה

~~~~~~~

רשימת מקורות

זליגמן, צ' (2004). תהליך העדות בטיפול בטראומת גילוי העריות: גילום מחדש ועיבוד הטראומה ביחסי ההעברה וההעברה-הנגדית. בתוך: צ. זליגמן וז. סולומון (עורכות), הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות (עמ' 240-256). ת"א: הקיבוץ המאוחד.

ד"ר לוי, ד' (2017). מתוך ההרצאה: כאשר מילים מפסיקות לדבר: על יצירת תנועה באזורי קיפאון. מתוך סקירת יום העיון המפגש האינטרסובייקטיבי עם אזור הטראומה. אתר בטיפולנט

מסלר דיוויס ופראולי (1991). תהליכים דיסוציאטיביים ותבניות העברה - העברה נגדית בטיפול בגישה פסיכואנליטית בנפגעות בוגרות שעברו התעללות מינית בילדות. בתוך: ס. מיטשל ול. ארון (עורכים) פסיכואנליזה התייחסותית - צמיחתה של מסורת (עמ' 327-366). תולעת ספרים

Soth, M. (2007) How ‘the wound' enters the room and the relationship, CABP Journal No 34, February 2007

Benjamin J (2004) Beyond doer and done to: an intersubjective view of thirdness. Taylor & Francis Ltd

Bromberg Philip (1998) Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation

Lynne Forrest (2008). The Three Faces of Victim – An Overview of the Victim Triang

אפרת דבוש נאור
פסיכותרפיה גופנית בגישה התיחסותית פמיניסטית. מתמחה בפסיכולוגיה של האישה ובטיפול ממוקד גוף בטראומה, חרדה ודיכאון.
לכרטיס של אפרת לחץ כאן.

בלוגים נוספים