צור קשר
...Loading...

אשתו של - עדי פרקש

"אני יודעת שהקושי שלו הרבה יותר גדול משלי, שהוא  נמצא בסיטואציה בלתי אפשרית. מלאך המוות כבר דופק על דלתו. זה הגידול השלישי שמתגלה אצלו, אמנם לא  גדול כמו הקודם, אבל בכל זאת, זה גידול. סרטן". בוכה. פניה רטובות ועיניה נפוחות. הלב נכמר למראה. היא מדברת ותוך כדי בוחנת את מבטי. הדמעות כמו זולגות מפניה מעצמן. אני מושיטה לה את חבילת הטישו. עינה אדומות וניכר שהנפיחות והעייפות סביבן, כמו גם העיגולים השחורים שהתמקמו בפניה כבר זמן מה.

"אין לי מה להתלונן" היא אומרת. "זה הוא שנמצא במצב בלתי אפשרי, אין לי מושג איך הייתי אני במקומו". אני מביטה בה ולבי יוצא אליה. כולי רצון לעטוף אותה ולחבק, להסיר ממנה את הכאב אותו היא חווה ולהקל עליה. אבל הכאב הגדול הזה הוא שלה. "איך התמודדת עם זה עד עכשיו?" אני שואלת ."הייתי על טייס אוטומטי" היא משיבה לי. עיניים אדומות ובורקות מביטות בי, מבקשות עזרה. "כנראה הדחקתי ; אני אשתו החזקה; גם יש ילדים ובית, וההורים שלו, אל תשכחי". התמונה הרחבה נפרשת בפניי.

אני מבקשת לשמוע ממנה עוד פרטים לגבי המשבר: מידע אודות המחלה, משך הזמן, הטיפולים שניתנו עד עכשיו, האם בן זוגה, אבי ילדיה, נמצא בבית או בבית החולים. איך נראית התקופה הזו. איך נראים החיים שלה ? האם היא הולכת לעבודה? מי נותן יד לה אם בכלל? האם במהלך כל אותה תקופה יש גורם או מספר גורמים שעליהם ניתן להישען? היא פורטת לפרטי פרטים, ותחושת הבדידות ברורה. היעדר כתובת לכאבה הפרטי ניכר בכל ניע של גופה.

"זו מחלה יוקרתית" היא אומרת לי ומחייכת חיוך ציני. "המחלקה האונקולוגית נראית מלון חמישה כוכבים... העיצוב, השירות, היחס של הצוות. לרגע ניתן להתבלבל ולקנא" היא אומרת. "החולים מקבלים יחס של VIP". היא שותקת, מהורהרת. "תודה לאל". היא ממשיכה בשתיקתה... מביטה אל  הרצפה, ונדמה שמחשבותיה נודדות. "רק שנעבור את האפיזודה הזו ונחזור לחיות חיים נורמליים" היא אומרת.

"איך הסתדרת את?" אני שואלת בעקיפין שוב. "את רואה איך, הסתכלי עליי. אין לי זכות לבכות. אני חיה. אסור לי להתלונן. אני לא הולכת למות". טון דיבורה נשמע כועס. עולה בי תהייה אם זו הפעם הראשונה שהיא מבטאת כעס בהקשר זה. אני שואלת אותה אם במסגרת שירותי ה-VIP  ניתן גם שירות תמיכה ריגשית במסגרת בית החולים. "ידעתי, הציעו לי לגשת לשירות הפליאטיבי, אבל איך יכולתי לחשוב על עצמי. נו, באמת ?" הנימה הצינית שוב מתגנבת לקולה, תוך כדי נשימות משתנקות ופנים רטובות מדמעות. "עכשיו הכל מתפוצץ. אין לי כוח וסבלנות כבר לכלום. לפעמים אני חושבת שקל יותר להיות חולה מאשר להיות 'אשתו של'... מחשבה נוראית" היא אומרת. "והנה, באתי אליך". היא פורצת בבכי.

כאבה וכעסה, הביקורת עצמית, שיפוטיות והלאות מההחזקה מורגשת בחלל החדר. אני מבקשת לתת שמות לרגשות הללו ומספרת לה מה אני מרגישה כשאני שומעת אותה. "את מתמודדת עם משבר מהותי, ואובדן... בן זוג יקר, מחלתו, התיאור אותו את מתארת, והתחושות שלך הן התמודדות קשה וייתכן שגם טראומטיות, לא רק עבור החולה. אני מדברת עליך!" ואני מוצאת שאני מגבירה את קולי, מדברת באיטיות. בין הצלילים שולחת לה מסר ברור: גם את בסיפור הזה. ונכון, את לא חולה בסרטן... אבל, את הרבה דברים אחרים. את יודעת מהם. בשיחה הזו את מבטאת את הקושי שלך, המורכבות שלו, את יודעת למה אני מתכוונת.... אנחנו מביטות זו בזו. היא מהנהנת לעברי. פורצת בכי.

"לא חשבתי שאגיע למצב הזה... חשבתי שאני חזקה מספיק". "את חזקה" אני חוזרת על דבריה. "הרגשות הללו אינן מפחיתים מכך". כשם שאת נעזרת בבני המשפחה לתמיכה ב'משמרות' סביב מיטתו של בן זוגך, עלייך למצוא את הכתובת לתמיכה בך, במקומות שקשה לך. ואין טבעי מזה, קשה לך. תמיכה רגשית בתקופה כזו, אינה פריבילגיה, להיפך". וכמו משלימה את משפטי היא אומרת "אפילו הכרחית". "אם ככה, נדמה לי שמצאת לך שותפה לדרך" אני פורסת את זרועותיי לפניה, כביכול מזמינה חיבוק ומציעה את המיכל שאני יכולה להיות עבורה. "הגעת אליי. את חזקה דייך לחוש את עצמך בחדר הזה, שכולו עבורך. תני לי לתמוך בך. אני מבינה מה את עוברת" אמרתי.  לא נאמר עוד דבר בחדר. רגעים של שקט . היא מוציאה את הטלפון ומציינת בקול את שעת הפגישה הבאה ומקלידה אותה ליומן. היא מתרוממת מכסאה. גופה רפוי כעת וניכרת הקלה מסויימת. היא מבקשת חיבוק. ואני נענית בשמחה "ברוכה הבאה" אני אומרת לה ומניחה יד תומכת על גבה אגב יציאתה.

עדי פרקש - מתמחה בפסיכותרפיה גופנית .

תוכן הבלוג הינו דמיוני ואינו מבוסס על מקרים מן המציאות או מפגשים אישיים. 

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים