צור קשר
...Loading...

פנים רבות לו לקשר - הבלוג של יסמין פז

מה עובר לך בראש? נו.. תגיבי.

מחבבת? אוהבת? צוחקת ? כועסת?  או שמתפעלת, וואו....

טוב, מבקשת חברות, מאשרת חברות , מסירה חברות. מבקשים ממני חברות, מסירים אותי מחברות

משתפת, משתפת עם תגובה, לא משתפת...

יש תגובה.. מה היא אומרת ? כועס? מצחיק? מחבב ? אוהב? משתף?

רגע. אין תגובה....אין לייק, אין התייחסות, אין פידבק.

מה זה אומר?????... מה זה אומר עליי? עליו? עליהם? על חברי הקבוצה, על מנהל שלה, על משפחה, על כל דבר אפשרי..

מה זה אומר? יותר נכון האם זה באמת מה שזה אומר או שמה מה אנחנו מבינים מזה...

עידן מהיר הנה אני באה לשאול שאלות...

חלק א': באה מקשר...

תיאורית ההתקשרות של Bowlby  (1980, 1973, 1969 ) עוסקת בחשיבות הקשר הראשוני של הפעוט עם הדמות המטפלת, בדרך כלל האם. לסגנון ההתקשרות השפעה רבה על טיב היחסים הזוגיים שיבנה הפעוט בבגרותו,  כיוון שהוכח שהוא משקף במידה רבה את איכות הקשר בין הפעוט לאמו. בעלי סגנונות התקשרות שונים נבדלים באופי היחסים שהם מקיימים עם המטפל ובדרכים לביטויי מצוקה שהם מפעילים במצבי לחץ ומשבר.

לפני יותר משני עשורים הבנתי שיצירת קשר זה משהו שאני לא עושה נכון, מצאתי את עצמי שוב ושוב בסיטואציות אחרות ממה שרציתי מלכתחילה, יש לומר על גבול ההפוכות בחלק מהמקרים. כשרציתי מאוד קשר עם מישהו ברב המקרים זה הביא לסיומו, כשמישהו מאוד רצה קשר איתי מצאתי את עצמי מאוימת וברחתי, כשחוויתי פגיעות תקפתי, כשחוויתי עלבון נאלמתי, כשחוויתי חרדה נשארתי כי אני חזקה ופחד זה לחלשים, כשהייתי עצובה לא הראיתי, וכשכעסתי.. רתחתי וגם שרפתי. לאט לאט ממקום שאומר לעצמו אני זה מי שאני ולמי שלא טוב יכול ללכת התחלתי להרגיש קצת לבד.. ואז יותר. ואז.....נמאס לי.

הגעתי ללימודי הפסיכותרפיה הגופנית, שנתיים הרגשתי על עצמי. רגשות, תחושות, מיקום בגוף ,זכרונות שעלו, רגשות שחזרו, עזבו, השתנו ושוב בגוף. ואז עוד שנתיים שלמות ללמוד את זה על האחר. כחלק מהלימודים, קליניקות קטנות שכל מה שבאו לעשות זה לחבר עוד חיבורים ועוד ידיעות ועוד גופים ועוד אנשים...להרגיש,לחוש,להקשיב. לאחר, ולעצמי, רגשות תחושות גופניות או הפוך...להיות בקשר , קשר עם כל מיני שפות ועם עולם שלם של חיבורים והבנות. עליי ,על האחר, על גורם סמכות, על מטופלים, על אנשים.. אנושות.

אתם מבינים , עבדתי בזה , עד היום.. מבחירה. עשיתי מסע כדי להתחבר , גם אל האחר. גיליתי שהכי קשה וסיזיפי היה לחבר ולהתחבר בתוך עצמי, להחזיר חלקים שנטשתי, להבין יותר למה, לחזור למי שידעתי שאני ושנים השארתי בצל במסווה של פרסונה שיכולה לבדה..שאיננה זקוקה לאחר.

בעשור האחרון החלה תנועה אחרת, מהירה יותר, דינמית יותר, אינטסיבית יותר ,זמינה יותר... העידן נהיה מהיר ולקשר, לקשר התווספו עוד פנים.  קשר גם מאחורי מסכים. 

חלק ב': העידן המהיר

הוא בטח הגיע הרבה לפני שהבחנתי בו , זה לא מפתיע אותי, עד היום הוא עוד לפעמים קצת מהיר לי וזה אחרי שצברתי קצת קילומטרג' אבל בשנתיים האחרונות אני והוא ממש התקרבנו. אנחנו בקשר מחייב, אינטימי ומאפשר כל כך. אני והעידן המהיר בו אנחנו חיים יוצרים קשר , הדדיות, שותפות ואני מוצאת את עצמי עובדת בללמוד גם אותו..

אני מכירה דרכו אנשים , קוראת בעיון פוסטים של קולגות שמעולם לא פגשתי של חברים שמעולם לא הכרתי ושל קשרים מהעבר הרחוק –יסודי, תיכון, ילדות, התבגרות, בגרות שנשארו אי שם מאחור בקשר הבינאישי אך מתקיימים באופן מופלא בעולם הוירטואלי. פיסות פיסות של חיי אני מרכיבה. אהבות של פעם, חברים לעבודה, מנהלים לשעבר, משפחה...וזרים, זרים שאני מרגישה אליהם כל כך מחוברת , רק מלקרוא אותם, לצפות בהם, להתכתב איתם, להגיב להם ולהיות עימם בקשר על גבי הרשת .. פיסות פיסות של חיים משותפים ,של קשר אחר ממה שאני מכירה.

ואז, התחלתי לפגוש בחלקם, באקראיות, ללא תכנון. במדרכות, בטיולים, במרכזי קניות בסופר, בחיים האמתיים או שאולי יותר מדויק בחיים שבלי המסכים(כי גם שם יש אמת גדולה). זיהיתי וזוהיתי. הרגשתי את ההתרגשות, את הלב שנפתח, את הצורך לשוחח עם מי שהרגשתי אליו כל כך קרובה ומחוברת ,על אמת. פנים מול פנים ,גוף מול גוף, במקום מוקף אנשים, בחוץ בחיים.. וניגשתי, בלי צל של חשש, בלי צל של מבוכה, אבל כן עם רצון להכיר ,להרגיש, לחוש, לחבר.. להתחבר. כמו שם.. להמשיך מאותה נקודה שקרתה לה מאחורי המסך , בפרופיל, בתגובות, בלייקים...ברחוק שהפך להיות כל כך קרוב להמשיך גם כמו שלמדתי בדרך לחוות פנים מול פנים,גוף מול גוף..

אמרתי היי. הלב שלי דפק , החיוך התרחב , והיא ענתה לי.. היא אכן זיהתה גם אותי, אבל המילים קצת נתקעו, והרגשתי פתאום את המבוכה, את ההססנות , את המבט שלה מביט מסביב לי, בי..

היא הרגישה אחרת, מהוססת ,מבולבלת מאוד ולא נינוחה...ואני, לא העזתי אפילו לפתוח את מערכת היחסים שלי עם הפרופיל שלה ,את  אהבתי לתכנים שכתבה שם. את הקלילות, האוטנטיות נדירה, הרגשות חשופים והעומק שמצאתי בה, עומק נעים כזה. אני שלימדו אותי להרגיש את עצמי ואת האחר הרגשתי שהקשר שלנו שייך למימד אחר, הרגשתי שמשהו במרחב החדש ,הבינאישי לא מתממש.

היו גם מקרים ששוחחתי, שפתחתי את מערכת היחסים ,ששיתפתי בתחושות ,במה שקראתי במה שאני מרגישה וגם שם, הרגשתי אחרת, הרגשתי שלמרות שקראתי את זה ,עקבתי, הגבתי ושוחחנו רבות על גבי הרשת , התחושות והרגשות מחוץ למסך הפכו לחוויה שהרגישה לעיתים פולשנית או חצופה על שאפשרתי לעצמי להגיע למקום שפתחו בפני...לאדם ששם. הלכתי עם זה לא מעט, והיום אני חושבת שאני מבינה יותר..

ההתנסויות של הפעוט עם הדמות המטפלת והדרך בה תופס הפעוט את תגובותיה וזמינותה, הן שיוצרות אצלו מודלים מנטליים להתייחסות לעצמי ולסביבה. מודלים לפעולה אלו הנקראים – "Working Models" ויוצרים את תחושת ההמשכיות שבין הרגשות שבינקות ובילדות לבין רגשותיו של הפרט בבגרותו. בעזרת מודלים אלו תופס הפעוט את עצמו , את העולם ואת ציפיותיו לגבי תגובת הסביבה האנושית כלפיו בעתיד. ציפיות אלו מתהוות למודלים לפעולה שממשיכים להשפיע על האדם הבוגר: הם מארגנים מחשבות, רגשות והתנהגויות, משפיעים על תגובות ללחץ ומעצבים את תפיסת האני.(Bowlby 1973)

התפתחנו ביכולות להיפתח לרגשות שלנו שם , להעריך,לפרגן, לשתף, להיות אותנטיים בין אם בדברים נפלאים שאנו חווים ובין אם בדברים מורכבים שאנו לא תמיד מעיזים לדבר אליהם אבל בהחלט מרגישים נוח לכתוב אותם על גבי הרשת. האם  יש לנו את היכולת לבטא את זה כמו שאנחנו מצליחים על גבי הרשת גם פנים מול פנים?...

העידן המהיר אפשר לרבים ליצור קשר, להרגיש שייכות, להרגיש מוערכים , נאהבים ולקבל ים של תגובות זה אכן עולם ומלואו והוא אמיתי, הוא קורה ..

גם מול המסך אנו פוגשים את עצמנו, את הרצון להכרה, את המקום לו אנו זקוקים, את הצורך להיות אהובים. אנחנו פוגשים את השאלות שעולות כשאנחנו חווים דחיה או חוסר התייחסות, לעיתים חוסר הצלחה או הצלחה רבה.

גם בו אנחנו פוגשים את אלה  שמחממים לנו את הלב ואת אלה שדוחים או מעצבנים אותנו, כן על גבי הרשת. אנחנו אכן פוגשים ונפגשים...

אך האם מתקיים מפגש? האם זה אכן קשר? האם באמת השתפרנו והתפתחנו ביכולת שלנו לחוות קשר באופן אינטימי ?האם הוא בונה מיומנויות קשר ותקשורת כדי להתמודד עם אתגרים אחרים שהחיים מזמנים לנו בתוך מערכות היחסים?

מהם החסרונות,היתרונות..

האפשרויות.... 

אני חושבת שאני מבינה קצת יותר...  מבינה בראש.

הגופנפש שלי עוד לעיתים משתרך לו מאחור.

אבל על זה בקרוב , בבלוג הבא....

עד אז מזמינה אתכם להיפגש איתי כאן במרחב הויאטואלי ולשתף מה התעורר בכם כשקראתם עד כאן,להגיב ,להוסיף על השאלות ואפילו להתחיל לענות.... 

  • Bowlby, j (1969). Attachment and Loss: Attachment. New York: Basic Books. 
  • Bowlby, j (1973). Attachment and Loss: Separation, Anxiety and Anger. New York: Basic Books.


לכרטיס של יסמין לחץ כאן

יסמין פז

הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו.

ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות."

©יסמין פז -פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים

בלוגים נוספים

דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז
בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר/
יקומים מקבילים- הבלוג של יסמין פז
הבלוג מוקדש לכל האנשים שמתמודדים או התמודדו עם מחלה של מישהו שקרוב אליהם, יקר להם מכל.
המעבר שלי ואני יצאנו לדרך...- הבלוג של יסמין פז
כשהתבוננתי על המעבר הזה הפעם ראיתי באופן די ברור שבמעבר הזה משהו נפגש עם הנפש שלי.