צור קשר
...Loading...

בבושקה - הבלוג של ענת גיחון

על מדף בקליניקה שלי מונחות בשורה "בבושקות" ("מטריושקות" ברוסית) – בובות צבעוניות עשויות מעץ, שכשפותחים אותן, פוגשים את אותה בובה בדיוק, אבל בגודל קטן יותר,  בתוכה עוד אחת, עוד יותר קטנה, וכך , עד שמגיעים לפיצפונת, שנמצאת בלב הקונסטרוקציה הזו.

מעבר לזה שאני אוהבת אותן, אסטטית, ומעבר לנאיביות הבוטה שבה הן מעוטרות, הן גם תזכורת חשובה עבורי, ולכן גם עבור מטופלי, למי שאנחנו – גוף.\נפש בוגר\ת, שבתוכנו  חיים עוד גופנפשות, בגילאים שונים.

אני כבר מזמן לא ילדה, אבל לא פעם יכולה למצוא את עצמי, בתגובה למראות, צלילים, ריחות, בגיל אחר, כביכול במציאות אחרת. פיסת טבע מסולע מחזירה אותי באחת להיות ילדה חולמנית, שהיתה יושבת שעות, לפחות ככה זה הרגיש, על סלע בשדה מול הבית, ומנסה לדמיין איך העולם נראה מנקודת מבטן של הנמלים... או ריחות – קרם של פעם, (ולוטה של חברת "שמן" למשל...), שמחזיר אותי לחדר האמבטיה בבית הורי, כשזה רק הקטר שגורר אחריו קרונות עמוסי זכרונות, נעימים יותר ופחות מאותו בית...  או ריח של בושם של פעם, ואני מתבגרת, מאד לא בטוחה בעצמה, במראה, בגופה, אבל בסתר מקווה ש"ההוא" בכל זאת ישים לב אלי...

גם אם אנחנו פוגשים את העולם בדרך כלל עם המעטפת החיצונית – ה"בבושקה" הגדולה, בעצם כל כך הרבה פעמים אנחנו מונעים על ידי ה"שכבות" הארכיאולוגיות, או הגאולוגיות, שבפנים – חוויות טובות שבנו אותנו ועד היום מזינות אותנו,  ואליהן אנחנו מתגעגעים. אבל לא פחות מזה רצונות, כמיהות ומאוויים שמכיוון שלא היה מי שיפגוש אותם באופן מיטיב, שייענה להם, הם ממשיכים לנכוח  במרתפי נפשנו, מחכים שמישהו יראה אותם, יעזור להפשיר את התנועות שקפאו בזמן, יפגוש אותן ויתן להן מענה... לא פעם מה שמחכה לקבל רשות לבוא לידי ביטוי הם רגשות שלא העזנו לבטא – לספר שאנחנו מרגישים לבד ולבקש שיהיו איתנו, יתנו חיבוק; להגיד שקשה לנו עם חברים בכתה, שאנחנו מושפלים, מבויישים, לבקש שיעזרו לנו. להגיד שאנחנו צריכים שיתנו לנו זמן עם עצמנו, לשכב בשקט ולקרוא, ולא להטיל  עלינו עוד ועוד מטלות, כל פעם שאנחנו במנוחה. להגיד שאנחנו לא מסכימים בשום אופן שיכנסו בלי רשות למרחב שלנו – חדר, מגירות ואפילו גוף.... להרגיש שמותר להשתולל , לצרוח, בלי לחשוש שנפריע. או שהרעש יהרוג את אבא .אמא החולה... להרגיש שמותר לנו להיות מי שאנחנו, לא מי שרוצים שנהיה – שמחים, עצובים, כועסים, זועמים, אפילו שונאים, בלי חשש שנאבד את מקור האהבה והבטחון שלנו.

תהליך טיפולי, שמקבל את הזמן ש"מגיע" לנו לשהות בו,  שקורה בתוך קשר מיטיב, הוא הזדמנות לתת לשכבות האלה להפשיר, ולזכות בתגובה שונה מזו לה זכינו בזמן אמת. בין היתר משום שקשר טיפולי בנוי כך שהמטופל נמצא במרכז, ולא אמור להיות מכוון אל, לראות גם אותנו, את צריכנו, כמו שקורה בכל סוג קשר אחר.

אודות ענת גיחון, אפשר לקרוא בכרטיס שלה באתר

בלוגים נוספים

דובון "לא- לא"
הבלוג של ענת גיחון