צור קשר
...Loading...

בושה והדילמה של פוגענות אנושית - הבלוג של המכון לאנליזה ביואנרגטית

חוויית הבושה היא בין הדוגמאות הזמינות ביותר של חווייה גופנית – רגשית, והיא הקשה ברמת הסבל וההקלה עליו שבין מצבים שגורמים לנו להתכווץ לתוך עצמנו, שכוללים- התביישות, מבוכה, השפלה, אשמה וכמובן בושה. פעמים רבות בושה מוזכרת ואף נחוויית יחד עם אשמה. חווייה של אשמה נובעת מתחושה שפגענו במישהו אחר, כלומר שהפגימות היא בפעולה.  זהו רגש שמזמן התנצלות ושיקום.  כשהשיקום נעשה והצליח – האשמה תיעלם. בבושה –תחושת הפגימות היא בעצמי – מי שאני פגום, דוחה, רע, לא בסדר . חוויית הבושה קשורה לתחושה שאינני ראוי להיות בקשר עם האחר, להיות חלק מהמין האנושי, ולכן בפחד שהסביבה המשמעותית – הורים, בני זוג וכו – ינטשו אותנו בגועל... 

התהליך הגופני שנחווה במצב של בושה תואם לרגש זה, והוא של כיווץ בעל אופי מאד מסוים, של נסיגה מהתרחבות לעבר הסביבה ומשיכת מעטפת הגוף פנימה מפני השטח, לכיוון מרכז הגוף. זוהי תנועה שמשקפת  איפמולס להקטין את עצמנו, להעלם, גם בתקווה להעלים את ההזדהות עם חווית  שבאה עם תחושה זו, וגם צימצום קשר עם אחרים, שהוא כלעצמו מעצים רגשות לא נעימים אלה. מכיוון שאספקט משמעותי בחוויית בושה קשורה בנראות, אחת התגובות האינסטינקטיביות לבושה היא של הסתתרות – השפלה או הפניית העיניים הצידה, כיסוי הפנים, שמיטת הראש כלפי מטה, משיכת הכתפיים  קדימה ולעיתים קריסה של כל חלק הגוף העליון. האדם כביכול רוצה לשקוע לתוך הרצפה, "שהאדמה תבלע אותו". (הלן רזניק- סנס, 2018).

 אספקט אבולוציוני – קונסטרוקטיבי בבושה

בושה ומצבים נילווים צריכים להיות מובנים כחלק בסיסי ממערכות יחסים. בושה היא חלק משתי מערכות יחסים –מערכת של פיתוח ותחזוקה של יחס טוב לעצמי – שזהו נרקיסיזם, ושל מערכות יחסים חיוביות ובריאות עם אחרים – שזוהי התקשרות. בושה יכולה להפוך ללא בריאה בהקשר של שתי מערכות אלה, אך יש גם אלמנטים אבולוציוניים- קונסטרוקטיביים במצבי בושה, שצריך להבין אותם.

נתחיל עם הקשר לאחרים – בושה, יחד עם אהבה, שנאה, היא חלק ממערכת רגשות שמיידעים אותנו, דרך תחושות גופניות, שאנחנו חיים בסביבה שמאוכלסת על ידי אחרים, שאנחנו נראים על ידיהם, וקשורה במודעות. בסיפור הבושה הקדום ביותר, סיפור אדם וחווה, אכילת התפוח שעוררה מודעות לניראותם, לעירומם, עוררה בם בושה, שהביאה אותם לכיסוי ערוותם. ודנה אותם לעולם לגירוש מגן העדן של חיי נצח, תמימות וחוסר מודעות, ולסבל. )בראשית, ג')

פן אבולוציוני קונסטרוקטיבי נוסף של בושה ומצבים נילווים, כמו מבוכה, אשמה וכו' קשור לקשר עם העצמי, שקורה  כשהבושה מסמנת לנו את האפשרות שהתנהגנו בדרך שאינה תואמת את הסטנדרט הערכי שיש לנו על עצמנו, ושנהגנו באופן פוגעני. פן זה נובע מקיומו של  אימפולס בסיסי ל"טוב" בכל אחד מאיתנו, שנובע במקור מחוויה גופנית – נפשית,  שנבנית כתוצאה של אניטראקציה חיובית עם הסובבים אותנו, שזהו נרקסיזם בריא.

שימוש בביוש למטרות שליטה ופוגענות.

כולנו מכירים מערכות ערכים, כמו למשל נורמות חברתיות, דתיות וכו, שמעוררות בנו אשמה ובושה. לא פעם אלה מערכות יחסים שמטרתן העיקרית היא לשלוט ולנהל אדם אחר. הרבה פעמים הדרך לשלוט באחר, בעיקר אם הוא ילד, היא דרך ביוש שלו. לרובנו חוויות של אנשים שניסו במהלך חיינו להקטין אותנו ולגרום לנו להרגיש רע. הדרכים לכך רבות. המטרה ברורה – כשגורמים למישהו להרגיש קטן, נחות, חסר משמעות – אנחנו מקטינים את הכוח שלו ומורידים את היכולת שלו לייצג את עצמו, ומגדילים את יכולתינו לשלוט בו ולנהל אותו. דינמיקה זו. של החלשה והקטנה, קיימת מאז ומתמיד בחברות פטראירכליות, בחברות שבהם יש חזק ששולט על החלש, של כיבוש, ביחס לנשים במקומות רבים, וגם בדינמיקה משפחתית. ארחיב: אחד הגורמים לתחושה השלילית לה אנחנו קוראים בושה נובעת מהתכוונות שלילית של האחרים כלפינו במהלך ההתפתחות שלנו, כשבמקום להיות מכוונים אלינו, להשאיל עצמם כזולת עצמי למילוי צריכנו, הקטינו אותנו בדרכים ישירות או סמויות, הקטנה שפוגעת בחוויית הנרקסיזם הבריא שלנו ונועדה להשתמש, לשלוט בנו לצרכיהם.

במשפחות פתולוגיות, הילד התלוי הופך לאובייקט של דחפים מעוותים של ההורה. חוסר היכולת של ההורים לפעול באופן אפקטיבי, גורם להם להתייחס לילד כפוגען, ובכך הם דנים אותו לגיהנום על רוע שהם מייחסים לו. כך ההורה משתמש בילדו שלו, יוצא חלציו,  כדי לפרוק את הצורך שמישהו ישלם על חוסר הצדק שנעשה לו עצמו במהלך חייו, החל מילדותו שלו. הורה שסבל רוצה שמישהו ישלם על הסבל שנגרם לו. העיוות במצב זה הוא שהילד , שהוא אובייקט חסר הגנה – הופך בעיני ההורה כאובייקט הרע, הפוגעני, דרך חוויות ביוש חוזרות ונישנות מידי ההורה, הופך באמת להיות יצור זועם, עם התנהגות פוגענית ודסטרוקטיבית., ובכך מתממשת ההאשמה של ההורה את הילד...

אם אנחנו מאמינים שרגשות של בושה הם בלתי נמנעים בחיים, הרי שגם קיום חלקים דסטרוקטיביים בכל אחד מאיתנו, בלי קשר לטוב שבנו, הוא בלתי נמנע. היכולת לעמוד מול בושה ומול אלמנטים של פוגענות שמתקיימים בנו בתגובה, דורשת מאיתנו עמדה חיובית כלפי עצמנו. בהעדר עמדה כזו, עמידה מול בושה  ומול הדסטרוקטיביות שנובעת ממנה, הופכת לכאב בלתי נסבל, לפחד ולחרדה. מי שאין לו שום יחס חיובי כלפי עצמו, יחס שיכול לתמוך בהכלה של חלקים אלה בעצמו – נידון לעינוי, אש גיהנום, עונש בלתי סופי.  באחד העמודים הראשונים בסיפרו של סלמאן רושדי "בושה" (1983) מתוארת חווייה זו באופן גרפי – " כשאמרה להן... שאביהן הגיע לרגעיו האחרונים הלכו האחיות לבקרו... הן מצאוהו משתנק באגרוף מחניק של בושה, תובע מאלוהים שיישלח לעולמי-עולמים לאיזה מוצב מדברי שבגיהנום, איזה חבל ספר של התופת". (שם, עמ. 15)

כדי למנוע את הגיהנום שבחוויית הבושה, מי שחווה גורל זה ינסה בכל כוחו להתרומם מעל הקרקע, מעל המציאות, לנפח את עצמו, ויתאמץ להשאר מנופח ומנותק כדי לא לתת לרגשות קשים אלה לגעת בו. הוא מפתח דרך לחסום את תחושת חוסר הערך שלו ואת חוויית ההתקפות שבאות מבחוץ; מפתח עמדה הגנתית ותוקפנית, כולל בין היתר תחושת עליונות, גיחוך וביוש של השני. זוהי מהות ההגנה הנרקסיסטית.

עבודה טיפולית  עם בושה

כאמור, לכולנו חוויות של אנשים שניסו לבייש אותנו, ולכולנו חוויות של בושה שקשורות לפער בין הדימוי האידאלי שלנו על עצמנו לבין מציאות חיינו. כתוצאה מכך, בכולנו מתקיימים גם רגשות קשים, לעיתים פוגעניים, שמעוררים בנו בושה. תפיסה עצמית ובניית מערכת ערכים חיובית לגבי עצמנו דורשת ראייה כוללת של עצמנו, שכוללת את כל מרכיבינו, לא רק את אלה החיוביים,  ומצריכה מאמץ בוגר של עמידה מול רגשות שליליים בעצמנו כמו קינאה, שנאה, תוקפנות, (סקוט באום, 2018) ומתוך יחס מכבד למרכיבים הרגשיים וגפניים של מרכיבים אלה. (הלפר, 2007).

בסיפרו "בושה כצד השני של נרקסיזם", מוריסון (1989)  מתאר את תהליך הטיפול בבושה: "התגובה המרפאה לאשמה היא זו של סליחה. עבור בושה התגובה היא של קבלה של העצמי, למרות חולשותיו, פגמיו וכישלונותיו... עמדה אמפטית כלפי כל מטופל בדרך כלל תחשוף רגשות בושה עמוקים וכואבים... הגילוי, בחינה ועיבוד על ידי המטופל, וההכרה הבלי נמנעת שגם המטפל וגם המטופל יכולים לקבל אותם, מהווה גורם מרפא בכל טיפול מוצלח. כדי להשיג מטרה זו, מטפלים אמורים ...להיות מכוונים על ידי הכרה, דרך התבוננות ועבודה עצמית מעמיקה, של הכשלונות שלהם עצמם להשיג את המטרות והאידאלים של עצמם, של גרנדיוזיות ושל כשלונות.... לעמוד מול ולהכיר את הבושה שלהם עצמם והכאב שנילווה אליה". (שם, עמ. 82). חשוב להדגיש כאן את החשיבות העצומה שביכולת של כל מטפל גם להכיר ולעמוד מול החלקים הפוגעניים והדסטרוקטיביים הבלתי נמנעים שבאים לידי ביטוי במארג גופני-רגשי שמתקיים בו כמו גם במטופליו.

ביבליוגרפיה:

בראשית, פרק ג'.

סלמאן רושדי – בושה – (1983), הוצאת זמורה-ביתן.

Baum, Scott, Ph.D. Shame and the Predicament of Human Destructiveness – Keynote  Address at the Bioenergetic Conference of Southen California, 2018..

Helfaer, P. M. Shame in the Light of Sex and Self –Respect,  Bioenergetic Analysis, the Clinical Journal of the International institute for Bioenergetic Analysis (2007) Volume 17.

Morrison A (1989) Shame, the Underside of Narcissism. The Analytic Press, Hillsidale, NJ.

Resneck-Sannes, H.  Ph.D:  Shame:  Wanting  to be Seen  and The  Need To Hide,  Keynote Address  at the Southern California Bionergetic Conference,  2018

סדנא בנושא זה תתקיים על ידי ד"ר סקוט באום ב12.10, 9.00-15.30, נוה שלום

לפרטים והרשמה

בלוגים נוספים

המפגש הגופני עם עצמי
מאמר מאת יעל לי - המכון לאנליזה ביואנרגטית
ליטל וויניקוט - הכלה פסיכוסומטית
מאמר מאת דינה מרכוס - המכון לאנליזה ביואנרגטית