צור קשר
...Loading...

בין המילים לגוף - הבלוג של אורטל בן עטר


"רגשותינו וגופינו הם כמו מים הזורמים בתוך המים. אנו לומדים לשחות בתוך האנרגיות של התחושות (של הגוף)"

טרת'אנג טולקו

יחסי עם הגוף נפש שלי החל עוד בצעירותי תמיד חשתי את גופי, לפעמים בעצמה גדולה יותר מהסביבה שלי, אם הרגשתי בחילות הן היו ממש שם, אם זו היתה התרגשות או פחד גופי, היה מגיב מיד בכיווץ, אם היה זה כאב כל תשומת ליבי היתה נתונה אליו, מה שקרה בגוף באותם רגעים היה כל עולמי.

חשבתי שאני רגישה מדי, למעשה זו היתה מודעות גופנית שעוד לא ידעתי ממש כיצד מנתבים אותה למקומות מועילים.

כשהתבוננתי בגופי היו חלקים שלא אהבתי, שרציתי לשנות, הם היו גדולים מדי, קטנים מדי, ארוכים מדי קצרים מדי וכו', אל מול אותן תחושות התפתח עיסוק בדימוי הגוף, דיאטות וספורט היה מה שהאמנתי שיביא לשינוי המיוחל בו אגיע לנקודה בה באמת אוכל לאהוב את עצמי וגופי.

אבל משהו חסר בתוך הדיאטות והספורט, זה היה כאילו התייחסתי לגופי כמכונה, הוצאתי ממנו את האדם שבתוכו וכעסתי עליו כשהוא סימן לי שהוא צריך משהו אחר, לימים הבנתי שכל אותם חלקים בגופי שלא אהבתי, שחשתי כי הם צריכים להשתנות, להתכווץ, להתקצר, להתארך, להתרכך, לגדול או להצטמצם שיקפו חלקים באישיות שלי.

משהו שם לא היה נכון וזה לא היה רק בגוף. באותה תקופה גם סבלתי מצרבת בלתי נסבלת, ניסיתי שינוי תזונתי, תרופות קונבנציונליות וטבעיות, עשיתי את מיטב הבדיקות אבל הצרבת לא משה היא היתה שם נוכחת כאילו לא מאפשרת לי להמשיך הלאה, מבקשת שאעצור רגע ואראה מה יש שם עמוק עמוק.

תוך כדי העיסוק בבריאותי וחיפוש פתרונות חיפשתי גם מה ללמוד, אני זוכרת את התחושה בגוף שהרגשתי כשקראתי את צמד המילים 'פסיכותרפיה גופנית' הבטן הרגישה עוד לפני שהשכל הבין את משמעותן של מילים אלו, אלו היו עתידות לשנות את כל עולמי מן הקצה אל הקצה.

כחלק מדרישות הלימודים היה עלינו לקבל בכל שבוע טיפול בפסיכותרפיה גופנית, הגעתי בכל שבוע אל המטפלת שלי ופתחתי בדיבור על הכאב, על הצרבת המציקה, על התחושה שיש משהו פיזי שלא מניח לך לא משנה מה, והיא היתה מבקשת ממני "תתארי לי אותה, את הצרבת כמו מה היא נראית, איזה צבע יש לה, איזה מרקם, אם היית לרגע היית היא אילו מילים היו לה לומר,למה היא זקוקה?.."

מבוכה רבה תקפה אותי אז, תחושה פיזית, איבר בגוף שמדבר??? איך לעזאזל זה יפתור לי את הבעיות בחיים?

ובכל פעם שההיגיון שתק והתאפשר למשהו אחר לקרות היא התחילה לדבר, הצרבת דיברה את נפשי, את סודותיי, את מכאוביי ואת רצונותיי, גופי דיבר אליי ואני גיליתי את עצמי.פסיכותרפיה גופנית החלה להיות יותר ויותר בהירה, קשר הגופנפש הראשון שהבנתי היה כי היכולת לתת משמעות רגשית לתחושות פיזיות היא הדרך בה אנו חווים את עצמנו בעולם.

וזה קורה במודע ולא במודע וישנם רגשות שכאשר הם לא מגיעים לידי ביטוי הם עוברים התמרה אל הגוף, מתקבעים שם ומעצבים אותו. לאט לאט גם אם עוד הרבה טרם הובן כבר לא היה בעולמי גוף שהוא ללא נפש או נפש ללא גוף, התחלתי לחוש מבפנים איך שתי המערכות האלו נמצאות יחסי גומלין תמידיים משפיעות ומושפעות אחת מהשניה.

ביום שהבנתי את הקשר הזה הבנתי גם כמה הפיצול גדול, איך למדנו במשך השנים לחוש כאב או חולי בגוף וללכת לרופא שייתיחס לגוף בלבד ואיך למדנו שכשמתרחש משהו בנפש כדוגמת דיכאון או חרדה נלך קרוב לוודאי למי שאחראי על תחום הנפש, נתעלם מאופן הביטוי בגוף וננסה להשקיט את הסימפטומים.

במקרה הטוב זה יביא לריפוי חלקי במקרה הפחות טוב נפספס ונשגה באבחנה של מה שקיים באמת בשורש העניין.

עולם מדהים התגלה בפניי הגוף שהתחיל מאובייקט של יופי הפך לכלי שמספר את סיפור חיי, הוא החל להראות לי מה הודחק, מה ממתין לגילוי, מי הוא היה לפני שנאלץ לשרוד מול מציאות שמנוגדת לרצונותיי הפנימיים והראשוניים, ומי אני כעת בכל רגע נתון.

יש לגוף שפה שרב הזמן אנו לא מודעים אליה, יש סגנונות שונים של קול, של מבנה גוף, של דפוסי נשימה, של טונוס שריר וכל אחד מאלו אומר משהו על מי שאנחנו.

הצרבת עם הזמן נעלמה, נדמה שזה קרה כשכבר לא נשאר לה עוד מה להגיד, כשהיא ביטאה את מה שהוחמץ, את מה שהיה כבד עבורה לעכל לבד, על הגוף נאמר לי שהשוער היה חלש מדי מכדי להיסגר לגמרי כשהאוכל היה יורד לקיבה ואני הבנתי כמה רגישות יש בי וכמה קשה לי לעכל עד הסוף, לתת לרגשות לפגוש את האדמה בזרימה ולנוע, משהו באותם רגשות היה רוצה לעלות שוב מעלה, מפחד לפגוש סופיות.

"הבעיה" הזו היא שאפשרה לי להתחיל לחוש את קשר הגופנפש ההדוק שקיים תמיד וזו היתה למידה מבפנים.

קצת פשטני לתאר את מה שהיה באופן של סיבה ומסקנה כי היו עוד כל כך הרבה רבדים חשובים סביב הצרבת בביטויה הפיזי ומקבילתה הרגשית שתרמו להבנה של חלקים לא מעובדים ומוסמלים בתוכי וכולי תקווה שדרך הכתיבה על תהליך הגילוי הזה אצליח להמשיך לשפוך עוד אור על הפיצול ומה יכול להיווצר במרחב שהשדה שלו מאפשר התייחסות להיבטים פיזיים ונפשיים גם יחד למשהו שאנו מתמודדים איתו.

האם ייתכן כי המשמעות אחריה אנו תרים נמצאת ממש כאן, קרובה אלינו, בגופינו כאשר אנו מצליחים להעניק משמעות רגשית לתוכן קיים, לפעולה שגרתית, לתחושה פיזית שבשמה היבש תיקרא מחלה כלשהי או כאב, אולי ניתן כבר להחליף את החיפוש אחר ריגוש בחיפוש אחר היכולת להרגיש, להרגיש באמת את עצמנו מבפנים, אולי הריגוש בעצם נצרך רק כשזה לא מצליח לקרות.

אורטל בן עטר - פסיכותרפיסטית גופנית לנשים, טיפול רגשי בחרדות ומערכות יחסים. 

פרטים נוספים על אורטל תוכלו למצוא בכרטיס שלה כאן

אורטל בן עטר






בלוגים נוספים

שדות כותנה- הבלוג של אורטל בן עטר
מבעד לחזות הקשוחה והמבט הנוקב מסתתר לו ים של רוך.