צור קשר
...Loading...

בסוף כולם הולכים- הבלוג של- רוני אריאל -עד

מבחינתי להיות בקשר זה  בזבוז של מלא אנרגיות.

להתקשר, לזכור פרטים, לקנות מתנות. אין לי כוח לכל הכאב ראש הזה.

ישבתי שם והקשבתי למונולוג הפתיחה, הדיי משכנע יש לומר, שהוא הציג בפני.

הרגשתי שבא לי להעלים את עצמי ולהיבלע, שלא יראו אותי. הפחד היה לי גדול, מידי גדול עד שהיתקשתי  להכיל אותו.

אחרי כמה דקות של קיפאון, חזרתי לעצמי ועצרתי אותו בשאלה, אז בוא תספר לי למה הגעת לכאן?

השקט עמד בחדר, במשך דקה ואז הוא אמר, אני סובל ,כמעט שנה מהתקפי חרדה, יש לי קושי לישון בלילות, יש תקופות שאני ישן 3 שעות בלילה, במשך שבועות שלמים, קשה לי לתפקד בצורה הזו.

אני מתפרנס יפה, אני בריא, אומנם מעט משקל עודף, אבל הכל טוב איתי, כולם סביבי בסדר, אין איזה משהו יוצא דופן שאמור לגרום לי להישאר ער בלילות.

הרצון שלא יראו אותי החליף עצמו בעצב ובדידות. הרגשתי בדידות גדולה כ"כ מולו.

בשבועות שלאחר מכן ,הבדידות לא עזבה אותי במפגשים איתו. הוא לא הסכים ליצור קשר ואני לא הסכמתי לוותר על הקשר.

העלתי למולו את התחושה, הוא דחה גם אותה.

בגדול, הוא דחה הכל, הרגשתי אבודה.

מה אני עושה פה?, איך אני מתקשרת איתו?  זה מתסכל אותי.

וכך עברו עוד כמה שבועות, של תסכול ובדידות, מפגשים של שיח מהראש, של רצון להבין איך דברים קורים ואיך זה מרגיש, מה זה כל רגש ולמה הוא מגיע או מתי.

אחרי כמה חודשים הוא ציין בדרך אגב שזה מוזר, שאני עוד לא חיפפתי אותו.

שאלתי אותו למה זה מוזר?

כי זה מה שכולם עושים, כשהייתי קטן ההורים שלי התגרשו- אמא חיפפה את אבא מהבית, אח"כ היא הכירה מישהו אחר וחיפפה אותי ואת האחים שלי, אבא הכיר מישהי אחרת וגם חיפף אותי.

בפנימייה היינו חבר'ה אבל לא ממש מצאתי מקום. הייתי מופרע כזה, עד שגם משם חיפפו אותי לפנימייה אחרת.

בפנימייה השנייה כבר היה לי יותר טוב,  אבל אף פעם לא הרגשתי באמת שייך. תמיד ידעתי שהסוף יגיע. שתהיה פרידה ואין לי כוח לזה.

בצבא כבר הייתי חלק ממשהו גדול, הייתי לוחם קרבי ביחידה מובחרת. יצאתי לקצונה ופיקדתי על לוחמים. ושם גם איבדתי חיילים. 8 אם לדייק.

אז כבר עדיף שלא מההתחלה את מבינה?, למה להשקיע, להתקשר, לתקשר, ליצור, לזכור, לקנות, גם ככה הסוף יגיע.

ואני השלמתי אותו –וישבר לי הלב.

 השקט שוב שרר בחדר, השקט הרועם שהיה כל כך חשוב פתאום שיקרה.

היינו בשקט וביחד. פעם ראשונה מזה ארבעה חודשים שהרגשתי למולו ואיתו –ביחד.

ואז הוא שאל, אני לא מוזר נכון?, את מבינה אותי?

באמת הבנתי אותו, עניתי לו שכן.

וחזרנו להיות בשקט, הדמעות שלו היו שקטות וכנות. הכאב שהיה שם מוסתר ומוגן הוחלף בכאב וכנות.

יכולתי לראות אותו באמת. 

התהליך של שנינו  היה רצוף בהתקרבות והתרחקות.

למדנו יחד איך ליצור קשר ואיך זה בשבילו להישאר מוגן ומאפשר בו זמנית.

עבודת הגוף נכנסה גם היא לחדר הטיפולים. מגע ותמיכה פיזיים היו זרים לו ולגוף שלו.

הנחת יד על הגב היתה עבורו מורכבת ,לקח זמן לגוף  להתרגל למגע תומך ומאפשר.

וכך גם לראש ולהגיון. ההבנה שיש מגע שיכול לתמוך, שיש מישהו שנמצא איתי בקשר וגם מחזיק אותי פיזית היה חדש ומפחיד אבל גם מרגש ומסקרן עבורו.

הכרות עם הגוף ועם התקשורת שהוא מביא איתו, והזיכרונות שנמצאים בתוכו שלא תמיד היו קלים להבנה או הכלה מצידו. זיכרונות של כאב, פחד, אהבה, צחוק, נטישה והתקרבות.

הוא למד להכיל ולאהוב אותו ואת הגוף שלו.

כתוצאה מכך הוא החליט שהוא רוצה להיות בריא יותר ורזה 25 קילו.

התהליך היה מלווה בתחושות חשיפה וניראות

 נשים החלו לראות אותו.

לשים לב  אליו, לבקש ליצור איתו קשר.

הבהלה לא איחרה להגיע.

את תעזבי אותי גם? הוא שאל במהלך סשן שבו החזקתי את כף ידו.

נשארתי בשקט ואיפשרתי לו להמשיך, אני מפחד מזה, שיום אחד גם את לא תהיי, כולם תמיד הולכים.

בסוף אני מוצא את עצמי לבד. וכבר לא בא לי יותר להיות לבד.

הוא בעיניים עצומות מדבר. ואני בשקט, איתו.

 עד שהוא פקח עיניים.

הוא הסתכל עלי ושאל למה את לא עונה לי? אני מסביר לך שאני לא רוצה להיות יותר לבד. ואת לא עונה לי? אני לא מבין את זה.

הוא כעס עלי.

אבל זו היתה הפעם הראשונה שהוא הסתכל עלי כשהידיים שלנו מוחזקות.

עניתי לו שאני כאן, היד שלי והיד שלו מוחזקות, אני פה. אני לא הולכת.

ואז הוא אמר הרצון הזה שלי להיות פתאום ביחד ולהבין כמה אני מפחד מהלבד הוא חדש לי.

אני צריך ללמוד את זה.

אני רוצה שיהיה לי את האומץ הפנימי להישאר בקשר מבלי לחכות שיעזבו אותי או שאני אעזוב.

אני רוצה להיות מסוגל להישאר גם פיזית וגם רגשית. אני יודע שאני הולך כשזה מעמיק ואני רוצה להפסיק את זה.

וכך הוא תירגל. דייט אחד ועוד אחד, קשר של שבוע וניסיון נוסף של חודש.

הוא למד איך זה להיות בקשר, איך לפתוח את הלב.

מתי הוא הולך ומה מאפשר לו להישאר.

הנשים שנכנסו לחייו סימנו לו את ההתקדמות שהוא עשה. עם כל מפגש הוא הצליח להעמיק את הקשר. ליצור אינטימיות רגשית.

לפתוח את הלב.

הוא עדיין בתהליך חיפוש. הוא כבר יודע מה הוא רוצה ואיך נכון לו.

הוא רוצה להיות בקשר.

הוא רוצה להתקשר, ליצור, לזכור תאריכים, לקנות מתנות.

הוא רוצה להיות ביחד.

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.



בלוגים נוספים

תפקידים במשפחה וההשפעה על בחירת הזוגיות- הבלוג של רוני אריאל-עד
האם בבגרות אנו משמרים את תפקידנו מבית ההורים ומעתיקים את התפקיד למערכות יחסים זוגיות?
לא מספיק טובה- הבלוג של רוני אריאל -עד
נכון אני רווקה, ואין לי זוגיות. אז מה? זה מבטל את כל ההצלחות שלי?
זוגיות או לא להיות- הבלוג של רוני אריאל -עד
הרי את הכי יפה כשנוח לך –אז תהני, תצחקי, תאכלי, תשתי תדברי,תנשמי, (בעיקר תנשמי) ותהיי את.