צור קשר
...Loading...

האם מותר לי להיות? חלק ב' - הבלוג של ענת גיחון

האם מותר לי להיות? – גבול ואגרסיה – חלק ב'

כתבה: ענת גיחון

כאמור, אין קיום בלי גבול. לכל דבר, חי כדומם, יש גבול, שתוחם ושומר על שלמותו ושמתווך, מפגיש ומפריד בינו לבין הסביבה.

גבול תמיד נבנה ונחווה בתוך קשר. ללא קשר – לא תהיה חוויית גבול.  

חוויית גבול בטוח נבנית מראשית חיינו בתוך קשר נוכח ומכבד, שמסייע בבניית תחושת בטחון בעצמנו. חוויה זו  דורשת ידיעה גופנית ברורה שתמיד נוכל להגן ולהדוף התערבות לא מכבדת או פוגעת, שזו למעשה המשמעות של כעס.

התפתחות תחושת הגבול.

מרגע היווצרנו אנחנו חיים בדיאלקטיקה שבין לבדות וביחד, באיכות ומינונים שמשתנים מרגע היווצרנו ולאורך חיינו. חוויית גבול היא חלק מדיאלקטיקה זו.

היווצרות של תחושת גבול מיטיבה דורשת דיאלוג אם\סביבה – עובר\תינוק באיכות שיוצרת חוויית מוכלות, מותאמות שמסייעת בבניית תחושת המעטפת המיידית. דיאלוג זה  מותנה באנרגיה שמופנית לתינוק מרגע היווצרו, לאורך התפתחותו ברחם ולאחר לידתו; בהקשבה לצרכיו, בהשאלה של האם אספקטים של עצמה לשרות התינוק, היותה עבורו "זולת-עצמי" במגע קשוב ונוכח של האם בגוף התינוק, ובד בבד – ברשות להפעלת כוח של התינוק לתוך גוף האם. גם תהליך זה קורה למעשה כבר מתחילת הקיום, כשהעובר דוחף את עצמו לדופן הרחם, נדחף לתוך תעלת הלידה, ומאוחר יותר, באופנים משתנים, לתוך גוף האם.  שימוש בכוח לתוך התנגדות מסייע בבניית תחושת המעטפת הגבולית שלנו. 

גבולות העצמי מתפתחים באופן משמעותי במקביל להתפתחות תחושת נפרדות. תהליכים התפתחותיים שמעורבים בצורה ברורה יותר בהתפתחות זהות נפרדת ממשיכים מהחצי השני של שנת החיים הראשונה עד בערך שנתיים וחצי, או אפילו מאוחר יותר. כשתינוק מתחיל, בגיל כששה חודשים, לדחוף את גוף אימו עם הגפיים שלו, כהתחלה של מה שמרגרט מהלר קראה לו שלב הספרציה-אינדיבידואציה, זוהי למעשה התחלה של הצורך לראות אותה באופן חד יותר  ממרחק מסוים, יחד עם הצורך שלו להפנות את תשומת ליבו יותר החוצה. התהליך הזה מתפתח לאבחנה ההולכת ומתבהרת מול הסביבה והאובייקטים המשמעותיים שבה של "זה אני – זה לא אני", בעזרת תנועות עם כוח ועוצמה, תנועות בליסטיות שמערבות בעיקר מוטוריקה גסה של זריקה, דחיפה, בעיטות; תוך שימוש בקול שלו באיכות דוחפת, שימוש בשפתו המתפתחת למחות, נשיכה, יריקה וכו'. בבריאות, ההתנהגות נעשית יותר ויותר מכוונת מטרה, וכך גם איכות התנועה האגרסיבית. עם ההתפתחות, איכות תנועתית זו עוזרת לאורגניזם להגדיר את עצמו, את העצמיות שלו ביחס לאחרים המשמעותיים, את העוצמה שלו, וליצור בהדרגה את תחושת גבולותיו.

בספרו "pleasure", אלכסנדר לואן משתמש בשפה, וקושר בין "no-ing" -"knowing" – הוא משווה בין היכולת לאומר "לא", כלומר לדחוף משהו שנחווה כמכשול, להיות אסרטיבי, להציב גבול  - ליכולת למודעות עצמית, להכרה של האדם את עצמו. "היכולת לשלול, להציב גבול הוא מרכיב של ידיעה עצמית, ומרכיב חשוב ביצירת תחושת עצמיות סולידית. ידיעה היא פן של אבחנה". באותו הקשר,  לואן גם מקשר בין הפונקציה הזו לבין הגבול הפיסי – העור ושיכבת השרירים שמתחתיו, שמשמש כפונקציה מגינה כנגד פלישה מבחוץ. אם העור לא טעון בחיות, האורגניזם מוצף בקלות ע"י גירויים שבאים מבחוץ. ה"לא" מתפקד מהרבה בחינות כממבראנה שמקבילה לממבראנה הפיסיולוגית, עוזר לאורגניזם לא להיות מוצף ע"י לחצים חיצוניים, ועוזר להגדיר את גבולותיו .

תחושת הגבול, הממברנה שעוטפת את העצמי, תלויה בטעינה האנרגטית, ונמצאת בקורלציה עם היכולת להציב גבול, לאסרטיביות, לאומר "די" ו-"לא". מנסיוני הקליני ניתן לראות לא פעם מעין רפיסות וטונוס שרירים נמוך אצל אנשים שמתקשים בהצבת גבול. חשוב לזכור שביטוי של אופוזיציה, התנגדות, הכרחי לתחושת זהות ולשמירה על גבולות בטוחים, פיסית ורגשית. זו למעשה דרך לאומר – אני - אני, אני לא אתה, יש לי גוף, מחשבות רצונות ודעות משל עצמי.

כעס כביטוי של גבול

כשיש מכשול בביטוי של צורך על ידי האדם - מתעורר כעס, שמטרתו, כמו בכל משפחת היונקים, להדוף את המכשול ולהגן על העצמי מפני פגיעה בשלמותו. ללא אפשרות כזו להגן על הגבול שלנו – נחוש חסרי אונים או נקפא בפחד. במצבים טראומטיים, החלק של התקיפה בציר "תקיפה-או- קפיאה"  הוא כוח חיים חיובי.

למעשה אפשר לאומר שאחת הפונקציות של התנועה האגרסיבית היא  ליצור סוג של גבול בינינו לבין סביבה שבצורה זו או אחרת נחווית כעשויה לפגוע בנו. גם בפן השלילי שלה, כמו זעם, שנאה וכו', אגרסיה עוזרת לשמור על האורגניזם מפני חוויות בלתי נסבלות, ובכך היא משמשת כסוג של גבול.   

גוף שיכול לבטא כעס באופן חופשי, זקוק לקרקע התפתחותית, שמתחילה מקיומו של גוף אחר קשוב, נוכח ואמפטי, שיכול לא רק להיות נוכח עבור הילד באופנים המשתנים במהלך ההתפתחות, אלא שגם יכול להכיל ביטוי של כעס, מבלי להתכווץ או לסגת לתוך עצמו בתגובה  לביטוי זה, ומבלי לגנות אותו. וויניקוט התייחס לאספקט זה במאמר The Use of the Object, (בספרו Play and Realit), כשטען שאחד האספקטים המשמעותיים בהתפתחות היא היכולת של ההורה לשאת את ביטויי הכעס ואף השנאה של ילד, בצורה שמאפשרת לילד לעבור מתחושת אומניפוטנטיות לתחושה אמיתית יותר של עצמיותו.

מצד שני יש חשיבות רבה בהנכחת ההורה את עצמו  כגבול שומר לביטוי זה, נוכחות שתאפשר לילד לחוות אותו באופן חופשי, אך גם לדעת שיש מי שיעצור אותו. בלי גבול זה יכולה להתפתח בילד תחושה של הרסנות מחד ושל אשמה מאידך, שתגרום לו להשתמש בגוף שלו בצורה מוגזמת וחוסמת.

חשוב להדגיש לא רק את החשיבות של קיום גוף שיכול לבטא כעס, ושל סביבה שמאפשרת ביטוי זה, אלא גם של יכולת הכלה שלו (שזו תופעה אנרגטית שונה מחסימת ביטוי זה, בעיקר תוך שימוש בנשימה וקרקוע). זהו למעשה חלק מתהליך הסוציאליזציה – איך נוכל לבנות גוף שמסוגל לחוש טעינה, אך לווסת ולפרוק אותה בסיטואציה מתאימה, שתזכה אותנו בתגובה המתאימה ביותר עבורנו. זו אחת המטלות ההתפתחותיות המשמעותיות ביותר, ובמקביל אחת המשימות החשובות בקשר ובתהליך הטיפולי.

טיפול.

אחת הסוגיות שאני מוצאת כמשמעותיות בעבודה טיפולית היא עבודה על בניית יכולת בהעמקת חוויית הגבול, ברשות להצבה שלו ובביטוי של כעס, כחלק מתהליך זה.

למעשה ניתן לאמר שאותם מרכיבים הכרחיים לבניית עצמיות בריאה, בעלת יכולת הכלה עצמית, חוויית בעלות עצמית , אסרטיביות ויכולת הבעה של כל ספקטרום הרגשות, דהיינו סביבה קשובה ואמפתית מחד, אך גם כזו שיודעת לפגוש, להכיל ולהגיב לביטויים של אגרסיה, תוקפנות ווזעם בלי דחיה או נקמנות, צריכים להתקיים בקשר הטיפולי.

תוספת משמעותית לעבודה על סוגיות אלה היא היכולת לעבוד בסטינג הטיפולי עבודה גופנית, אנרגטית והבעתית ממשית.

סדנא מתמשכת לעבודהטיפולית בסוגיות שקשורות בספקטרום התנועה האגרסיבית.

 תתקיים בימי שלישי בשעות  19:00 עד 22:30.  מחיר:275 ש"ח למפגש.

בימים אלה מתגבשת קבוצה לפתיחת סדנא מתמשכת, של עשרה  מפגשים עוקבים, לעבודה טיפולית בסוגיות שקשורות בספקטרום התנועה האגרסיבית. בסדנא הקבוצה, מפגשים בין אישיים, בשילוב עבודה גופנית ביואנרגטית  ועיבוד החומרים שיעלו מעבודה זו, ישמשו כמרחב לחקירה וטיפול בסוגיות שקשורות בכל ספקטרום התנועה האגרסיבית בעצמי ובתוך קשר, כמו הצבת גבול, אסרטיביות, כעס, זעם, כוחנות, אלימות, מיניות ואגרסיה  ועוד. 

הסדנאות, בהנחיית ענת גיחון, תתקיימנה  ברח' חיים לבנון 91, רמת-אביב, בקבוצה של לא יותר מעשרה משתתפים.

פרטים נוספים והרשמה: טל': 052-2870664, דואל: anatgihon@gmail.com

אודות ענת גיחון, אפשר לקרוא בכרטיס שלה באתר

כמה מילים עלי: חלק גדול מהאנשים שאני פוגשת בקליניקה מגיעים אלי כדי לטפל בסבל שנגרם כתוצאה משנים בהן היו צריכים, להישרדותם,  להתאים את עצמם לציפיות הסביבה מהם, ולקבור את הרשות להרגיש ולבטא רגשות כמו זעם, כעס, אסרטיביות, וגם עצב וכמיהה לקשר. לכן בניית מרחב  בטוח, שיאפשר מפגש עם וביטוי של עצמנו בלי חשש שנחסם, היא הדבר המרכזי שמנחה אותי בשלושים שנות עבודתי הן כמטפלת ומדריכה והן כמורה וכמנחת סדנאות. עוד עלי – בכרטיס המטפל שלי בפורטל, או www.anatgihon.co.il 



בלוגים נוספים

האמבה כמשל...
הבלוג של ענת גיחון - האמבה כמשל
בבושקה - הבלוג של ענת גיחון
תהליך טיפולי שקורה בתוך קשר מיטיב, הוא הזדמנות לתת לשכבות להפשיר...