צור קשר
...Loading...

טבעו של הצל שלנו - גבריאל פולונסקי

בואו נחזור רגע לעיקר המסע.

בואו נחזור רגע למה שאנו חושבים או מאמינים שבאנו לעשות במסע שלנו על פני הכדור הזה, במהלך החיים ובכלל.

הצל שלנו.

מה הוא ומאיפה הוא בא.

כיום רובנו מגיעים לטיפול בשלב כזה או אחר בחיים, אולי בוחרים בדרך רוחנית או בדת, כדרך ליצר זיקה עם כוח עליון להבנתנו, משהו שיתן מסגרת ואף חיבוק לעצם הקיום שלנו. בכל דרך כזו טמונה האפשרות לתיקון, להחלמה, ולחופש אישי מדפוסים שחוזרים על עצמם, מהקושי שלנו או מהחיים.

במהלך המסע שלי נתקלתי במושג הצל, לראשונה דרך קארל גוסטב יונג. מושג הצל מקביל ללא מודע האישי שלנו כאינדיבידואלים וממשיך בלא מודע הקולקטיבי (הצל החברתי שלנו) המכיל את מה שאנו מתעלמים ממנו כחברה, כתרבות וכיישות רחבה יותר. הגישה אל הצל היא מעניינת ומרתקת ולו רק מעצם כמה שהיא מפחידה ומעורת השראה בו זמנית. קיים קושי לגעת בצל כמו גם הקלה והתפתחות שעשויים להתגלות דווקא מהנגיעה במקומות החשוכים שלנו בפנים. כך נוכל לזכות בפירות של התרחבות התודעה וגישתנו לחיים מתוך המרחב הנפשי לנשום את עצמנו לרווחה.

אבל האמת הכואבת היא שלמרות שאני מחזיק בעמדה אופטימית שאנו הולכים ומתעוררים כחברה למציאות מיטיבה יותר, אני מוצא שהטבע המקובל הוא האפשרות והקלות לברוח מהצל שלנו, דרך טכנולוגיה, דרך מין, דרך סמים ואלכוהול, דרך צריכת תרופות פסיכיאטריות, ולפעמים אפילו דרך אימוץ גישה רוחנית היושבת על מכאובים וחוסר אונים אנושי טבעי. כל אלה יכולים למנוע את המעבר למקומות של שלווה וקבלה עמוקים יותר, לתחושה של מהות, כיוון ומטרה.

אנו הרבה פעמים מתנהגים כאילו יש לנו בחירה או שאנו יכולים לשלוט במהלך הבריחה שלנו מעצמנו, אך האמת היא שרוב הזמן אנו לא מעיזים אפילו לגעת במקומות האלה. המנגנון הנפשי-רגשי שלנו מתעצב באופן כל כך הדוק סביב מה שאנו מאמינים בו כאמת מוחלטת, כפי שקיבלנו על עצמנו או שהוטמע בנו עוד בגילאים צעירים, שאנו לא מעיזים להתקרב למקומות גמישים יותר של מחשבה או הטלת ספק במה שקיים. מחשבות אלה עשויות להיות מחשבות של חוסר מסוגלות, אולי רק משום שמישהו בסביבתנו הקפיד לכבות אותנו מעצם החרדות האישיות שלו. ואולי גדלנו במערכת משפחתית מורכבת שלא נתנה מקום או אמצעים לפתח תחביבים שתמיד ישבו שם וחיכו לפרוץ החוצה. אולי אנו לא מעיזים בכלל לחשוב על מה היינו רוצים להיות או לעשות כי גדלנו אל תוך עשייה למען אחרים הרבה לפני שראינו את עצמינו. ואולי שכחנו מי אנו עוד לפני שהחליטו בשבילנו הורים, אחים, מורים או חברים.

אלה בדיוק דפוסים המונעים מאיתנו להרגיש הקלה אמיתית וחופש לנשום כמו ילד שרץ בחופשיות או משחק נטול אחריות ומחוייבות, נושם מלוא הריאות את השמש ואת החיים, בריקוד. אני מוצא שהאומץ האמיתי שוכן באפשרות לגעת ולהעז, לאמץ חזרה את החזון, החלומות והאמונה ליכולות הגבוהות השוכנות בכל אחד מאיתנו כבני אדם. הגישה לגמישות, האפשרות לפרוץ גבולות, לסלול שבילים למחוזות חדשים של חיבור וחופש אישי ובינאישי. אנו עשויים לחשוב שזה כבר לא קיים כבר מעצם התבגרותנו ומחוסר היכולת שלנו לזכור את כתפינו קלות ונינוחות. האתגר הוא למצוא את העוגנים שמאירים את הצל, שיושב שם כל הזמן וכואב לגעת בו. הוא ימשיך לשבת שם עד שנעשה משהו לגביו, וכשאנו נוגעים הוא כואב, אבל אם עושים זאת נכון, הוא משתחרר כמו שריר תפוס והכאב משתנה.

האומנות להחזיק את הלא נודע והספונטני נולדת מתוך שחרור מדברים שכבר אינם משרתים אותנו ויצירה של עוגנים חדשים. ההבנה שאפשר לשחרר את שקי החול מהכדור הפורח נולדת מתוך שחרור הסודות וחשיפת המשקעים היושבים עלינו. האומנות הזאת נולדת בקליניקה, או לפחות אני חושב שזה מה שאמור לקרות בכל קליניקה. תחושת העירסול והקבלה המאפשרת לאדם להביא עצמו על כל טבעו ולנצל את המרחב להתרחבות והתפתחות. לברוא את חזון חייו המיטיבים, זה שהרבה פעמים הוא אפילו לא יודע או מכיר, שהרי ישב בצל בשקט ונרדם, שחס ושלום לא יאיים על האור. אך בלי צל אין אור, ובעזרתו ניתן להעצים את האור ולפתוח דלתות אל מרחבים חדשים.


גבריאל פולונסקי - מטפל, סופר, כותב ומלחין, שר, מצייר, כואב ומתענג, עצוב ושמח, גם סובל, וגם מתמודד, הכי קטן והכי גדול, לפעמים בינוני, סך הכל הולך בדרך.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים