צור קשר
...Loading...

משפחה בהפרעה - גבריאל פולונסקי

מדי שבוע אני מקבל שיחות טלפון מהורים, משפחות, אחים ואחיות, וחברים של מתמודדים המאובחנים במאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, פרנויה, פסיכוזה, פוסט טראומה והתמכרויות. הם מתקשרים אלי אובדי עצות ותשושים משנים על גבי שנים של מלחמה בתוך הבית. משפחה שלמה שמתנגנת לצלילי הכאוס של התמודדות עם חולי, ולא יודעת איך לצאת מזה או איך לנתב את המצב לכיוון בונה או שונה.

כאשר שיחה כזו מגיעה, קשה לשים מראה ולעמת את המשפחה עם האמת הפשוטה והמאיימת, שמתחת לסיפור הקושי והתקיעות, יותר נוח להישאר בכאוס המוכר והצפוי מאשר “לקחת סיכון” חדש. אני מאמין כי עם העדינות שבמצב, כאב ההתמודדות האישית והקושי לראות אדם קרוב מפורק או אבוד, ישנם דברים שצריכים להאמר בבהירות.

באחת הפעמים פנו אלי הורים אובדי עצות שסיפרו שהילד שלהם סוחט אותם רגשית וכלכלית. מבט עמוק פנימה גילה שלמעשה הם מממנים אותו, קונים לו בגדים ורכב, נותנים לו כסף ליציאות ודואגים להיות ההורים הכי "טובים" שאפשר. אני רואה אותם כנועים וכלואים בתוך אשליה, נאחזים בקורבנות, במקום לקחת אחריות ולבנות גבול והתנגדות מול הילד. ואם להיות כנה, מתחת לסיפורים שהם מספרים יושב צורך אנוכי שנובע מתוכם, ואני כותב את זה עם כל הכאב שבדבר. האנוכיות של ההורים לחוש משמעות ולהרגיש שהחיים “מלאים” בכך שהם “מטפלים” ודואגים ככל יכולתם (כי זה כבר הרגל מוטמע במערכת היחסים), לפעמים כה מוטמע שהם עשויים לא לשים לב שגם כשהמצב משתנה לטובה, הם ממשיכים למשוך את המתמודד למצב הרגיל שלו כ"החולה”. כמובן שהם לא נהנים מזה וגם לא הילד שלהם. אבל הם רגילים לסבול בשקט, לחוש אשמה וקורבנות, ולהחזיק בתירוצים כדי להמשיך. כבר לא זוכרים או מכירים מה זה טוב.

האמת היא שתהליך כזה דורש אבולוציה וגמילה של כל המשפחה מדפוסים מסוימים וממעגלים של הזנת המערכת באופן לקוי. לשמוע מהורה שהוא אובד עצות כשהוא מחזיק את ה”ברז” פתוח (כסף, אוכל, בית ולפעמים אף סמים ואלכוהול) ומתלונן על אובדן האנרגיות וחוסר החיבור או הנכונות של הילד שלו, זה אבסורד. יותר מכך, ברור שאי אפשר להכריח מישהו להיכנס לתהליך אם הוא לא רוצה ופתוח לזה, אבל הוא גם לא יפתח נכונות כשמספקים לו באופן מתמיד את כל נתיבי הבריחה והופכים אותו למטופל מפונק שלא יכול לפגוש את הכאב שבחוסר האונים שלו.

אני מדבר על זה בתקווה שזה יגיע למשפחה אחת, גם אם באופן לא הרמוני ועם הכאב שבדבר. המצב מורכב זה ברור, אבל השינוי יכול להגיע משני כיוונים - מהמתמודד או מהמשפחה המהווה חצי מהשניים שרוקדים את הטנגו, ומחזיקה חלק שווה בטבע של מערכות היחסים השומרות על התפקידים כפי שהם. אם אתם לא מצליחים להביא את הקרוב אליכם לתהליך החלמה, לכו בעצמכם לייעוץ משפחתי או זוגי, להדרכה או לטיפול, שכנראה אתם זקוקים לו לא פחות ממנו. ברגע שמישהו אחד עושה שינוי מיטיב במערך המשפחתי, זה עניין של זמן עד שתהליך זה יתחיל למשוך את כל שאר החברים לשינוי מיטיב, מעצם הטבע המאזן של מערכות היחסים. כשמישהו, בין אם זה האב או האם, האח או אחות יחזיקו גבולות ברורים ושומרים, המצב ידרוש שינוי מהסביבה לתיאום ולאיזון המערכת. בין אם במודע ובין אם לא.

הסבל שבהתמודדות לא שווה כלום אם אין מאחוריו תכלית. מה שאומר שאם אתם סובלים כדי לשרוד, אז תמשיכו לסבול עד ייאוש. ברגע שהסבל הזה יהיה למען שינוי, למען גמישות וחוויה חדשה ושונה, אז יקום ויתגלה האתגר הברור שלשמו סובלים. התחושה תפסיק להיות כ”פול גז בניוטרל” או כריצה במקום, הנוף יתחיל להשתנות והשיח יהפוך מעניין יותר. אט אט נקודות חדשות יצוצו ועניין חדש יעלה, וכשהפירות יתחילו לבצבץ, החוויה תהיה כל כך נעימה ומגבשת שיהיה לא טבעי להתכחש לתנועה הזאת, ואז באמת יחלו להגיע פירות טעימים ועסיסיים של דרך אינדיבידואלית ודרך של ביחד. ובאופן טבעי כשיראו על מישהו שלווה וחיבור, תתעורר מעין “קנאה בריאה” שתגרום לפיקחים שבחבורה להתחיל לגשש ולהבין איך ליצור כזו אמת פנימית גם בתוכם.

אי אפשר להכריח אף אחד לשום דבר בתחום הטיפול בנפש, אבל אנו יכולים לסמוך על זה שכמו שמעופפים נמשכים לאור, וכמו שדבורים אל פרחי הצוף, כך גם אנו כבני אדם נמשך לטוב, לשלווה, לרכות ולאמת. לפעמים אנו שוכחים איך היא נראית, ולפעמים אנו לא יודעים מה היא כי אף פעם לא היינו שם. זה עדיין לא אומר שזה לא שם.


גבריאל פולונסקי - מטפל, סופר, כותב ומלחין, שר, מצייר, כואב ומתענג, עצוב ושמח, גם סובל, וגם מתמודד, הכי קטן והכי גדול, לפעמים בינוני, סך הכל הולך בדרך. עוד פרטים עלי תוכלו למצוא כאן.


בלוגים נוספים

תרגיל בחופש - כפי שאולי לא חשבנו עליו
הבלוג של גבריאל פולונסקי
לא מתחרט על רגע
הבלוג של גבריאל פולונסקי