צור קשר
...Loading...

הורות קשובה - גילי סלעי

חשופה/צביה פלץ-פורר

נולדתי ומטריה לבנה מעלי.

אמי ואבי החזיקו בה

לקלט את המכה.

הגשם לא פגע בי,

גם הרוח.

נולדתי ומטריה מעלי.

עם השנים הזדקנו הורי

ולא יכלו עוד להיות לוליני.

באה רוח והעיפה

את המטריה

אבי ואמי ניסו להחזיק בה

אך המטריה עלתה מעלה מעלה

נעלמה בין העננים

והם נעלמו אתה.

חשופה בשתי ידי

אני מנסה להחזיק מטריה לילדי.

המטריה הזו – כמה אחריות יש איתה...

כהורים אנחנו צועדים עם הילדים שלנו במסע. המסע שלנו כהורים בעולם, המסע שלהם כלומדים את העולם. ואנחנו המתווכים. הילדים קולטים את העולם דרך החושים שלהם אבל גם דרך העיניים שלנו. דרך הפילטרים שלנו. החוויה החושית שלהם בעולם שזורה בזו שלנו.

משפטים שאנחנו אומרים לפעמים כהרגל מוטמעים מעצמם:

'החיים זה לא פיקניק...' למשל או '

העולם הוא מגרש משחקים אחד גדול...'

למה כל זה חשוב?

כי כדאי לנו כהורים להיות מודעים לאופן בו אנחנו מתנהלים בעולם כי 'האופן' הזה הוא שעובר לילדים שלנו.

מיינדפולנס הוא תרגול המסייע בפיתוח מודעות. אנחנו מחדדים את החושים שלנו ואת הריכוז שלנו בנוגע לרגע הנוכחי – כי הוא הדבר החשוב, המשמעותי, האמיתי והמהותי המתקיים כרגע.

הריכוז ברגע הזה מאפשר לנו להתבונן בסקרנות ולגלות מה נקלט כרגע בחושים שלנו, אילו רגשות עולים בנו עכשיו...

תפקידנו כהורים לגלות יחד עם הילדים שלנו : מה אתה רואה /שומע/טועם/ממשש/ מריח כרגע? איפה תשומת הלב כרגע?  איזו תחושה עולה בך כתוצאה ממה שאתה קולט בחושים? איזה שם היית נותן לתחושה הזו?

בשלב ראשון התרגול הזה מפתח מודעות: מפתח יכולת של מיקוד ותשומת לב.

מפתח יכולת לתת שם למה שקורה לנו.

תהליך כזה הוא משמעותי באופן בו הילדים קולטים את העולם ומעבדים את המידע שהם קולטים.

כשאנחנו מתבוננים בעולם יחד עם הילדים שלנו בתשומת לב, ברגיעה, בסקרנות, בהתפעלות, בסבלנות, אנחנו מעבירים להם את 'האופן' בו אנחנו בוחרים להתבונן בעולם. את 'האופן' בו אנחנו חווים את העולם.

כשאנחנו מצליחים לעשות את ההתבוננות הזו ברגיעה, בקבלה, בסקרנות, מתוך שקט הילדים שלנו סופגים ומטמיעים את היכולות האלה לתוכם. היכולות האלה יסייעו להם לעשות את המסע שלהם בעולם. יכולות אלה יעמדו להם לצורך הרגעה וויסות, גם כשיפגשו בעולם הזה דברים שידרשו התמודדות, גם כשאנחנו כבר לא נוכל 'להחזיק את המטריה' עבורם.

את האיכויות האלה הם יעבירו בבוא היום גם לילדים שלהם.

נכון החיים מזמנים כל מיני התנסויות לא תמיד הכל רגוע ושלו ומאפשר התבוננות שקטה ורגועה. לפעמים כשהסיטואציה מאתגרת התגובות שלנו לא מתונות, רגועות ומכילות.

אבל אם נתרגל את ההתבוננות הקשובה בעולם ובעצמנו, נצליח גם ברגעי אתגר וכעס, לבחור את תגובות שלנו. תשתפר היכולת שלנו – להבחין במה שקורה לנו כרגע...? לשיים את התחושה... (כעס? עלבון? צער?) ולהגיב בצורה שנבחר בה ולא באופן שנפלט מתוכנו ללא בקרה.

איך עושים זאת?

משלבים את התרגול בחיי היום יום שלנו ושל הילדים.

כשאתם בים למשל הפנו תשומת הלב לרגע:

לנשימה, למגע המים, לתנועה לתחושות שעולות.

'אני שם לב שהנשימה שלי...כשאנחנו במים' ואצלך?

'אני מרגיש שהמים נעימים לי מסביב לגוף...' ואצלך?

'הרגלים שלי מרגישות את החול...' ושלך?

תרגול, פשוט תרגול בתשומת לב...

מקורות:

צביה פלץ-פורר (2013)  לפעמים אני עוברת – הוצאת ספרי עיתון 77.

למי שמבקש להעמיק ידע ולהרחיב תרגול מומלץ הספר:

לשבת כמו צפרדע – של אילין סנל הוצאת מודן.

גילי סלעי - מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת. בוגרת למודי פסיכותראפיה גוף נפש וביה"ס לפסיכולוגיה רוחנית. משלבת מיינדפולנס בטיפול ומעבירה סדנאות מיינדפולנס להורים ולמורים.

מאמינה כי החיים הם מסע של חוויה, התמודדות והתפתחות שנמשך עד יומנו האחרון.

בלוגים נוספים