צור קשר
...Loading...

געגוע - רוני מוסנזון נלקן

אולי זה הסתיו, אולי השנה החדשה בפתח, אולי זו העייפות והמותשות וניצני המשאלה לשינוי, כך או אחרת נזכרתי בגעגוע. כמה זמן לא זכרתי אותו! ופתאום קלטתי שאני מתגעגעת אליו. מתגעגעת לגעגוע. 

מהו הגעגוע? למי, למה?
לפעמים למישהו מסוים או למקום שהייתי בו ולפעמים הגעגוע איננו למישהו מסויים. כשהייתי ילדה התגעגעתי לאנשים קיימים וגם לאנשים שרציתי שיהיו. התגעגעתי למקום שהיה לי בו טוב, לחזור אל רגע מיוחד. הילדות רוויה רגשות געגוע. אל אהוב שקיוויתי אליו. אל אלוהים.

לפעמים הגעגוע מתבלבל עם נוסטלגיה, אבל אם אני עוקבת אחר מאפייניו אני מבחינה שהנוסטלגיה היא כמו הד חלקי שלו. הוא הרבה מעבר לה.

איך מורגש הגעגוע? מה מבשר ומסמן אותו בתחושות הגוף?

אני מרגישה אותו בהתחלה באיזור הלב, ומשם הוא מתפשט לשאר הגוף. כמו תהודה עדינה שמרעידה בהדרגה את הגוף כולו, משנה אותו, מכניסה לחומר הדחוס יותר תנועה.  
כמו רוח, הוא מניע, מרפרף, מרגש, מרעיד, ולכן גם עלול לערער. כשאני מקשיבה לגעגוע הוא מתפשט מהלב אל שאר הגוף, מהמרכז לקצוות. במובן זה הוא רגש שמביא להתרחבות. כמו שמחה, התרגשות.
אלא שבהתרחבות יש סיכוי וגם סיכון. סיכוי להגיע מְעבר, סיכון לא לקבל מענה. לאן ימשיך הגעגוע כשירפרף מהלב דרך הזרועות אל הידיים? האם יושטו ויגעו במושא הגעגוע? האם יש בכלל מושא לגעגועי?

ואם לא? ארגיש בחסר! ארגיש כאב, פחד, אכזבה. כיווץ. כשתנועת הגעגוע פוגשת את החסר היא משנה כיוון מהתרחבות להתכווצות. חוזרת מקצוות הגוף אל מרכז החזה, אל הלב, מכווצת, מכנסת, מחמיצה, מכאיבה. אני נשארת עם געגוע בלבי. לבדי.

בשנים האחרונות אני בעשייה גדולה. לומדת, עובדת, כותבת, מקימה, בהמון תחומים, עם המון אנשים. כל הזמן עסוקה ועמוסה. אין לי זמן להתגעגע, וגם אין למה. בסך הכל אני מגשימה את התשוקות שלי, מתרחבת, שמחה ומסופקת בחיי.

ופתאום עלה הגעגוע ונזכרתי במימד הזה. באיכות שלו. פתאום השתוקקתי בערגה לַמְעֵבֵר שהגעגוע מכוון אליו. זה איננו געגוע לעבַר. אני לא מתגעגעת למה שהיה בחיי. לא רוצה לחזור לזמנים אחרים. לעיתים הם מעלים שמחה, לעתים צער וכאב. כך או כך אני חיה עם הפנים קדימה. לא מתגעגעת למה שהיה. לא בכך מדובר.

מהו הגעגוע הזה?
הגעגוע, הוא כמו פתח למה שמְעֵבֵר. סדק בכלי השבור.
הגעגוע יושב על התפר בין מה שהיה לבין מה שיכול להיות.
 
געגוע לאור שהיה טרם נוצרנו בגוף מגביל.
געגוע לאחדות, לחיבור שהיה טרם נפרדנו.
ואולי ישוב ויהיה.
לפעמים הגוף הוא געגוע למקום שהיה יכול להיות לו היינו שוכנים בו במלואנו, לולא מגבלותיו.

לא קל להשאר בגעגוע. קשה להתקרקע בחסר. הוא מבקש פתרון, ופתרון אין.

הגעגוע מבקש לגעת.
המגע משקף את הכמיהה העזה בחיבור, ולפעמים גם את האכזבה מכך שלא יוכל להביא אותנו לגמרי על סיפוקנו. הגוף בהכרח מפריד אותנו מחיבור עם האינסופיות. במובן זה עצם החיים בגוף הם סבל, כאב, צער. אבל הגעגוע הוא גם תנועה אל מְעֵבֵר לשבר, מְעֵבֵר לחלקיות, מְעֵבֵר למוגבלות – אל האינסופי, הבלתי נפרד, השלם. אל העונג העילאי.

בשיטת רוזן אנחנו נוגעים בגוף ובגעגוע גם יחד. נוגעים באדם עם המעצורים והמחסומים, וגם עם התנועה, השאיפה, הנשימה. מקשיבים לכיווץ ולהתרחבות. מכבדים את שניהם. אנחנו לא יודעים מה היו האכזבות בחייו של האדם, הסכנות, הכאבים שגרמו לו להתכווץ. אנחנו לא יודעים מה מעורר בו הגעגוע. אנחנו פוגשים אותו ומכבדים את הלא ידוע.
ויש רגעים בטיפול, רגעי חסד, בהם יש שיווי משקל עדין, דק מן הדק, בין הכיווץ להתרחבות, במקום הכמעט בלתי מוחשי, שבהם אנחנו יחד במרווח, נמצאים עם מה שיש וגם עם מה שאין, עם הכאב והעונג גם יחד, בלי להתעלם מכאב האכזבה, בלי לעצור את השמחה, עם הכל. נושמים. בגוף.

אני נותנת לגעגוע להתפשט מהלב אל הידיים, דרך הבטן אל הרגליים, להתפשט ממני אל האדמה והשמיים, לחבר אותי אל מה שמעבר, לתת לגוף להתרגש, לעזוב מאחיזתו ולשאוף הלאה למרחבים. עוברת דרך רגע הפחד. נזכרת באנושיות שלי, במגבלה של הגוף, וגם בעונג שהוא יכול להביא. מי יודע מה יהיה אחרי כלות הגוף? אולי אז אתגעגע לגוף???

החודש מלאו שנתיים לבלוג שלי. פתחתי את המרחב כאן כדי לחשוב בו את העבודה שלי בטיפול, לכתוב אותה ולשתף אתכם. בפוסט הראשון שכתבתי שאלתי במה אני נוגעת כשנוגעת בגוף. לכבוד יום הולדת שנתיים אני נוגעת בגעגוע. כנראה צריך לבסס בטחון מסויים, עוגן במשאבים ובכוחות, כדי לגעת בו. כמו בטיפול. סקרנית להמשך הגילויים...

אשמח לשמוע מכם. מה הגעגוע עבורכם?

מוזמנים להפגש ולהכיר בסדנת מבוא לטיפול במגע בשיטת רוזן 

26-27 בספטמבר בתל אביב

ב-להעיר את הגוף - המרכז לפסיכותרפיה גוף נפש

לפרטים נוספים: כאן

מידע נוסף על ההכשרה בשיטת רוזן באתר שלנו 

ליצירת קשר

להצטרפות אל דף הפייסבוק של שיטת רוזן כאן

עוד על השיטה אתם יכולים לקרוא כאן

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן. 

מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

להקל על הסבל באמצעות מגע
רוני מוסנזון נלקן
במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
התשובה כל כך עשירה ומורכבת. השאלה נפתחת ונפקחת ככל שהעבודה במגע מתפתחת.
להתחבר לכוחות הפנימיים
רוני מוסנזון נלקן