צור קשר
...Loading...

גשרים לקשר - הבלוג של יסמין פז

"כשבדידות אינה פחד נולדת שירה.." (נתן זך)

מגיל צעיר הייתי בשתי מערכות יחסים ארוכות ,אחת של 10 שנים ואחת של שנתיים, עד גיל 30. שתיהן נגמרו לא פשוט עבורי, גם הפרידה עצמה היתה בלשון המעטה לא פשוטה. שתיהן השאירו בי חותם אבל היו לי עוד עשרות מערכות יחסים מיום לידתי , לא זוגיות, אבל כן משפחתיות, חבריות , רבות משאוכל לספור ולזכור את כל מה שארע בהן ,אבל חלקן השאירו בי חותם שאני זוכרת. אינספור חותמים צבעוניים חלקם בהירים ושמחים וחלקם קודרים וכהים, לא אשקר, הכהים יותר ברבות הימים הביאו אותי למקום אחר מזה שהייתי בו לפני ובאופן שנכון הביאוני למקום חדש שגיליתי שאני רוצה.  

הצבעים הכהים והקודרים נצרבים בדרך כלל באופן חזק יותר, צבע קודר יכול לכסות תמונה צבעונית נפלאה עם מורחים אותו שם, אם נשפך מבלי שהתכוונו או רצינו בכך. הוא דומיננטי יותר. הכאב, האובדן, הנטישה, העלבון, הכעס, האכזבה מפגישים אותנו כנראה עם עוד כאבים ופצעים עמוקים שאספנו , וכשקודר התנועה נכנסת פנימה , בתשומת לב רק לכאב, ואת הרגעים האלה  פחות שוכחים ..

מודעות היא מילה שמרבים להשתמש בה בעידן הנוכחי  . היא מופיעה בכל מיני הקשרים וכמעט בכל מקום ,ברב התחומים כמשהו שיש לחתור אליו.. שיש להגיע אליו כדי להתקדם, להשיג, להירגע, להאמין, לשנות ולהשתנות... לא משנה באיזה הקשר הרוח נושבת לכיוון ש "צריך להיות מודע" .משהו שצריך "לעבוד" עליו ,לפתח אותו.. במידה  מסוימת זה נכון אולם מה שחשוב יותר הוא שעלינו לשוב וללמוד להקשיב , להקשיב למודעות שכבר קיימת. והיא קיימת ברמה כזו או אחרת בכל אחד מאתנו,שכחנו לעצור להקשיב לה. חלקנו נהיה מודעים לדברים מסוג מסוים וחלקנו לדברים מסוג אחר, חלקנו מתבוננים מזווית אחת וחלקנו מאחרת כאשר ביניהם יש עוד סוגים וזוויות רבות ושונות של  מודעות וכולם צבועים בשלל רב של גוונים וצבעים. שנצבעו מסיפורי חיינו האישיים, מהסובייקט שאנחנו, מהרגע שהגחנו לאויר העולם ועד לרגע הזה. לכל אחד יש מודעות להקשיב לה, כל אחד.. ללמוד להקשיב זו עבודתנו.

אני מבינה היום שעם ההקשבה יסודות לגשרים בתוכנו מתחילים להיבנות,ומשם אף גשרים לכל תחום שנפגוש במהלך חיינו. הם מתחילים להיבנות בנכונות להקשיב. בראש ובראשונה למודעות זו שקיימת בתוכנו. לא בהשוואה לאחר, לא בכפוף לנורמות חברתיות, לא במה שבחוץ. הקשבה למתרחש פנימה .משפטים כמו  "רע לי בעבודה", "קשה לי עם הילדים", "אני במרדף", "החיים חרא"," צריך להגיד תודה" , "כואב לי כמה שזה חסר", "איך אצליח לשרוד את זה" ,"לא מבינים אותי", "בא לי לעזוב הכול ולברוח" ," אני לא מספיק.." כל אלו ועוד הם קולות של מודעות ערה שלא תמיד זוכה להקשבה, שזוכה להתעלמות שלא בכוונה, כל אלו הם מידע שזקוק שנקשיב לו , מידע שאנחנו זקוקים לו על מנת לחיות טוב יותר..ישנן עוד אמירות ותפיסות שנאמרות מבלי לשים לב, כל הזמן , בתוך תוכנו .בטוחה שלכל מי שקורא יש את אלה שלו. אמירות אלה מבקשות הקשבה. התקדמנו מאוד בהמוני מובנים אבל שכחנו להקשיב למה שקורה במקום הכי חשוב, במקום שיאמר אמת, במקום שהמפגש עם המודעות שכבר קיימת יתרחש ונוכל ליצור את חיינו .המקום היחיד שבאמת יודע, לפעמים מבולבל ,לפעמים לא החלטי , לפעמים נשען רק על חוויות, לפעמים נשען על עובדות אבל יש בו אמת ,המקום הזה הוא אנחנו.

רובנו נתחיל את למידת מלאכת ההקשבה ממקום של משבר. פיטורין, גירושים, פרידה מקשר משמעותי, אובדן, בגידה, מצב בריאותי או נפשי שהתערער, צורך ותלות באחר , מערכת יחסים שלא מצליחה להתממש ,חרדה ,קושי בתפקוד, עצבנות ועוד. יש כאלה שיפגשו שוב ושוב את אותם חוויות ,בין אם חוויות רכות, בינוניות ואולי מרסקות לאורך שנים ויש אחרים שזה ינחת על ראשם כרעם ביום בהיר ללא הכנה מוקדמת ללא הודעה מקדימה. אבל זה מגיע אם נרצה או לא , המודעות הקיימת מתעוררת ומראה לנו פניה בראש ובראשונה כשאנחנו מוכנים להקשיב לה.

את שתי מערכות היחסים סיימתי עם אמירה "מוכנה להיות לבד כל חיי מאשר להרגיש לבד בביחד ", בגיל 30 הקשבתי לראשונה לאמירה הזו שאמרתי, בהתבוננות פיקחת לאחור שמעתי כבר אז קול בתוכי שידע שאין לי באמת מערכת יחסים לא הקשבתי לו. הוא גם לחש  שאני לא מצליחה באמת להיות בקשר באופן בו אני יכולה להיות ,באופן בו אני רוצה להיות וגם אז לא הקשבתי לו .עד שמשהו שם לא עבד יותר עבורי, עד שמשהו שם כיבה אותי מבפנים עד שלא יכולתי לשאת עוד , עד שאחרים משמעותיים לי לא יכלו לשאת אותי עוד וזה בעיקר מה שכאב שם בפנים, שלא יכולתי להיות אני כשאהבתי, כשהתקרבתי, כשהייתי בקשר. זה מה שהכניס אותי פנימה , הפנה את תשומת ליבי לשאלה שעלתה בי,  "מי זו?" ואני , לא יכולתי לענות לו, לא ידעתי ,כלום, מלבד אותו כאב והתחלתי להקשיב לו , שם התחלתי מסע , מסע למידה מי אני עוד הרבה לפני הקשר, הרבה לפני שאהיה שוב בקשר, כמו שייחלתי לו, כמו שדמיינתי אותו והוא שב והתנפץ בי ללא אזהרה.

זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנותרתי לבדי עטופה בצבעים קודרים , חשופה עם מקומות כואבים מלאת  פגיעות, ניזקקות,ועם  חוסר יכולת להכיר בחלקים אלו בתוכי ובתוך מערכות היחסים שנכנסו עד לא אותו רגע לחיי ,יחסים חבריים , זוגיים , כל קשר. כל קשר שנרקם מול ועם האחר. בפעם הזו החלטתי להקשיב וכשהקשבתי לכאב ולחוסר האונים התעורר בי הרצון  למשהו אחר.. רציתי קודם כל אותי. לגלות מי אני, להיות לבד אבל בתוכי, עם עצמי, להכיר בכל חלקיי, גם באלה שצבעתי בשחור, גם באלה שלא רציתי לראות, מפגש של הקשבה פנימה עם התעוררותה של מודעות קיימת שהתחבאה בתוכי החל להתקיים.

את היסודות של הגשר הראשון שלי התחלתי לבנות אז, כשנשארתי בפעם הראשונה לבדי , לא במובן של לא היו מי שסבבו אותי, אלא לבדי בתוכי. בתוך מי שלא ידעתי מי היא, היסודות החלו להיבנות באותו רגע שכל מה שידעתי, האמנתי , דמיינתי , הרגשתי וחשבתי נשבר לרסיסים , התפורר עד עפר ולרגע לא זיהיתי את עצמי. באותו רגע ביקשתי חזק להפסיק לכאוב ובו בזמן התעורר בי צורך עז ללמוד, להעיז לפגוש...את עצמי,  כדי שמעכשיו אלמד אחרת. לא, אז לא  היו לי יסודות איתנים, ולא רק שלא הצלחתי לבנות גשרים, החלקים הסגורים שבי ניפצו גשרים וקשרים אפשריים לרסיסים. אותם חלקים שמתקיימים בתוך קשר דיברו וצעקו מתוכי גם כשחשבתי שהם ארוזים בתוכי ללא תחנות יציאה , גם כשחשבתי שיש לי עליהם שליטה

לפני שאעבור הלאה למסקנות שאספתי בדרך אני רוצה רגע להתייחס לחשיפה העצמית שלי בבלוג הזה, תכלס ברב הבלוגים שלי. חשיפה עצמית היא נושא שהעמקתי בו רבות בדרכי האישית ואחר כך בדרכי המקצועית ,גם בשיקום בבריאות הנפש וגם ואולי בעיקר כמטפלת, כאשת מקצוע. אני מכירה את החוקים, העמדות והתפיסות, אני מכירה את התועלת ואת הנזק שחשיפה עצמית  עלולה לגרום ועדיין לאחר שנים של חקירה אני יודעת לומר היום שלא החשיפה עצמה אלא העובדה שאינה לוקחת בחשבון את התועלת, את התרומה  ואת האפשרויות שיתמכו בדרך של זה שאליו אנו נחשפים אינה עומדת לנגד עיננו, אינה נלקחת בחשבון . למרות כל מה שלמדתי אני בוחרת לחשוף ולהיחשף מכיוון שכשאני כותבת היום אינני כותבת עבורי, עשיתי זאת שנים ושמרתי במגירה, לא בשביל זה עליתי לרשת ופתחתי בלוג, אני כותבת כדי לפגוש עוד כמוני שפוגשים את הנושא שעליו אני כותב ברגעים  אלה , שפגשו זאת לא מזמן , פגשו זאת אי פעם .פגשו  את אותו הרגע ההוא שהם בתוכם פנימה, אותו רגע שמודעות ערה והקשבה נפגשים , אותו רגע שעלול להכאיב, לבלבל, אותו רגע של ספק ושל שאלות לא פשוטות , אני כותבת כדי שידעו שאינם  לבדם, כדי שידעו שהכול בסדר ושישנה שם גם אפשרות ללמידה וחקירה, שלהם - של עצמם.  אני לא ידעתי ,אף אחד לא סיפר לי. היסודות שאני בונה בשני העשורים האחרונים היום הם מספיק בטוחים עבורי כדי לחשוף ולספר את הסיפור שלי. בכל  יום אני בונה יסודות וגשרים חדשים ,את אלו שעומדים יציבים אני היום חושפת ומשתפת אחרים, באופן שנכון לי, במקביל בקצב שלי אני ממשיכה כל הזמן לבנות עוד גשרים, גם אצלי הם נבנים ברגעים שמודעות והקשבה נפגשים. רגעים שיש להם היום כל מיני גוונים, גם בהירים וגם קודרים אבל פחות מתערבבים, פחות נשפכים, לא בהכרח מכסים. בכל הגוונים יש אפשרות ללמידה וצעידה למקום נכון יותר.. כי כזה הוא  המפגש עם החיים...

יסודות נבנים מתחת לאדמה, לא תמיד נראים, לא בהכרח גלויים אבל כל כך משמעותיים לכל מה שייבנה עליהם. גשרים, בתים, בניינים, ערים, מדינות, עולם . מניסיוני האישי גם יסודות לבחירת תחום  עיסוק, מערכות יחסים , זוגיות משפחה והורות. הם יסודות צריכים להיבנות , ייתכן ובמשך חיינו נחליט לקחת איש מקצוע שיבנה גשרים אלו עבורנו, אט אט עם ידע ,ניסיון, הכרות עם תווי השטח שהוא בקיא בהם ועם והצרכים שלנו שהוא יברר עימנו , אנו אכן זקוקים לאפשרות הזו , זקוקים בחיינו שמישהו יעזור לנו בדרך אולם את היסודות שעליהם ייבנה הגשר הפרטי לו אנו זקוקים עלינו לבחור לבנות בעצמנו, כדי שזה יתאפשר עלינו לרכוש ידע פנימי , לפעמים הכרות מחודשת , הבנה, התבוננות, דיוק, כוחות, סבלנות ,מחוייבות ,התמדה והקשבה לגלות בראש ובראשונה מי אנחנו. אין קיצורי דרך. כדי להתחיל לבנות גשרים לכל תחום שנבחר  בחיינו עלינו להשקיע ביסודות, להסכים להכיר את עצמנו, את כל מי שבתוכנו ולהקשיב.

בלמידה אישית בדרך בה אני צועדת ועם ניסיון אישי ומקצועי כמטפלת שפוגשת עוד אנשים רבים במהלך השנים,,יסודות איתנים נבנים שוב ושוב בכל מפגש בין מודעות קיימת וההקשבה אליה ,בכל רגע ישנה אפשרות למודעות להתעורר אל מול משהו שאינו מיטיב או מעקב אותנו . מהרגע שנלמד להקשיב יהיו אינסוף גשרים שנבנה בחיינו , גשרים שימשיכו וייבנו שלב אחר שלב ,בזמן הנדרש על מנת שחלקי הגשר יהיו לשלם , אולי זה לא יהיה גשר מושלם כמו שרואים בתמונות ,לא יהיה זה  כמו שישי לאחרים, אבל הוא יהיה שלם ונכון עבורנו ממקום של אמת, אמת זו שבתוכנו . מתוך כך    עלינו לקחת בחשבון את האפשרות שזהו גשר שיבנה ויתפרק אינספור פעמים , כן, זה עלול להיות מייגע, גם קשה מנשוא. לפעמים יהיה שם נוף מרהיב ומלא אויר לנשימה , לעיתים יהיה שם סבוך , חשוך ומחניק , יהי ימים קרים וגשומים וייתכן שנתקשה לנשום כי חם ומהביל. אולם כשהיסודות חזקים יש אפשרות להמשיך בבניה , לעשות הפסקה, לחשב מסלול מחדש , לחזור לתוכנית קודמת , יש יסודות ותנועת הבנייה מתאפשרת... תנועת הבניה כמו גם הפירוק ,המנוחה והדיוק אם נחוץ, אולי החלפת המיקום, שינוי הצורה. ייתכן ונזדקק לתוספת של חלקים איתנים חדשים ועימם גם לחלקים גמישים והכל באופן ובקצב שלהם אנחנו זקוקים כדי לאפשר לנו לצעוד עליו בבטחה לעבר מה שבחרנו ומתוך הקשבה לאמת שבתוכנו .יש שיבחרו גשר למקום חדש ושונה בתכלית ,יש שיבחרו גשר חדש למקום מוכר,ויש גם שיבחרו לבנות גשר לעבר ועם האחר, כל אחד ומסעו הוא.

ואולם כשנבחר להתחיל במלאכת הבנייה חשוב שנדע שהיכולת להיות לבד בתוכנו, להקשיב ולפגוש את עולמנו הפנימי שבמודעות ערה מאותת לנו שוב ושוב לעצור ולהקשיב, ניתנת ללמידה. היכולת להקשיב למה שמתנהל בתוכי תוכנו הינה חלק מאותם יסודות חשובים לגשרים שנגלה לאורכה של הדרך שלהם אנו זקוקים. יסודות שנבנים ממפגש גם עם כל אותם חלקים לא בהכרח נעימים בתוכנו , לא נוחים, מכאיבים. מפגש של אמת עם חלקים כמו חולשה שספגו ביקורת והלקאה עצמית  ,אותם חלקים בתוכנו שצלבו נוכחות של נזקקות והתמסרות, חלקים שפחדו מתלות ופגיעות ,חלקים שלא קיבלו שנים ארוכות אהבה וחמלה, חלקים שלא קיבלו כלל הכרה, הכרה פנימית שלנו וגם של אחרים בסביבתנו . אני מבינה יותר ויותר שאלו החלקים ששיח עימם ועליהם מאפשרים דווקא בהירות ובחירה, גם אם זה לא מרגיש ככה באותו הרגע, אלה בדיוק החלקים שנשוב ונפגוש יום יום במהלך חיינו בין אם נרצה או לא, אלו חלקים שפועמים ,שמכווצים שמהדהדים ומשפיעים עלינו  ועל חיינו ושימשיכו  להפריע לנו בדרך אם לא נקשיב. עלינו ללמוד להקשיב להם בתוכנו בראש ובראשונה ומשם אם נבחר יתחילו להיבנות יסודות איתנים ,יסודות איתנים לגשר. גשר לעצמנו ,גשר לקשר, גשר לחיים .

גם היסודות אבל בעיקר הגשרים ייבנו הכי מדוייק במסע אישי שפוגש בו גם נוכחות של אחרים, לרגע זה ישמע כסותר את כל מה שכתבתי, אבל זה לא כך, אבל זה כבר לבלוג אחר , אולי הבלוג הבא , כשעל היסודות יתחילו גם פה איתכם להיבנות גשרים..

©יסמין פז –פסיכותרפיסטית ומדריכה

 בגישה התייחסותית  גופנית

קשר -גשר לחיים

 

"את שני העשורים האחרונים של חיי הקדשתי לנושא הקשר.

תחילתו של מסעי היה לחזור להיות בקשר עם חלקים שנטשתי בתוכי , כל חלק וסיבותיו , מסע לא פשוט ...." לכרטיס של יסמין לחץ כאן

בלוגים נוספים

זבובים של החיים- הבלוג של יסמין פז
אני עדיין לא אוהבת זבובים, זו חיה מעצבנת. אחרי הסוף שבוע אני מתבוננת עליהם אחרת , הם אפשרו לי להיפגש.
פיתוח מיומנויות קשר-גשר לחיים- הבלוג של יסמין פז
אינטימיות היא "הפרס הגדול" על כל ההשקעה הרגשית. אנו יודעים כאשר היא שם. היא מצב, היא אווירה, היא רגע ללא מילים.
דלת רביעית לקשר- החופש להיות חופשי- הבלוג של יסמין פז
התחלות חדשות מתחילות לא פעם בהתרגשות ושמחה ,יש גם כאלה המתחילות עם פחד וספק ויש כאלה עם גם וגם וגם. הספק לגבי הבחירה