צור קשר
...Loading...

השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן

השבוע נזכרתי בעוד סיפור שהייתי מספרת במשך שנים רבות בתיאטרון. לראשונה עיבדתי אותו להצגה בסוף שנות השמונים ביחד עם רחל ברקמן דנגור, חברתי היקרה שנפטרה מסרטן הקיץ. אני מקדישה את הבלוג הזה לך, רוחלה. לאומץ ולרצון לחיות עם כל הכאבים והסבל הקשים מנשוא. התמונה שאני מעלה כאן היא של דגי זהב בבריכה בהוסטל בתל השומר. צילמתי אותה כשבילינו שם ביחד בשקט ואהבה כמה ימים לפני שעברת מן העולם. היא מתקשרת גם לסיפור שלנו, הדייג והשד. עיבוד מתוך אלף לילה ולילה. לך, שחרזדה שסיפרה סיפורים כדי לעכב את הדין, עד שכבר לא יכלה. לחברתי שליוותה אותי בדפדוף הדפים של חיי.

הסיפור בקצרה בעיבוד שלנו: באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא! חשב בליבו. חלץ את הפקק והנה יצא מהבקבוק שד ענק וקרא בקול: אני אהרוג אותך!
מה? למה?? קרא הדייג המבוהל.
כי הוצאת אותי מהבקבוק!
רצית להשאר בפנים?
לא, רציתי לצאת!
אז למה אתה רוצה להרוג אותי?? הנה, הוצאתי אותך!
אני אגיד לך למה, אמר השד. לפני שנים רבות, כשהכניסו אותי לתוך הבקבוק צעקתי: הצילו, הצילו, אבל אף אחד לא בא. הצילו, מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו כסף וזהב! אבל אף אחד לא שמע. מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו יהלומים ואבנים טובות!! אבל אף אחד לא שם לב אלי... כעסתי כל כך ואמרתי, הראשון שיוציא אותי מהבקבוק, אני... אני אהרוג אותו! וזהו, אתה הוצאת אותי ואני אהרוג אותך.
אמר הדייג הערמומי: אההה, עכשיו אני מבין למה אתה רוצה להרוג אותי, אבל יש משהו אחר שאני לא מבין... איך נכנסת לתוך הבקבוק? אני לא מאמין ששד גדול כמוך יכול להכנס לבקבוק כזה קטן!
אתה לא מאמין לי??? בטח שאני יכול! בלי בעיות! אני אראה לך! אמר השד ונכנס בחזרה לבקבוק. אתה רואה?
אבל הדייג סגר מיד את הבקבוק וזרק אותו בחזרה לים, הרחק הרחק משם...

סיפור מוכר? מוכר היטב. כרוניקה של כעס. כרוניקה של מצוקה.
אם אני מאתרת את הסיפור בגוף שלי, אני מזהה בקלות את השד. הצורך שלא נענה עורר חרדה והפך מכעס לזעם שמתפרץ על הראשון הנקרה בדרכי. זעם כה גדול שאין לו מקום בעולם ואין מי שיכול לשאת אותו. ואכן, אם הוא מאיים לכלות כל דבר העומד בדרכו, מי ירצה בו?
גם את הדייג אני מוצאת בגוף. גם לו יש צרכים, לאכול, להתפרנס, לחזור הביתה בשלום. אם מתפרצים לו שדים מאיימים מבקבוקים הוא חייב למצוא דרך להפטר מהם כדי לשרוד ולהתקיים. גם אם לרגע נכמרים הרחמים על השד, אפשר להבין את הדייג שמציל את חייו בכל מחיר. מאז ומתמיד כשסיפרתי את הסיפור הזה חשתי אי נחת בסיומו. אפשר לומר חרדה קלה, על כך שבעצם השד שוב כלוא בבקבוק והסיפור עלול לחזור על עצמו. הבעייה ממש לא נפתרה. לכאורה הדייג הוא גיבור הסיפור. השד מאיים עליו והמתח הוא בשאלה האם יצליח להגן על עצמו. אבל זה לא כל המתח בסיפור, ממש לא!

איפה אני מזהה את המתח הגדול ביותר? לא בדייג ולא בשד, אלא בבקבוק. המיכל הצר שמחניק בי את השד בפנים. הכלא של כעסי, מכאובי, צרכי, ההזדקקות שאין לה מקום ואין מי שיראה אותה, ישמע, ישים לב. כמה מאמצים אני עושה כדי "לבקבק" את כל זה בתוכי... כמה מתח בבקבוק, כמה מתח להחזיק כך מבודד. כמה סבל. להחזיק הכל בפנים. לדחוק, להדחיק. שלא יצא הכעס, שלא תכנס האכזבה. להגן מפני מה שעלול להתפרץ מבפנים החוצה. להגן מפני החוץ שאינו מסוגל להיות נוכח ולשאת אותי עם כל מה שטמון וטעון בי בפנים. מה אני עושה עם כל העוצמה שבי? מה אני עושה לעזאזל עם הכעס הזה? 

כל עוד יש בקבוק בסיפור הפתרון יהיה תמיד או לכלוא או להתפרץ. האם יכול להיות מצב נפשי שבו מערך הכוחות של דייג, שד ובקבוק משתנה ועובר טרנספורמציה למשהו אחר?

בטיפול במגע אני כמטפלת נוגעת ב"בקבוק" שבגוף המטופל-ת, פוגשת אותו, מכירה בו. פוגשת את מערך ההחזקה השרירית שמכווצת בסרעפת כדי לא לתת לשד לעלות מהבטן לראש. נוגעת ברגליים שהן לעתים צוואר בקבוק בהפוך על הפוך, נמנעות מהקרקע... בצוואר שהוא בוודאי צוואר בקבוק לעת חירום, מחזיק בכח את הצעקה, הנהמה, השאגה, הבכי...  אני פוגשת בידי, בלבי ובנוכחותי את המתחים האלה ומחפשת קשר, תגובה בגוף שרומזת לי: הרגשנו שאת מרגישה אותנו. עוד לפני שהשד מתפרץ מהבקבוק הוא כבר מרגיש שיש שם מישהו. לא רק הדייג שדג אותו ומחזיר לים שוב ושוב. מישהו שמקשיב לו, ששם לב אליו. עוד לפני שהוא יוצא משהו בו מתרכך, מתרצה. ובינתיים הדייג ממתין בסבלנות. הוא מבין שאולי יש לו משהו חדש ללמוד כאן. הוא דוחה את הסיפוק לפתרון מיידי של הבעייה. אני מגשרת בין הדייג והשד. ואז, לרגע הבקבוק נמס. המערך משתנה. משתנה הגוף שהחזיק או-או, או הדייג או השד, או הבקבוק או האימה. והנה הם שם, פנים אל פנים, הדייג והשד.

ו...? האם יתכן המשך חדש לסיפור?

(ו... ו... מה הקשר של כל זה לוילהלם רייך? על כך בבלוג הבא...)

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע, פרטים על הסדנאות הקרובות בהן אני מלמדת:

מפגש התנסותי עם שיטת רוזן והעבודה שלי בטיפול במגע 
בכנס "פעימה משותפת" 
ב-26 ביולי 2018 יתקיים בתל אביב. להרשמה כאן

סדנת מבוא: לגעת בסיפור חיינו ב-21-22 באוגוסט בסטודיו תנע בקיבוץ עין שמר. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 



רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 


בלוגים נוספים

הפחד לחיות במלואי
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
לגעת בשריון: האביר החופשי - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
לגעת בשריון: "כדי לגעת בשריון אנחנו צריכים לגעת באופן משולב בגוף, במחשבה וברגש, בתוך הקשר"
לגעת ברגש - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן