צור קשר
...Loading...

דלת חמישית לקשר,דלת חמישית ואחרונה-הבלוג של יסמין פז

דלת חמישית לקשר, דלת חמישית ואחרונה  ..

בדלת הראשונה התבוננו,

בדלת השניה העזנו להיכנס,

בדלת השלישית חווינו כאוס והתבלבלנו,

בדלת הרביעית החלטנו שלמרות הכאוס אנחנו נשארים שם וזוכים גם בבהירות.

דלת חמישית עוסקת בבחירה. מה שמבדיל אותה מקודמותיה שגם בהן נאלצנו שוב ושוב לבחור ולהעיז היא העובדה שהבחירה בדלת זו הופכת לבחירה פעילה . פעילה במובן שאנו מתחילים לנוע לכיוון השינוי אותו אנו רוצים לעשות, ממקום פאסיבי (אך גם אקטיבי)  של התבוננות אנחנו בוחרים בדלת זו  להיות בתנועה, לנוע לעבר החלומות שלנו, המקום בו אנו רוצים להיות. אותה התנועה שתביא משמעות נוספת ואולי אחרת לחיינו והיישום של תנועה זו . גם אם התנועה אינה בהכרח מביאה כרגע תוצאות, היא נוכחת, היא קיימת ומאפשרת לי לצמוח. במקום בו בחרתי לצמוח בו  במקום בו אני כסובייקט חושב שזוהי הצמיחה עבורי ,גם עם הסביבה לא תמיד רואה זאת כמוני.

ארבעת הדלתות הכוללות את ההתבוננות  במי שאני רוצה להיות, החקירה של מה זה עושה לי כשאני מסכים  להתבונן , התעוזה של להסכים לשהות בזה עם כלל הקושי שזה מעלה ,הבהירות שפוגשים בה מתוך המקומות האלה , בלעדיהן בעיני, הדלת החמישית תמיד תהיה חסרה. חסרה אותנו ,חסרה את הביטחון לו אנו זקוקים כדי להיות אקטיביים וליישם...

הסביבה שלנו חשובה, איננו יכולים להתקיים כפרטים ללא הקשבה למה שקורה מסביבנו, ללא הקשבה ותשומת לב לאחר , לקשר ולתקשורת הבינאישית. זוהי השפה וזה חלק בלתי נפרד מקיומנו כפרטים. במובן זה אין אנו יכולים גם לקבל החלטות שמנותקות מסביבתנו החיצונית ולפעול רק לפיהן , רק על סמך צו ליבנו, אבל אנו חיים במציאות מורכבת מזו . יש הבדל בין לקחת בחשבון את מה שאני רואה מסביבי ולפעול מתוך המקום הבטוח שבניתי בתוכי, מקום  שמבין ולוקח בחשבון את ההשלכות של מעשיי לבין להתעלם מכל אלה ולתת מענה רק למה שאני רוצה וצריך, במובן מסוים זהו ההבדל בין מבוגר לתינוק.

במילים אחרות  ההבדל נעוץ בין היכולת שלנו לנהל את חיינו לבין להיות מנוהלים על ידיהם  . על ידי מקום העבודה, הזוגיות, הילדים, ההורים, כל אלו שמרכיבים את הסביבה בה אנו חיים.

במאמרו של ויניקוט  "היכולת להיות לבד " ( מתוך הספר עצמי אמיתי,עצמי כוזב ) הוא מתיחס ליכולת זו כתופעה מתוחכמת ביותר , וטוען שיש גורמים רבים התורמים לה. בין היתר היא קשורה מאוד לבשלות רגשית. לדבריו הבסיס של היכולת להיות לבד הוא החוויה של להיות לבד בנוכחות מישהו נוסף.  ויניקוט מוסיף וטוען במאמר זה שבהדרגה, הסביבה התומכת מופנמת באני ונבנית אל תוך אישיותו של היחיד, לדבריו זה הרגע  שמופיעה יכולת זו , היכולת להיות לבד אך לבד זה יהיה תמיד בנוכחותו של עוד מישהו.

החיים שלנו מורכבים מדלתות שנפתחות ונסגרות, ככל שאנחנו מתבגרים כך גם אישיותנו מבשילה ומשתנה , כך גם דברים שהתאימו בפרקים מסוימים בחיינו מפסיקים להיות רלוונטים ואנו שוב ושוב נזקקים להתאמות שיאפשרו לנו להיות מי שאנחנו באותה נקודת זמן.  שינוי הוא לא דבר פשוט, הוא תהליך, אולם כשהרצון מתעורר עלינו להקשיב לו, הוא לא מגיע יש מאין , הוא לא חייב להגיע ממקום שרע לנו אלה מהקשבה ברורה , בהירה ואמיתית לצרכים שלנו שמשתנים כל הזמן . היכולת לעשות שינוי ולקחת בחשבון את המגבלות הן שלנו והן של הסביבה שלנו הוא חלק ממסע ההבשלה. והוא מתקיים שוב ושוב, ניתן לומר שהוא אינסופי.

הגישה המטיבציונית לשינוי מדברת על  שחרור האדם מתקיעות - להתחיל התרחשותו של תהליך שינוי. אבל זו גישה שמדברת גם על היכולת של היחיד לבחור בשינוי ועל חשיבות הכבוד למקום זה אצל האדם כמו ההבנה  שהמשאבים והפוטנציאל  כבר בתוכנו , כל שנותר הוא לאפשר לתהליכים אלו לקרות ובמידת הצורך לסייע לאדם בכך אם נדרש , אולם לתת לו להוביל את הדרך. ישנם  שני שלבים, בתהליך  האחד כרוך בבניית מוטיבציה פנימית לשינוי זה , והשלב השני כרוך בחיזוק אותה מחוייבות לשינוי בו בחרנו ויצירת תוכנית מותאמת אישית להשגתו.

השלב הראשון מדבר על  האמביוולנטיות של האדם בבחירה בשינוי וזה נוגע  במה שעסקתי בארבעת הדלתות הראשונות שכתבתי. ההבנה הברורה בצורך ומה שעולה בנו בעקבותיו. השלב השני בגישה זו הוא השלב האקטיבי, השלב בו אנו נדרשים לעשות, המוטיבציה קיימת, הכלים נרכשו, האמביוולנטית התבהרה ועכשיו , צעדים למימושו של השינוי.

אם אתבסס על מה שכתבתי, הדלת החמישית לתפיסתי הנה השלב בו אנו מתחילים לעשות.

זו דלת שתישאר פתוחה, לא יהיה לבלוג הזה סוף שמח שמבטיח הגשמה, לא תיהיה לדלת הזו אמירה ברורה של מה שצריך לעשות. הדלת הזו תלויה באדם הבוחר לעשות שינוי, אינני יודעת לתת "מתכון" אחיד לכך. כי כל אחד ורצונו, כל אחד והתחום שבחר בו, כל אחד והקצב לו הוא זקוק. אלה דברים שחייבים להיות חלק מהדלת הזו. ונתונים אלה הינם נתונים חסרים כי הם תלויים באחר, על כן היא תישאר פתוחה.

אבל תיהיה לדלת הזו שיתוף קצר על עצמי, על הדלת החמישית שלי, דלת שנפתחה יחד עם כתיבת בלוג זה וגם היא תישאר פתוחה גם בסופו. כי אני עדיין בתוכה..

כתהליך מקביל ,נפתחה גם בי דלת, דלת בשלב זה של חיי. גם אני עברתי איתכם בדלתות הללו ובבניית הכלים להם הייתי זקוקה כדי לצעוד בבטחה לתוך הדלת החמישית, בתוכה אני ניבת עימכם היום.

במקרה או שלא , אני כותבת לכם ממנה. לאחר כעשור בחרתי באופן אקטיבי לעזוב  את מקום עבודתי בשיקום בריאות הנפש , את התפקיד הניהולי והמשמעותי שהחזקתי בו ולהתחיל לצעוד לדרך עצמאית. יחד איתכם עברתי  את האמביוולנטיות הכרוכה בהחלטה, את ההקשבה לקולות שעלו בי וההתבוננות בהם, את הכאוס שעלה מכך ואת הבחירה להישאר בכאוס ולחכות לבהירות. הדלת החמישית שמה אותי במקום האקטיבי, הבנתי שזה משהו שחייב להיעשות, עם הפחד, עם חוסר הוודאות וגם עם הויתור בנוחות שהיתה לי. זה היה בלתי נמנע.

מחודש הבא אני מתחילה את דרכי כעצמאית, אני מתמסרת לעולם הטיפול בו בחרתי לפני כעשור ובוחרת לשהות בדלתות הרבות שעוד נכונות לי, עם הסביבה, התומכת יותר והתומכת פחות, עם חוסר הוודאות והפחד אבל עם ההתרגשות בתנועה הזו שהיתה חייבת לקרות.

אז למה לדלת החמישית אין סוף? כי היא תלויה באדם הצועד בה, בסביבה בה הוא חי, ברצון ובצורך שלו לשינוי, את החלק המעשי שלי בדלת החמישית  התחלתי . כתבתי לי תוכנית שמתאימה לי, שמאפשרת לי לעשות זאת בקצב שלי ומותאמת לצרכיי. גם אני לא הגעתי לדלת הזו  לבד, הסביבה היתה שם איתי, הראתה לי, שיקפה לי, העירה בי, ריגשה אותי. גם אתם הייתם חלק מהדרך שלי, בבלוג הזה .

הדרך היא תמיד עם האחר. הקשר הוא חלק מהדרך, את הגשרים לשם כל אחד בונה לעצמו.

החיים מזמנים לנו אינספור דלתות לפסוע בהם, אנחנו כנראה תמיד  נהיה שם אבל הצרכים והרצונות שלנו ישתנו ויובילו אחריהם עוד שינויים שיהיה עלינו להתבונן לחקור ולגלותם. הדבר היחיד שישתנה מפעם לפעם זה הזיכרון הזה שנצרב בחוויה, בגוף , שיכולנו לו לשינוי ושהעזנו. כל השאר מורכב מאינספור דלתות , לעיתים נעולות ,לעיתים פתוחות לרווחה, לעיתים נסגרות מאחורינו ולעיתים נשארות פתוחות, הכלים שאנו אוספים במסע שלנו הינם אלה שיסייעו לנו ללכת שוב ושוב בדרך הנכונה עבורנו, על אף השינויים שהיא מביאה איתה, מתוך אמונה שאנו רוצים את מה שנכון עבורנו כל רגע ורגע. .

פיתוח מיומנויות קשר- גשר לחיים. זו גישה שאני פיתחתי, יש בה גם הרבה רגש אבל גם פרקטיקה, יש בה הרבה רצון ללוות אנשים בתהליכי שינוי ולתת להם למצוא את המשאבים שיש בהם למימוש שהוא מימוש בראש ובראשונה עבורם, לי יש את הזכות לשהות עימם שם ולהבונן בזה קורה.

הצעד הראשון הפרקטי בתוכנית שיצא לפועל בדלת הזו והתהווה במהלך הבלוג , קליניקה שלי גם בתל אביב.

השלב השני הפרקטי- הסדנה (תאריכים בהמשך ): "שבע דלתות לקשר " שבעה מפגשים בהם נעבור יחד בדלתות האלה אבל בכל דלת  יחכו  גם כלים באמצעותם ננוע, נחקור, נחווה. כל אחד ומה שהוא. כלים מהפסיכותרפיה הגופנית וכלים מעולם השיקום אותו בחרתי לעזוב, אבל לתמיד ישאר בליבי. חלק ממני.

 למה שבע דלתות?  כי כשמדובר באנשים ישנה דלת נוספת מקדימה המיועדת להיכרות , ודלת אחרונה נוספת שמאפשרת זמן לסיכומים ולפרידה . מוזמנים להיכנס לדף העסקי בפייסבוק,לעקוב ולהתעדכן בסדנה ומועדיה.

תודה שליוויתם, קראתם, הגבתם, שיתפתם, שאלתם. תודה שלא במודע הבאתם אותי לבחור גם בשביל עצמי.

מבטיחה להיפגש בעוד בלוגים בנושאים אחרים....

"השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן. "

 (אהוד בנאי)

ויניקוט, עצמי אמיתי עצמי כוזב,  מתוך "היכולת להיות לבד " , עמ׳ 167-170

הגישה המוטיבציונית- הגברת מוטיבציה לשינוי/וויליאם ר' מילר , סטיבן רולינק. הוצאת אח.

לכרטיס של יסמין לחץ כאן

הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו.

ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות."

©יסמין פז -פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים

בלוגים נוספים

דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז
בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר/
פיתוח מיומנויות קשר-גשר לחיים- הבלוג של יסמין פז
אינטימיות היא "הפרס הגדול" על כל ההשקעה הרגשית. אנו יודעים כאשר היא שם. היא מצב, היא אווירה, היא רגע ללא מילים.
   דלת שלישית, מה לעזאזל אני עושה פה? - יסמין פז
הרגע הזה שאתה מבין כמה הפער בין מי שאתה חווה את עצמך לבין מי שיוצא שם בחלל הלא מוכר הזה , גרם לך לכל כך הרבה תקיעות, השאיר אותך במקומך כל כך הרבה שנים. הרגע הזה, יש בו התפכחות אבל יש בו הרים של אכזבה, אולי עצב, גם פחד, כן ההוא שמלווה אותנו גם לפני גם תוך כדי ולעיתים גם אחרי. אבל יש בו עוד הרבה אחר, יש בו הבנה, הכרה, ורצון להתמודד, כדי לנוע קדימה.