צור קשר
...Loading...

דלת רביעית לקשר-החופש להיות חופשי- הבלוג של יסמין פז

"האמת היא שעדיין איננו חופשיים. למעשה, השגנו רק את החופש להיות חופשיים.."(נלסון מנדלה)

דלת רביעית לקשר- החופש להיות חופשי...

אני זוכרת שראיתי את הסרט  הסיפור שאינו נגמר כשהייתי קטנה. באיזשהו שלב בסרט, הגיבור אטריו נדרש לעבור שער (ללא צורה של שער) בין שני חתולי ספינקס ענקיים , מסביבם רק חול. היה עליו לעבור ביניהם אך ורק כשהם עוצמים את עיניהם, במידה ועיניהם תפתחנה  תוך כדי המעבר אטריו יהפוך לאבן ויתנפץ למרחב . אין ביכולתו לדעת מתי זה יקרה. כאשר הוא מחליט לעבור אוחז בו פחד גדול, לא מהספינקס העומדים שם אלא מחוסר הוודאות לגבי תזמון עיניהם, פחד מהלא נודע שלפניו, מה שאנו קוראים חוסר וודאות. למרות זאת , במטרה להציל את הממלכה מהלא כלום המשתלט עליה הוא מחליט להמשיך לצעוד, בכל צעד שעושה,  הוא נפרד מעט מהפחד, בכל צעד הפחד פוחת וכשמבין שאינו פוחד עוד הוא מגלה שעבר את השער והתקדם במסע לצפוי לו בהמשך, אך הוא כבר אינו מי שהיה... הוא הצליח להתגבר על השער הראשון. על העימות שלו עם הפחד.

גם אנחנו כשאנו מרשים לעצמנו לחוות  את הכאוס ,אי הסדר, חוסר האונים, הפחד, הבושה שכתבתי עליהם (וחוויתי ועדיין חווה לא פעם בעצמי) בבלוג  הקודם דלת שלישית -מה לעזאזל אני עושה פה? , אנחנו מאפשרים את הבחירה לזכות גם בחופש מהפחד, מאי הוודאות , מהביקורת על עצמנו וזוכים בו זמנית  גם בחופש לאפשר לעצמנו להיות מי שאנחנו, בתוכנו ומול האחר, השער,העבודה,היחסים,החיים.

מצב זה יתאפשר בדרך כלל  במקום בו איני באזור הנוחות שלי. בפתח של מקום חדש,ורק מול האחר,  ללא האחר לא נוכל להתקדם. כי האחר (ולא משנה מהו) מורכב מעוד אנשים כמונו שיציפו בנו את התהומות שיאפשרו לנו לבסוף להתמודד עימם ולהמשיך , להתקדם.

האדם יוצר לעצמו בקביעות את האשליה כי הוא מסוגל ליצור מחשבות ורגשות ,משאלות ופחדים ,שהוא מרגיש כאילו הם שלו. אף על פי שאשליה זו מהווה הגנה יעילה בפני איום נורא של לא לדעת מה הוא מרגיש ומי הוא , היא גורמת לו לניכור רב יותר מעצמו (Winnicott,1971d).

 כאשר אני בוחר לראות ולהישאר עם מה שיגיע, מקום שלא העזתי להיות בו קודם, שם ורק שם כנראה נוכל לזכות לפגוש בכל אלה, לראותם  נכוחה ומשם לבחור שוב ושוב. קודם כל לבחור להעיז ולהתחיל במסע . מסע שהוא קבלה ,קודם כל של מי שאנחנו בתוך הכאוס להעיז להתבונן ולקבל את מה שאנו רואים ואם עדיין נרצה , בהמשך נוכל לשחרר את הביקורת והשיפוטיות כלפי עצמנו מחוצה לנו , החוצה במובן שנהיה ערים אליהם , נסתכל בהם אך לא נהיה מנוהלים  על ידם, כי לעולם כנראה ימשיכו  להיות חלק מאיתנו, ממי שאנחנו, חלק מאנושיות פשוטה ולגיטימית. חלק חשוב ביכולת שלנו להלך חופשיים בכל דרך בה נבחר.

התחלות חדשות מתחילות לא פעם בהתרגשות ושמחה ,יש גם כאלה המתחילות עם פחד וספק ויש כאלה עם גם וגם וגם. הספק לגבי הבחירה , הפחד מההסתגלות למציאות החדשה, התרגשות מהעשייה החדשה ,אך גם חשש ממפגש עם אנשים, תהומות של בלבול ועוד המון  דברים במקביל בה בעת . לפעמים נשמח ונתרגש  וכן, לפעמים נשאל שאלות כמו מה אני עושה לעצמי ,מה אני צריכה את זה , האם זה נכון לי...זהו הספק. הוא מגיע, הוא גורם להיסוס ומנסה לכרסם בבחירה שלנו אם  להחליט להמשיך לצעוד ואם בכלל להישאר.הספק הזה הוא עיקש, אבל לרגע , רק לקצת ואולי רק פה נבחר להמשיך בכל זאת.. למה? כי בתוכנו אנחנו כבר יודעים שזה אפשרי,כבר פתחנו דלת ונשארנו.כבר בחרנו.בחרנו להיות בקשר, עם עצמנו וכעת עם מי שנפגוש. פחדנו, חווינו ובכל זאת נשארנו ויש עוד דברים שעלינו לפגוש, ולבטח יהיה ערפל, כזה שלא תמיד נצליח לראות דרכו ומה אז ? אז נעצור קצת בצד הדרך ונחכה שיתבהר . נעיז לשוחח עם מישהו, נשתף , נשתוק, כל אחד ומה שנכון לו אבל במרחב חדש, ואז אולי פתאום שוב נרגיש טוב ונמשיך לצעוד, נהיה בעשייה עבור עצמנו, עבור החלומות שלנו. יתכן ששוב חוזר חלילה יופיעו ההתרגשות ,הפחד והספק אבל אנו כבר לא בתחילת הדרך, הדרך כבר לא חדשה לנו ואנו יודעים שיש בנו את היכולות לצעוד בה.

כל מה שנפגוש הוא חלק מהדרך, ההתרגשות,הבלבול, הספק,הפחד,הסיפוק, הם מרכיבים את היותנו חיים. הם אלו שבסופו של דבר מאפשרים לנו להגיע למקום ,לנוע  למקום שבו טוב לנו יותר. כן, בחירות והתחלות חדשות לא תמיד קלות , אבל אם נתבונן נגלה שברגע שמתחילים לצעוד הם בעצם לא כל כך חדשות לנו, כל אלו הם חברים מוכרים ,נפגשנו עימם בעבר והם  יעברו בדרכנו שוב ושוב ופעם אחר פעם נאלץ לבחור האם להמשיך בדרך או לתת להם לעצור אותנו .  אבל בכל פעם אנחנו נהיה אחרים, רואים יותר, מעיזים יותר, יכולים יותר, מנוסים יותר- אחרים.

ברגע שבחרנו להתחיל  במסע שלנו לתוך עצמנו , ברגע שהבנו שכבר לא טוב לנו אנחנו גם אם לא במודע מתחילים לפסוע בדרך ולכל אחד יש את הדרך שלו ללכת בה ואת צרור החוויות לפגוש במהלכה, בהתאם לאישיותו ,רצונותיו ובחירותיו. חלק מהדרך יהיה בהכרח מורכב מאותם חברים. הפחד,הספק,ההתרגשות,הבחירה. תמיד קיימת האפשרות לבחור דרך חדשה אחרת ולרדת מזו שהלכנו בה , להפוך אותה לסוף ושוב להתחיל מהתחלה, להתחיל משהו חדש...עם כל מה שנלווה אליו. אך לעולם הדרך הזו תתאפשר עם נעיז לפגוש בה את האחר.

היכולת להיות לבד ,במובנה העמוק, אינה באמת מנוגדת ליכולת להיות ביחד. אלו הן יכולות משלימות ,והניגוד להם הוא מצב של חרדה שמקשה על הפרט הן את היותו לבד והן את הקרבה לאחר(Winnicot,1975).

.

הדלת הרביעית היא הדלת הזו, שבה אנחנו מאפשרים לעצמנו להישאר ולחוות , את הטוב, את האחר, את האפשרי. עם כל מה שהוא מביא איתו. להישאר לנשום ולדעת שהכל בסדר, אנחנו בסדר, מותר לנו. כי אנחנו החלטנו ללכת , להיכנס בה  והכל שם לגיטימי בעיקר להיות מי שאנחנו.  אז, לא יהיה רק כאוס, תהיה גם  בהירות, בהירות לגבי מה אנחנו רוצים, לגבי מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל זה ובהירות לגבי זה שאנחנו הם אלה שמכתיבים את דרכנו,  כל השאר הם שחקנים שמופיעים ויש להם תפקיד, להראות לנו משהו , להעיר את תשומת ליבנו ולהיזכר מה אנחנו רוצים , מהדרך, מהמסע וכמובן מהיעד .. אבל אנחנו יכולים, כי בחרנו. כי אנחנו כבר צועדים. ראינו.

אפשר להתחיל מלדמיין את זה, דמיינו את עצמכם מול משהו לא מוכר, מישהו חדש, מסיבה שאתם לא מכירים בה אף אחד, מקום עבודה חדש, קשר חדש. מה שתבחרו. לאט לאט, צעד צעד, בדמיון , בגוף , במקום שבטוח לנו , תתבוננו  מה אתם  פוגשים שם. לדמיין זה לאפשר לזה להתממש...תרגול על יבש.

ואז כשיש כבר בחירה, בואו נארוז תרמיל ,כל אחד מאיתנו יניח בתוכו  רצון, אמונה, הבנה וקבלה שהנה אנחנו הולכים לפגוש כל מיני דברים , נלבש העזה  להישאר ולהתבונן  ושוב קבלה , הבנה ובחירה וחוזר חלילה. תמיד חוזר חלילה. כל פעם בתחום אחר, במרחב אחר שיקדם אותנו להיות במקום שאנחנו הכי ראויים להיות בו. כבר זכינו בחופש להיות חופשיים...מה נעשה בו?

  • בחרתי לדמיין מולי דרך חדשה שמעולם לא הלכתי בה, הרגשתי התרגשות עצומה לפני הצעד הראשון , נתתי לעצמי להתרגש וזה היה כיף, המשכתי לצעוד וכעבור זמן פגשתי בדרך את הפחד, התבוננתי בו ובחרתי להמשיך לצעוד ושוב היתה שם שמחה, שמחה על כך שהוא לא השתלט עליי, הוא נשאר מאחור . אז הגיע הספק, ולקח לי זמן להחליט אם להמשיך לצעוד הספק הזה הוא עקשן, אבל המשכתי כי הייתי סקרנית, כי ידעתי שיש עוד דברים וחברים שאני צריכה לפגוש, ופגשתי ערפל, לא הצלחתי לראות דרכו והתבלבלה לי הדרך ,אז עצרתי קצת וחיכיתי שהוא יתבהר ואז פגשתי אנשים יקרים שריגשו אותי כי הם שמחו לראותי, הרגשתי כיף גדול. הרגשתי טוב עם זה שאני ממשיכה לצעוד, שאני בעשייה, שאני מתקדמת, ושוב חוזר חלילה הופיעו ההתרגשות ,הפחד והספק ואני כבר לא בהתחלת הדרך, הדרך כבר לא חדשה לי...
    התחלות חדשות לא תמיד קלות , אבל אם נתבונן נגלה שברגע שמתחילים לצעוד הם בעצם לא כל כך חדשות לנו, החברים המוכרים לנו יעברו בדרכנו ופעם אחר פעם נאלץ לבחור האם להמשיך בדרך או לתת להם לעצור אותנו ...לאחר ההתחלה הדרך היא דרך ולכל אחד יש את הדרך שלו ללכת בה ואת צרור החוויות לפגוש במהלכה ותמיד אבל תמיד קיימת האפשרות לבחור דרך חדשה אחרת ולרדת מזו שהלכנו בה , להפוך אותה לסוף ושוב להתחיל מהתחלה, להתחיל משהו חדש...עם כל מה שנלווה אליו.
    סופ"ש כיפי לכולנו ושבת של
    The place where we live. In Playing and Reality,pp104-110.New York: Basic Books.(1971d)
  • Processes and the Facilitating Environment. London: Hogarth, 1965

בחרתי לדמיין מולי דרך חדשה שמעולם לא הלכתי בה, הרגשתי התרגשות עצומה לפני הצעד הראשון , נתתי לעצמי להתרגש וזה היה כיף, המשכתי לצעוד וכעבור זמן פגשתי בדרך את הפחד, התבוננתי בו ובחרתי להמשיך לצעוד ושוב היתה שם שמחה, שמחה על כך שהוא לא השתלט עליי, הוא נשאר מאחור . אז הגיע הספק, ולקח לי זמן להחליט אם להמשיך לצעוד הספק הזה הוא עקשן, אבל המשכתי כי הייתי סקרנית, כי ידעתי שיש עוד דברים וחברים שאני צריכה לפגוש, ופגשתי ערפל, לא הצלחתי לראות דרכו והתבלבלה לי הדרך ,אז עצרתי קצת וחיכיתי שהוא יתבהר ואז פגשתי אנשים יקרים שריגשו אותי כי הם שמחו לראותי, הרגשתי כיף גדול. הרגשתי טוב עם זה שאני ממשיכה לצעוד, שאני בעשייה, שאני מתקדמת, ושוב חוזר חלילה הופיעו ההתרגשות ,הפחד והספק ואני כבר לא בהתחלת הדרך, הדרך כבר לא חדשה לי...
התחלות חדשות לא תמיד קלות , אבל אם נתבונן נגלה שברגע שמתחילים לצעוד הם בעצם לא כל כך חדשות לנו, החברים המוכרים לנו יעברו בדרכנו ופעם אחר פעם נאלץ לבחור האם להמשיך בדרך או לתת להם לעצור אותנו ...לאחר ההתחלה הדרך היא דרך ולכל אחד יש את הדרך שלו ללכת בה ואת צרור החוויות לפגוש במהלכה ותמיד אבל תמיד קיימת האפשרות לבחור דרך חדשה אחרת ולרדת מזו שהלכנו בה , להפוך אותה לסוף ושוב להתחיל מהתחלה, להתחיל משהו חדש...עם כל מה שנלווה אליו.
סופ"ש כיפי לכולנו ושבת שלום

לכרטיס של יסמין לחץ כאן

הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו.

ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות."

©יסמין פז -פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים

בלוגים נוספים

פנים רבות לו לקשר - פרק סיכום
הבלוג של יסמין פז
שקט עכשיו...וכל אחד חוזר לענייניו - הבלוג של יסמין פז
מה יהיה אם נעיז רגע לעצור פשוט לא לעשות כלום, מנוחה, שלווה רוגע.
זבובים של החיים- הבלוג של יסמין פז
אני עדיין לא אוהבת זבובים, זו חיה מעצבנת. אחרי הסוף שבוע אני מתבוננת עליהם אחרת , הם אפשרו לי להיפגש.