צור קשר
...Loading...

דלת שלישית, מה לעזאזל אני עושה פה? - יסמין פז

הנחיה קצרה לפני שאתם מתחילים לקרוא :-): בתחתית העמוד ישנה הערה במודגש, בכל שלב בו אתם מתעייפים, מרגיש לכם מבולבל , מתיש, לא בהיר, מעצבן ,משעמם .. רדו לתחתית הבלוג.

התבוננתי בה, בדלת, החלטתי לפתוח ונכנסתי. מה עכשיו?

אתה עומד במרחב החדש הזה שיכול להיות עבודה חדשה , זוגיות, פרידה, הורות (כל תחום שתבחרו) ואין לך מושג מי אתה, מי זה?, הגוף מסמן לך בדופק ,בכיווץ , הקול שלך נשמע כאילו של מישהו אחר, השיחה נראית לך הכי לא קשורה, יש לך בראש מלא מה להגיד אבל שום דבר מזה לא יוצא כמו שרצית ואתה יודע שאם לא היית לחוץ / נרגש, פוחד, או מתוסכל , הכול יכול היה  להיראות אחרת. אתה היית יכול להיות אחר שם, אבל זה אתה, גם האחר החדש הזה הוא אתה וגם איתו אתה צריך לחיות, גם אותו אתה צריך לקבל וגם הוא צריך ללמוד משהו ואתה פשוט לא אוהב אותו, את האחר הזה שמופיע רק כשאתה בסביבת אנשים, שהם לא קרובים, שהם לא תמיד מכירים ומבינים אותך כמו שהיית רוצה שיבינו ווואו, כמה זה לא פשוט, כמה זה מעצבן וכמה זה מוציא את החשק ואת האוויר. כמה זה בעיקר מתסכל ומייאש.

זהו רגע בו אתה מבין את הפער בין מי שאתה חווה את עצמך לבין מי שיוצא שם בחלל הלא מוכר הזה , הרגע הזה, יש בו התפכחות , הכרה, מודעות אבל עלולים להיות  בו גם  הרים של אכזבה, עצב, תסכול ,חוסר אונים ופחד, כן הפחד ההוא שמלווה אותנו לאורך המסע , גם לפני , תוך כדי ולעיתים גם אחרי.

ועכשיו..אותו סיפור אבל מנקודת מבט אחרת,

התבוננתי בה, בדלת, החלטתי לפתוח ונכנסתי , מה עכשיו?

אתה עומד במרחב החדש הזה, שיכול עבודה, זוגיות, פרידה , הורות (כל תחום שתבחרו) ובעיקר לא מבין למה  לא עשית  את זה קודם. הגוף מסמן לך שהוא מתרגש וגם חושש, הקול נשמע לך כאילו של מישהו אחר, השיחה נראית לך הכי לא קשורה, יש לך בראש מלא מה להגיד אבל אתה , עם כל מה שיש, מאפשר לעצמך להיות מי שאתה ומקבל את זה שאולי יוצא ממך משהו אחר, וזה לא נורא.  אתה  יודע שאם לא היית לחוץ/ נרגש, פוחד, עצוב, לא משנה מה , אז משהו לא היה בסדר, אתה יודע שזה לגיטימי וזה טבעי ,זה הרי משהו חדש. אתה כבר מבין שאתה  לא יכול להיות אחר, כי זה אתה, גם האחר החדש הזה הוא אתה וגם איתו אתה צריך לחיות, גם אותו אתה צריך לקבל וגם הוא צריך ללמוד משהו ואתה פשוט מבין אותו ומקבל אותו ונותן לו את מה שהוא צריך כדי להתקדם, כדי להיות הוא,כדי להיות לגמרי אתה. אותו אחר הזה שמופיע רק כשאתה בסביבת אנשים, שהם לא קרובים, שהם לא תמיד מכירים ומבינים אותך כמו שהיית רוצה שיבינו , אבל אתה פתאום מבין .. ווואו, האחר הזה , לא היתה לו אפשרות להופיע לעולם אילולא היית סביב אנשים, אילולא הרגשת אותו לא היית יודע שהוא קיים בך והיית נשאר ומגיע שוב ושוב לאותו מקום. אתה מבין, ברגע ההוא , שהאחר הזה הוא עבורך הזדמנות. אתה מבין שהאחר הזה חייב להופיע , הוא אנושי אבל הוא בכלל לא אחר, הוא אתה. ואתה אוהב אותו כמו שהוא.

 הרגע הזה שאתה מבין כמה הפער בין מי שאתה חווה את עצמך לבין מי שיוצא שם בחלל הלא מוכר הזה , גרם לך לכל כך הרבה תקיעות, השאיר אותך במקומך כל כך הרבה שנים. הרגע הזה, יש בו התפכחות אבל יש בו הרים של אכזבה, אולי עצב, גם פחד, כן ההוא שמלווה אותנו גם לפני גם תוך כדי ולעיתים גם אחרי. אבל יש בו עוד הרבה אחר, יש בו הבנה, הכרה, ורצון להתמודד, כדי לנוע קדימה.

כל חרדה כרוכה בעירור גופני,באמונות ומחשבות הקשורות לאיום ובהימנעות,וכל תופעה משפיעה על האחרות ומאפשרת שימור של חווית החרדה.כל הפרעות החרדה כרוכות בניסיון לנקוט עולות הגנה כדי לצמצם את האיום ולהשיב על כנה את תחושת הביטחון (Dozois&Westra,2004). 

חווית הכאוס שאנו חווים במקומות ובסיטואציות שאינן מוכרות לנו הן חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו אל עצמנו, מסע של התעוררות, מורכבות  ומודעות.

 חווית הכאוס יכולה לעיתים להרגיש כמו התקף חרדה קל ולעיתים חרדה משתקת ובלתי נסבלת. החרדה בין היא מופיעה מגורם חיצוני(סביבה,חברה, מקום) ובין אם היא מופיעה מגורם פנימי(דופק מהיר, כיווץ, הזעה, בלבול) יכולה להוביל לבריחה מהמצב או להמנעות אולם בקצה האחר של אלה ה היא יכולה להוביל אותנו להעיז. שני המצבים הראשונים בסופו של דבר מרחיקים אותנו מהמקום בו אנו שואפים להיות, מקום של הנאה ואיזון. האחרונה מביאה אותנו לאן שאנו רוצים ומתוך ידיעה פנימית  שזה מגיע לנו.זה זורק אותי  ישר לסדנה שעברתי באחד מהקורסים במהלך לימודי הפסיכותרפיה הגופנית, סדנת מסע הגיבור.

הגיבור הוא מי שפורץ את האופקים של חייו ומצליח להתעלות מעל הווייתו הפרטית ומעל נסיבותיו האישיות. בוותרו על המציאות הבטוחה והנתונה מראש שהתוו לו משפחתו והחברה, הוא יוצא לדרך מפרכת ועתירת סכנות של גילוי עצמי, הרצופה כולה תלאות והרפתקאות, ושעתידה להביא לידי ביטוי את מלוא אנושיותו. ביסודו של דבר מובילה דרכו של הגיבור אל תוך נפשו פנימה ־ אל מעמקים שבהם הוא מוצא כוחות אבודים ונשכחים, שאותם יוכל לרתום לשינוי עצמי ולשינוי פניו של העולם. ( קמפבל, 2013)

השהייה בתוך החלל הזה, שבו אנו נפגשים עם צללים בתוכנו שדרכם היחידה לבוא לידי ביטוי היא מול מסגרות וקשרים חברתיים חדשים השונים מאותם מקומות נוחים ומוכרים אותם אנו מתעקשים לשמר, הינה חלק ממסע הגיבור האישי של כל אחד מאיתנו , במובן מסוים על מנת להכיר את החלקים הללו אנו חייבים למצוא את עצמנו מול סיטואציות אלה ,להכיר בהם, ללמוד מהם ולקחת את החוויות הללו להמשך המסע האישי שיוביל להתפתחות אישית ומפגש אמיתי עם האחר.

בסדנה הזו התנגן שירו של בוב דילן שתורגם על ידי אביב גפן בעת שכל אחד מאיתנו עבר את הדרך וקיבל את "אות הגבורה", את ההכרה שהמסע כרוך גם בשהייה בתוך דלתות מהסוג הזה, בתוך הדלת שהיא " מה לעזאזל אני עושה פה" , בתוך הדלת שבה איני מכירה את עצמי עוד בתוך הדלת שהתחושות ,הרגשות והקושי הם בלתי נסבלים אבל צופנים בפנים "אות גבורה" מטאפורי אבל כל כך אמיתי ופשוט לכאורה- את ההכרה הפשוטה שהשהייה בם תביא אותי עוד צעד אחד קדימה, עוד עימות עם הצללים, השדים והפחדים שבי על מנת שאוכל לעבור בה אל עבר הדלת הבאה,  מתוך הכרה וקבלה שגשם כבד עומד ליפול.  ועד שזה יקרה , עד שיפול וישטוף,  אני עלולה לפגוש הרבה מראות, רגשות ותחושות אשר  מציבות בפניי בחירות, להביט בהם בפחד ולהסתובב אחורה ,להימנע מלפגוש אותם מלכתחילה או להישאר שם ולהעיז להתבונן במה שקורה, לנגן לעצמי מנגינה ולהאמין שהחלק הזה הוא בעיקר מתנה, לעצמי, לחיי , לקשר  עם הסביבה שלי. מתנה שמאפשרת לי להקשיב לחלומות שלי וליכולות  שיש בי כדי לממש אותם.

השיר אומנם שנוי במחלוקת, אביב גפן יודע לבטא צללים באופן כשרוני ויש אומרים  מעורר התנגדות. אבל אם תקראו אותו אחרי שקראתם את מה שכתבתי לכם תראו כמה גם בוב דילן ואביב גפן  ידעו  בתוך תוכם שזה חלק מהמסע שלאחריו הגשם הכבד יוכל לשטוף את אותן חוויות ולהשאיר אותנו נקיים יותר.

וגם אם לא, מקדישה לכם פה בסופו של חלק זה בתוך דלת שלישית את השיר, לחשוב ,להרהר על מסע הגיבור שעברתם ועל עוד מסעות שיש עוד לעבור כל פעם ,כל אחד. גם מי שעבר אחד ימשיך לעמוד בפני עוד..ההבדל, שהוא כבר בוחר להתמודד ,להישאר ולהתבונן...כי הוא יודע שזה האחר שבו שמלמד אותו עוד על עצמו . על חייו, על בחירותיו.

איפה היית ילדי תכול העין,
איפה היית ילדי הקטן?
טיפסתי על ראש ההרים ועברתי,
הלכתי בכביש הראשי וזחלתי.
בתוך יערות עמוקים הסתתרתי.
יצאתי אל חוף האוקיאנוס שמת לי.
נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי.
ומה שם ראית ילדי תכול העין?
כן מה שם ראית ילדי הקטן?
ראיתי שועל וזאב מחכה לו.
ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו.
ענף שחור שזורם עם המים,
איש עם פטיש שפוצע ידיים
ראיתי חלום שהולך על קביים,
איש בלי לשון מדבר ללא הרף
וילד ישן עם רובה ועם חרב.
ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין?
כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן?
עכשיו אני יורד כי הגשם בשער,
עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער
איפה שיש אנשים בלי ידיים,
והחרא עולה שם ומציף את המים
ויונים מתות מכוסות עלי זית,
ופנים של תליין מסתכלות מכל בית
שם הכל מכוער ולנפש אין ערך,
הצבע שחור והאפס הוא מלך


אני רוצה לספר ולנשום
ולחשוב את זה ולהביא את זה הנה
שכולם יוכלו לראות את זה
ולעמוד לבדי מול הים בו טבעתי,
ולהכיר את השיר שידעתי ושרתי.

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
....

הערה* כל מה שהרגשתם בקריאת הבלוג זה זה.

זו החוויה וזו לעיתים התחושה או הרגש שגורמים לנו לסגור את הדלת ולהסתובב, להימנע מלהיכנס. משהו בנו (שבדררל כלל לא נוכל לראות ) לא יכול להישאר שם.. והוא זה שיוביל לעצירת המסע, או לסיומו.. 

שמחה שנשארתם עד פה ... ואם קפצתם ישר לראות את ההערה, מזמינה אתכם לחזור ולהישאר איתי עוד קצת, להתבונן ולהמשיך. לא לוותר לעצמכם אולי בסוף זה יתבהר ואולי העובדה שנשארתם תבהיר לכם משהו.

  • קמפבל ג' (2013)  הגיבור בעל אלף הפנים : הוצאת ידיעות ספרים.
  • ווסטרה,הני א. (2004). הגישה המוטיבציונית בטיפול בחרדה :הוצאת ספרים "אח" בע"מ,קריית ביאליק.


" הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו. ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות." לכרטיס של יסמין לחץ כאן

©יסמין פז -פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים

בלוגים נוספים

דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז
בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר/
גשרים לקשר- יסודות
הבלוג של יסמין פז
על "תשליך" ושינוי
הבלוג של יסמין פז