צור קשר
...Loading...

דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז

דלת שניה, ההחלטה להעיז ולפתוח את הדלת

אז התבוננתי בה, ניסיתי להרגיש מה קורה לי ובחרתי לפתוח את הדלת ולהיכנס , ניגשתי לאט ובחשש , הדופק עלה , הפחד הופיע ובכל זאת העזתי ללכת לקראתה, לאחוז בידית ולפתוח. לפתוח עבורי הזדמנות למשהו חדש ומפחיד. לגלות מה יש מעברה השני...

אני זוכרת רגעים כאלה, בהמוניהם, שהעזתי .  עלו שם רגשות לא פשוטים, חוסר וודאות , חוסר שליטה, , סקרנות, עלו שאלות כמו מה יהיה אם לא אצליח, או מה יהיה אם אצליח, מה אגלה שם? מי אהיה??? ובעיקר חוויתי פחד שלא פעם הפך לחרדה ששטפה אותי ובלבלה אותי ולעיתים החזירה אותי שוב ושוב אחורנית, למקום המוכר והנוח, המקום בו אני מרגישה מוגנת ובטוחה.

אין דרך להתגבר כליל על הפחד מאינטימיות. פחד הוא תגובה אנושית מולדת לאיום. לא זה שתמיד יקנן בנו פחד, אלא שהוא צפוי אף להחריף במסגרת מסוימת, ככל שאנשים לוקחים יותר סיכונים בחיים יש להם יותר ממה לפחוד. לו אדם היה נשאר בבית כל היום, היה אולי משתעמם, אך לא היה לו ממה לפחוד. ככל שהוא מעז יותר, הוא מסתכן יותר בכישלון או בפגיעה מכל סוג שהוא. (רבין 1991)

מעורבת שם בראש ובראשונה חשיפה, כל מי שמעברה השני של הדלת מבחין בנו, רואה, בוחן ולעיתים ניגש ומתחיל לשוחח. ואנחנו שעומדים שם ובאותם רגעים חווים ים של רגשות ותחושות פיסיולוגיות טבעיות שמגיבות לפחד לעיתים לא מצליחים לתפקד או שמתפקדים באופן חלקי שלא משקף את מי שאנחנו ולעיתים אף מראה צדדים אחרים וממש לא רצויים שבאים לידי ביטוי כמו תוקפנות, אגרסיביות ולעיתים , לא נעים לומר , חוויה של טמטום.. מה לעזאזל אמרתי עכשיו???

לכל אלה מצטרפות מחשבות של מה עובר עליי? מה חושבים עליי? אני עושה לעצמי בושות ועוד.וכבר פתחנו את הדלת ואנחנו צריכים להתמודד ואין לנו באותו רגע אפשרות אחרת  אלא להמשיך ולצעוד ולומר לעצמנו שוב ושוב שזה אכן מפחיד ולגיטימי מה שאנחנו מרגישים..

השלב הבא בהתמודדות עם הפחד מאינטימיות(קשר) הוא להרשות לעצמנו לחוש פחד. למרבה הפלא, מרגע שהודינו בפחד, התחלנו להתמודד בצורה חיובית עם הבעיה. רוב הנזק, שנגרם על ידי הפחד, הוא פחד מפני הפחד, ולא בפחד עצמו. הפחד עצמו הוא רק מה שהוא, פחד. בתגובת יתר לפחד אנו מסלימים את רגשותינו ויוצרים מצב, שבו נצטרך לעשות משהו כדי לחסום כל רגש שהוא. (רבין 1991)

ברב המקרים אנו נימנע מלהרגיש את הפחד שמשתלט עלינו , אנחנו נבחר שוב ושוב לחזור למקום המוכר והנוח או שבכלל לא נעז לפתוח את הדלת ולהתנסות בחוויה הכרוכה בכך.

פיטר לוין מחבר הספר להעיר את הנמר-מרפאים את טראומה כתב : "אם תבטאו את מה שבתוככם, אזי מה שבתוככם יהיה ישועתכם. אם לא תבטאו את מה שבתוככם, אזי מה שבתוככם ישמיד אתכם".

בהקשר אז אני זוכרת כאילו זה קורה ממש עכשיו שרק המחשבה על להעיז הציפה בי את הביטויים הרגשיים והפיזיים שעלו בי והשאירה אותי ממוסמרת למקום ללא יכולת להעיז , משותקת, היה מסוכן מידי. מסוכן להיחשף ולהרגיש חלשה במרחב בו זה עלול להיות מסוכן היה בלתי אפשרי. אבל הנוחות ואי הביטוי כפי שמתאר לוין יצרו בתוכי הרים של עצב ותסכול, יצרה בתוכי חווית החמצה ובעיקר השאירה אותי בטוחה ולא מאושרת. בטוחה ולעיתים בודדה, בטוחה ובעיקר לא ממומשת ונמנעת ,הרגשתי שזה ממש משמיד אט אט את מי שאני רוצה להיות, הבנתי  שאני בוחרת בחירות ממקומות של פחד ולא מהמחשבה היכן אני רוצה להיות, מי אני רוצה להיות. במשך הרבה זמן זה השאיר  אותי במקום, בפשרה הרחוקה מחווית סיפוק והגשמה. לא יכולתי לומר בקול רם את מה שאני מרגישה, את העובדה שאני מתרגשת ,מפחדת, מאויימת, יתר על כן לא יכולתי באותה תקופה להבין בכלל שזה מה שעומד בפניי וכלל לא הדלת עצמה.

האמירות שסיפרתי לעצמי כל חיי שיכנעו אותי כל כך שבאמת האמנתי שאני לא רוצה, שזה לא מעניין אותי, שאני יכולה לבדי, שאני ממש ממש בסדר ככה, אבל לא הייתי.. ושם החלטתי להעיז, להעיז בראש ובראשונה לשהות עם הפחד, לפתוח את הדלת ולהרשות לעצמי להיות מה שעולה. העיקר לעשות צעד, להתקדם, לא להיות תקועה וכלואה בתוך עצמי יותר, לצאת החוצה ולומר , אני פה.

הניסיון האנושי, וגם הטיפולי והמחקרי, מלמדים על חשיבותה של ההחלטה להשקיע בקשר, למרות הקשיים והמלכודים. ההחלטה להיות מחויב לקשר לטווח ארוך ולאחריות על שיפור היחסים עשויה להניב פירות המתבטאים בכל רמות הקשר. עיקר העניין לעבור מעמדה פאסיבית, מתוך תחושת מלכוד לעמדה אקטיבית המעצימה את חווית השליטה בחיים.(נרדי 2003 )

בדלת הראשונה כתבתי שחשוב להתבונן, מה המחשבה להעיז מעוררת בנו , מבלי בכלל לפתוח את הדלת.

בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר... אני בלמידה , כנראה אינסופית שהרי  " הלמידה הינה גילוי הדברים שאני כבר יודע.." (ריצ'ארד באך), אני מעיזה לגלות אותם , לא עם עצמי אלא עם החיים שמסביבי...

מוזמנים להעיז קצת גם, לכתוב ולשתף ,לשאול ולהתייעץ, הדלת הזו שאתם עומדים לפתוח פותחת אפשרויות רבות , דלתות רבות , אל עצמכם ואל ההזדמנויות שיש לכם בחוץ, מחכה לשיתופים שלכם.

    רבין,ק'      (1991). טובים השניים; הוצאת קשת ומודן.

      נרדי,ש'      (2003). זוגיות בסערה; הוצאת הקיבוץ המאוחד .

      לכרטיס של יסמין לחץ כאן

      הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו.

      ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

      ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות."

      ©יסמין פז -פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים


      בלוגים נוספים