הגברים בוכים בלילה - הבלוג של שירלי כהן
זה סיפור על מטופל מיוסר,
מטופל שלי שלבו נשבר
מטופל שאתמול לפני שנה ננטש.
---
אני רוֹצֶה לבכות אמר בקול חלש
אבל,
אני לא יכול.
את מבינה, נכון?
הגברים אינם בוכים ביום
---
את יכולה להחזיר לי אותה?
שאל לפתע בקול של ילד.
את אמא שלי הכוונה
תחזירי לי אותה
זה כל מה שאני מבקש-
ממך, מהטיפול
או ׳מהיחסים׳ כמו שאת תמיד אומרת.
מה שווה כל הדבר הזה אחרת?
---
שתקתי.
שתיקה שהצטמצמה להבנה
נטולת מילים ועמוקה
יותר מכל התערבות אחרת ׳מבריקה׳.
---
אחזתי בידיו
קצת מהססת
קצת מפוחדת,
הן היו נוקשות וקרות
כמו הדם עצר מלכת.
---
המגע של יד ביד
עור בעור
ברגע אחד הציף
געגוע מר-מתוק
שנותר שנה ויום יתום.
---
לפתע הביט בי.
וראיתי דמעות עדינות
של געגוע, כאב ושמחה
בסדקי עיניו הגדולות.
---
בקול שבור
לאורו של יום,
פרץ בבכי קורע לב
גבר שליבו נקבר עמוק בבור.
---
ברגעים אלו ממש,
רגשותיו פגשו את גופו מחדש.
והוא רק לחש
במן כאב משוחרר-
״תודה שהזכרת לי קצת מן המוכר״.
---
מטופל שלי ננטש אתמול
בדיוק לפני שנה ויום.
והגעגוע... כל שביקש,
רשות לבכות באור
ולהיזכר...
בלוגים נוספים
