הגברים בוכים בלילה - הבלוג של שירלי כהן

זה סיפור על מטופל מיוסר,
מטופל שלי שלבו נשבר
מטופל שאתמול לפני שנה ננטש.

---

אני רוֹצֶה לבכות אמר בקול חלש
אבל,
אני לא יכול.
את מבינה, נכון? 
הגברים אינם בוכים ביום

---

את יכולה להחזיר לי אותה?
שאל לפתע בקול של ילד. 
את אמא שלי הכוונה
תחזירי לי אותה
זה כל מה שאני מבקש- 
ממך, מהטיפול
או ׳מהיחסים׳ כמו שאת תמיד אומרת.
מה שווה כל הדבר הזה אחרת?

---

שתקתי.
שתיקה שהצטמצמה להבנה
נטולת מילים ועמוקה
יותר מכל התערבות אחרת ׳מבריקה׳.

---

אחזתי בידיו
קצת מהססת 
קצת מפוחדת,
הן היו נוקשות וקרות
כמו הדם עצר מלכת.

---

המגע של יד ביד
עור בעור
ברגע אחד הציף
געגוע מר-מתוק
שנותר שנה ויום יתום.

---

לפתע הביט בי.
וראיתי דמעות עדינות
של געגוע, כאב ושמחה
בסדקי עיניו הגדולות.

---

בקול שבור 
לאורו של יום,
פרץ בבכי קורע לב
גבר שליבו נקבר עמוק בבור.

---

ברגעים אלו ממש,
רגשותיו פגשו את גופו מחדש.
והוא רק לחש 
במן כאב משוחרר- 
״תודה שהזכרת לי קצת מן המוכר״.

---

מטופל שלי ננטש אתמול
בדיוק לפני שנה ויום.
והגעגוע... כל שביקש,
רשות לבכות באור
ולהיזכר...