צור קשר
...Loading...

ההדהוד הגופני הפרטי שלי - הבלוג של אורית קלפיש

הוא יושב על הכיסא הנמוך שמולי... אנחנו מנסים לפענח יחד את חוסר הסבלנות שלו שהתעורר לפתע מול המטופל, מטופל ש"עף" אתו עד לא מזמן. הרבה אנרגיות באוויר, שתף מילולי קולח, אנרגיות של "היי" בעקבות משבר רוחני קיצוני.

עדי, מטופל צעיר הגיע לטיפול זמן קצר לאחר שחווה משבר שהפך עליו את חייו. עד לא מזמן המונח "משבר רוחני" כלל לא היה ידוע. בעקבות עבודות של תיאורטיקנים במזרח ובמערב סביב שנות ה70 (כגון אלכסנדר גרוף וטימותי לירי), חקרו השפעות פסיכודליות על נפש האדם בכלל ועל ההתפתחות הרוחנית בפרט. הם טענו כי שינויי תודעה בעקבות שימוש בחומרים פסיכודליים דומים מאוד לחוויה של התפתחות רוחנית דרך מדיטציה ואף יכולה להאיץ אותם, זאת תוך שימוש בכלים מתוך הדיסציפלינות הרוחניות כמדיטציה, נשימות ודמיון מודרך.

הדבר הייחודי בחייו  של עדי הוא כי בעקבות ה"משבר הרוחני שעבר", הפך הצעיר את עורו. מבחור מופנם, חסר ביטחון וחסר כוון, הפך תוך זמן קצר ארז לחיית מסיבות, עובד מסביב לשעון, ובעיקר בטחון עצמי ניכר. יציבתו והליכתו השתנו. טון דיבורו הפך לרם וקולח, מבטו חד וממוקד וביטויו בהיר ואסרטיבי.

בתחילת משבר זה כאשר הוא פנה לטיפול, היה המטפל נרגש מן העבודה עמו. תחושת האופוריה שמילאה את החדר הייתה מדבקת. הדיאלוגים המהירים והתהליך המואץ אפשרו גם למטפל עצמו להרגיש את העצמה הממגנטת של התהליך. להרגיש בעל ערך ובעל יכולת. פעולת ה"הדהוד הגופני" המדבקת מתקיימת קודם כל דרך השדה הנירולוגי. תפקוד נוירוני המראה (mirror neurons). מדבר על קיים מנגנון כפול הקושר את הגוף לתודעת איכות הקשר בין האם ותינוקה. פעם אחת עוברת האינפורמציה מתודעת האם וגופה לתינוק דרך נוירוני המראה, ופעם נוספת מתקיים מעבר אינפורמציה בנוגע לטיב הקשר בזמן הזיהוי הגופני של התינוק המועבר לתודעתו (Botbol, 2010). באותו אופן אנו משדרים לסביבתנו את שאנו חשים ומרגישים והסביבה מגיבה אלינו בהתאם.

בטיפול פועל אותו המנגנון בדיוק. כאן ישנה חשיבות רבה בהעלאת המודעות למסרים העוברים מן המטופל למטפל ובחזרה בדומה למנגנון המתרחש בין ההורים לילדים, בין אם באופן גופני מעודן ובלתי מודע ובין אם בהתנהגות בוטה וגלויה. למעשה, המנגנון של ה"הזדהות ההשלכתית" Projective Identification)), מושג אותו טבעה קליין, פועל באופן דומה... קליין תיארה באמצעות מושג זה את המתרחש בנפשו של התינוק בחצי השנה הראשונה לחייו. לטענתה, משליך התינוק את דימוי העצמי התוקפני שלו, על האם. מכיוון שבשלב זה התינוק עדיין לא עבר תהליך של היפרדות מהאם, הוא מפנים בחזרה את דימוי האני שהושלך, וכך נוצרת הזדהות השלכתית. בדומה בטיפול, מושלכים הרגשות הבלתי מעובדים מהמטופל אל המטפל. אז מתחיל המטפל להרגיש רגש דומה לזה של המטופל.

אם נחזור למקרה עדי והמטפל שלו, אנו מבינים כעת כי התרוממות הרוח נבעה מן ה"יכולת" של המטפל לחוות דרך מנגנון של "הדהוד גופני את חווית ההתרוממות שאותה הביא המטפל באוצה התקופה. אך כעבור זמן, באופן טבעי, חלפה השפעתו המרוממת של המשבר והחלה נסיגה אל עבר אישיותו ה"ישנה" של עדי. דיבורו חזר להיות איטי ומגומגם, התנהלותו כבדה ואיטית, וכן... הדחף להצליח ולפעול התחלף שוב בחוסר אונים פאסיבי.

 הדבר המוזר שדווקא ברגעים בהם היה הטיפול "כל-כך מוצלח", הרגשתי אני כמדריכה מרוחקת, דחוקה לפינה, שפופה, לא שייכת...והנה כעת כאשר הטיפול ירד מגדולתו, המטופל מעצבן את המטפל, הוא חש שהוא אטי, לא מבין, לא מובן ואילו אני, חזרתי למקומי הנוח, המקום בו חשתי שוב משמעותית מלאה ויציבה, ביטוי של "הזדהות השלכתית", של מקומו החסר אותו החזקתי עבור המטופל...אותה מראה משולשת המאפשרת לכל אחת מצלעות המשולש להחזיק חלק מין הפאזל במערכת היחסים המשתקפת בטיפול ובהדרכה.

לעתים אני משתפת שלי ב"הדהוד הגופני" אותו אני חווה. הכלי בו אפשרנו לכל אחת מן הדמויות המופנמות מעולמו של עדי לבוא לידי ביטוי היה דרך קיום דיאלוג בין שני חלקי עצמי דרך עבודת גשטאלט בשיטת ה"כיסא הריק", שיטה בה כל אחד מין הקולות  יכול לקבל ביטוי, להרגיש את עצמו אל מול הקול השני, טכניקה זו של פריטת הקולות המופנמים  היא המאפשרת לזהות ולהכיל רגשות שלא באו לידי מודע ולא כל שכן ביטוי (פרלס, 1978).

בדיאלוג בין הקולות המנהלים את עדי יכולנו להבחין מצד אחד בילד הפגוע ומן הצד השני  באביו הביקורתי היושב מולו, אותו גילם המטפל, בזכות הרספטיביות שלו, עבורו בהדרכה. רק כאשר יכל הקול ה"ילדי" מכיסא אחד, לבטא את הכעס והתוקפנות מול הקול ההורי שישב בכיסא שכנגד, אותו גילם המטפל, יכל הקול ההורי  בתורו לחוות רגשות רכים יותר כפחד מפני התוקפנות הילידית אותה  סוף סוף הכיל. בתהליך אקספרסיבי זה אפשר המטפל אינטגרציה בין חלקי עצמי שונים בתוכו ולאחר מכן בטיפול עצמו.

"הדהוד גופני" זה הוא כל כך ייחודי משום שהוא חושף סיפור שלם (רולף 2013), במקרה שלנו הגיעו לחדר לא מעט דמויות דרכו. המטופל ה"זוהר" מייצג את  הילד המוצלח שמעולם לא היה " תקוות ההורים" שהכזיבה. לעומתו, הילד ה"מכזיב" שהתגלה דרך חוסר סבלנותו של המטפל, הקצב האיטי, הטונוס החלש, כל אלו גרמו לדמות אביב של המטופל לפרוץ לחדר בעצמה. כאן יכולתי שוב אני להרגיש את דמות ה"מצילה" נכנסת לחדר ההדרכה.

פניפילד Penfield, K. 1992)), תרפיסטית בתנועה מספרת לנו כיצד תנועותיו של המטופל חוזרות אליו דרך שיקוף אמפתי קינסתטי- Kinesthetic Mirroring, של המטפל. אין הכוונה כאן כי המטפל בהכרח אמפתי לנעשה מולו... הכוונה שהמטפל, ובמקרה זה המדריכה, המטפל ובסופו של דבר המטופל עצמו, מצליחים להכיל תנועות רגשיות שונות: תנועות של התכנסות והתכרבלות, תנועות עוצמתיות וחיציות אשר מבטאים למעשה את כל קשת הרגשות העולים אצל המשתתפים בסצנה האנליטית, ובדיעבד גם של אירועים ודפוסים מעברו של כל אחד מצלעות המשולש.

בסופו של דבר, כאשר אנו צולחים, כפי שקרה כאן, את הכשלים האמפטיים בטיפול ואת כל קשת הרגשות אותה מזמנת האינטראקציה הבין אישית: בושה, כישלון ועד חמלה ודחף ההצלה שהתעורר בי תוך כדי התהליך, אנו יכולים, כך טוענת סנדס   (2009, Sands) להפוך בני אנוש רב ממדיים יותר ולנהל דיאלוג פורה בין כל חלקי עצמי באופן בו לא נאלץ לפצל את התנהגותנו בקיצוניות בין הצלחה לכישלון, בושה לשתלטנות כפייתית ועוד... לא זו בלבד כלפי העולם אלא כלפי חלקי עצמי אחרים שלנו עצמינו.

מקורות-

פרלס, ס"פ 1978: גשטאלט מילה במילה, תרפיית התבנית, תל אביב: זמורה-ביתן.

רולף, ב. א. (2013) אנטומיה של טיפול- פסיכותרפיה גופית. חיפה: פרדס הוצאה לאור

Penfield, K.(1992   ) Individual movement psychotherapy - Dance movement therapy in privet practice .In Dance Movement Therapy-Theory and Practice (pp. 163-182))

The concept of multiple self states: Clinical advantages. Sands, Susan. International Journal of Psychoanalytic Self Psychology, Vol 4(1), Jan-Mar 2009, 122-124.

אורית קלפיש - פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה לשעבר  בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. סיימה בהצטיינות M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה. מרצה ב"קורס לטיפול בטראומה ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"https://goo.gl/ZqTJNu    יוזמת, מנהלת ומרצה "קורס סופרווייזרים ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"  ראה דף הקורס https://oritklapisch.ravpage.co.il/ 

בלוגים נוספים

הציור כאפשרות ליצירת קשר
הבלוג של אורית קלפיש -הציור כאפשרות ליצירת קשר וחיבור עם הקולות המופנמים
הדמוי ממוקד הגוף כמראה ליחסים המופנמים
פגישה מס 1 הדרכה: בלוג דו שבועי של אורית קלפיש