צור קשר
...Loading...

הכל בסדר ומשהו לא בסדר - נועם מוסקל


לפני זמן מה יצאנו שלושתנו לטיול: אני, "הכל בסדר" ו"משהו לא בסדר". 
אם לגלות את האמת, התלבטתי אם כדאי לנסוע עם שניהם, כי הרי ידוע ששלישייה בטיול יכולה להסתבך.. ומי רוצה להתעסק עם עניינים שכאלה בחופשה? בינינו, התחשק לי לנסוע רק עם הכל בסדר. לאחרונה אנחנו מסתדרים ממש טוב ביחד, ואני מתחילה להרגיש שמשהו לא בסדר נהייה לא קשור ודי מפריע לנו. נראה לי שמשהו לא בסדר כבר מרגיש את זה ונפגע, בכל זאת – אנחנו מכירים מילדות, היכרות ארוכת שנים, מבחינתו שיימשך כך לנצח. הוא מרגיש שאני משתנה וקצת פחות אוהבת לבלות איתו לאחרונה, אז הוא נורא משתדל לעבוד על היחסים. 

אני מבינה אותו. גם לי עצוב להתרחק, אבל גיליתי שהוא גוזל ממני ממש הרבה אנרגיות. למשל, יש כל מיני סיטואציות בהן הוא חש לא קשור, ואז אני צריכה להיות רק איתו בצד ולעזור לו להרגיש בנוח. בזמן הזה יוצא שאני מתרחקת מהסביבה ונהיית מנותקת. וזה ממש מבאס. בקיצור, עייפתי מהיחסים איתו, אבל עוד לא העזתי לבוא ולפתוח את הנושא הזה מולו. חשבתי שאם אתחיל להתרחק באיטיות, צעד אחר צעד, הוא יבין לבד ויתרחק גם כן. אולי זו לא הדרך האידיאלית אבל זה מה שהתאפשר לי בינתיים.

בקיצור, בהתרגשות רבה החלטתי שאני טסה לחופשה. התלבטתי לגבי היעד ומשך החופש והתייעצתי מדי פעם עם שניהם. הכל בסדר עודד אותי פשוט להזמין כרטיס, לאן שהלב שלי באמת מבקש, ולכמה שיותר זמן, ככה פשוט, ולא לדאוג כי הכל יהיה בסדר. לעומתו, משהו לא בסדר לא היה שקט לגבי הטיסה. באופן כללי הוא לא אוהב להתרחק מהבית, וטיסות ממש מפחידות אותו. הפעם אזרתי אומץ והצעתי לו שאולי באמת עדיף שיישאר כאן – שישמור על הבית וישקה את העציצים, וניפגש כשאחזור. בסתר ליבי אמרתי: הלוואי שהייתי מספיק אמיצה להיפרד וזהו. אבל אז התכווצתי מצער עליו, חשבתי על יחסינו ארוכי השנים, התרככתי והקשבתי לו. נשמנו והחלטנו יחד שניסע שלושתנו. 

ארזנו מזוודות ויצאנו לטיסה. ההגעה אל החוף המקסים הייתה מושלמת בשבילי! אני הייתי מרוצה, הכל בסדר שמח והרגיש בנוח בכל מקום, אבל לעומתנו משהו לא בסדר היה די מסכן. כל הזמן הוא הרגיש לא שייך, פחד מכל מקום שהגענו אליו, האוכל לא היה לו טעים, כאבה לו הבטן, ובעיקר כאב לו מקנאה. וככל שהוא סבל, היה לי יותר קשה להישאר איתו.

בהתחלה ניסינו לשכנע אותו: רק תנסה רגע להישאר, לנשום, להרפות קצת את הגוף. תראה כמה אנשים נחמדים יש סביבנו – אולי תכיר, תיפתח, תטייל, תנסה דברים חדשים.. זה לא עזר. באיזשהו שלב הוא פשוט החליט להישאר בחדר, שם הכי נוח לו ומוכר. מה אני אגיד – הייתה לי הקלה. עכשיו יכולנו לשמוח באמת, לטייל לרקוד להכיר אנשים חדשים, הצחקנו אחד את השני מלא, התקרבנו וידענו גם לתת את הספייס אחד לשני. מדי פעם קפצה לי מחשבה על החבר שנשאר לבד בחדר.. אבל לא הקשבתי לה.

כשחזרנו לארץ, משהו לא בסדר הרגיש כזאת הקלה. הוא קפץ והשתולל ולא הפסיק למשוך אותי כדי שנבלה ביחד כמו פעם. הרגשתי שאני נחנקת. סוף סוף אזרתי אומץ לדבר איתו על הקשר שלנו. הבנתי שעם כל זה שקשה לי איתו ממש, אני לא באמת יכולה להיפרד ממנו לחלוטין. הוא חלק ממני, כמו משפחה, מלווה אותי מגיל צעיר, והרבה פעמים גם עוזר לי בעיקר לדייק את הרצון שלי. אז אמרתי לו שאני זקוקה לשינוי ורוצה שנעבוד על היחסים. שהגיע הזמן שנביא כנות לקשר, ונפתח תקשורת חדשה בינינו. 

ברגע שמשהו לא בסדר הבין שאני לא מתכוונת לנטוש אותו, הוא ממש נרגע. לאט לאט נהייה לי יותר נעים איתו, הוא לא היה צריך לצעוק כל הזמן כדי למשוך את תשומת לבי. הכנות וההקשבה שהבאנו לקשר הכניס גם הרבה הומור, ומה אני אגיד – התחלנו ממש להתקרב. הכל בסדר התרגש גם כן שמשהו לא בסדר למד להרפות ולשמוח יחד איתנו. אני הייתי גאה בעצמי על השינויים המופלאים שקרו בינינו – בחיים לא האמנתי שזה יוכל להיות כל כך מוצלח. אז נכון, לכל אחד יש את הקריזות שלו, ולפעמים הם רבים, מרימים את הקול או מושכים לי את היד בלי סוף כדי שאקשיב ואכריע מי צודק... אבל אני לומדת יותר ויותר להקשיב, להרגיע, להפריד, ולמלא תפקיד כמו של אמא. יש קשיים אבל בינינו, אני באמת אוהבת אותם, ויודעת שרק שלום בין החלקים בתוכי יכול להביא לאושר שלי. 

נועם מוסקל – חופשייה להרגיש

בלוגים נוספים

נשים בוחרות בעצמן - שירלי כהן
כאשה, מזרחית, מחלימה מסרטן השד ופסיכותרפיסטית גופנית, אני ערה במיוחד למיקומן המוכפף של נשים המרגישות שדימוין העצמי והגופני נרמס
כשהמכונית סוטה מהכביש
הבלוג האישי של נועם מוסקל