צור קשר
...Loading...

מחשבות על נשיות ואימהות - המכון לאנליזה ביואנרגטית

מחשבות על נשיות ואימהות במאה השנים האחרונות – מאז רייך ועד ימינו

מאת: ברכה הדר, אנליטיקאית ביואנרגטית

אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה חברתית בעולם המערבי, שעניינה הוא הגדרה מחדש של היחסים בין המינים. המהפכה הזאת היא תוצאה ישירה של התנועה הפמיניסטית ששינתה את יחסי הכוחות בין הגברים והנשים, והזיזה את השיח בכל הנוגע לנשים למרכז הבמה החברתית.

"אימהות מודרנית והזהות הכפולה של נשים – כתיבה מחדש של החוזה המיני" הוא ספר שנכתב ע"י פטרה בואסקנס (2018), דוקטור למדעי החברה באוניברסיטת מלבורן באוסטרליה.

הספר עוסק בזהות העצמית הכפולה של נשים במערב המודרני – העצמי האינדיבידואלי (אוטונומי) והעצמי האימהי. נשים בחברה המערבית חוות סתירה בין העצמי האוטונומי והעצמי האימהי. הספר מנסה לענות על השאלה: מהם המקורות של הסתירה הזאת, ואיך נשים מסוימות מצליחות למצוא דרכים משמעותיות להשלמה בין העצמי האינדיבידואלי והאימהי.

העצמי האינדבידואלי של נשים (שמבוסס על זהות מקצועית ופיתוח קריירה) התפתח מאד בעולם המערבי, ותופס חלק גדול מתקופת החיים הצעירה (שנות העשרים ותחילת השלושים) של נשים בעולם החברתי של היום. כתוצאה מכך רוב הנשים שפיתחו עצמי אינדיבידואלי דוחות את האימהות לשלב מאוחר יותר בחייהן. השלב הקריטי קורה במעבר מאינדבידואל(ית) שמשתתפת באופן פעיל ותחרותי בשוק העבודה לאימא שחלק גדול מחרותה נגזל ממנה בגלל שהיא הופכת להיות מטופלת בילדים ויוצאת מהתחרות בשוק העבודה מול גברים או נשים ללא ילדים.

לכן, הטענה העיקרית של הספר היא שמצב זה יתוקן רק ע"י כינון של חוזה מיני חדש המעוגן בתוך מבנה חברתי שבו חלוקת הנטל בין פרנסה וגידול ילדים תתקיים באופן שוויוני בין שני המגדרים. נשים חד-הוריות צפויות להיפלט מהתחרות הכלכלית ועלולות להיזרק לקו העוני.

נקודת המוצא של הספר הזה היא חברתית-פוליטית, והיא אכן משקפת את הדילמה של להיות אישה בימינו. הספר מעלה את הטענה שההדחה של נשים מהחוזה החברתי על בסיס יכולתן המינית להולדה ולטיפול בילדים מעמידה בפני נשים בימינו דילמה קיומית בסיסית.

הדיון של בואסקנס הוא חברתי-פוליטי. לשיטתה, ההגדרה של העצמי האינדיבידואלי של האישה המודרנית כוללת הגשמה עצמית מקצועית, אך אינה כוללת את העצמי המיני שהוא חלק כה חשוב בזהות העצמית של כל אדם – גבר או אישה.

איני רוצה להתכחש למציאות הכלכלית שהיא חלק חשוב בדילמה של האישה המודרנית, אבל אני רוצה לשים אותה בצד לצורך הרעיון שאני מנסה לפתח שהוא:

הזהות העצמית של האישה אינה חייבת להיות זהות דואלית המורכבת משני חלקי עצמי שעומדים בסתירה זה לזה.

אפשר לראות את הזהות האינדיבידואלית כמורכבת גם מהגשמה מקצועית, אך גם, באופן משמעותי, מהגשמה מינית שהולכת ומתעצמת במהלך ההתפתחות של האישה. ויכולה להגיע לשיאה כאשר העצמי האימהי נכנס לתמונה.

המהפכה החברתית שאנחנו נמצאים בעיצומה מעמידה את האישה כסובייקט מודעת למיניותה, אך מסרבת להוות אובייקט מיני עבור הגברים. מהפכה זו מוצאת את ביטוייה בתהליך המתגבר של קולות ה METOO ובמלחמה כנגד הטרדות מיניות.

בד בבד, מתחזקת המודעות לגבי הלגיטימיות של המיניות והביטוי המיני. במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" (דצמבר, 2018) התפרסמה כתבה על שתי אמניות שזכו בפרס מטעם שרת התרבות -איריס אליה-כאן, סופרת, ואורלי פורטל, יוצרת מחול. שתיהן גדלו בקרית שמונה, ומדגישות בעבודתן את מוצאן המזרחי. איריס אליה-כהן אומרת "לי חשוב להציג נשים מזרחיות  לא סטריאוטיפיות, ממקצועות חופשיים, חזקות כלכלית, אבל יותר מזה חשוב לי לדבר על המיניות הנשית. זה מאד מורכב, כאימא לארבעה ילדים, כבת זוג, אבל החלטתי שאני רוצה להיכנס למקום הזה, לברר את זה בלי עידון. ההחלטה הייתה ללכת עם האמת הזאת...."

ואורלי פורטל אומרת על עבודת המחול שהיא יוצרת: "לא היה פשוט להביא אל המחול את האגן, את העוצמה שלו, את הרווחה שלו, את הבשר, לשבור את המיתוס של רקדנית הבלט. לחשוף צלוליטיס על הבמה זו מבחינתי מהפכה... אני מרימה את החצאית ושמה פנס בין הרגליים שיאיר את הבשר שזז בין הירכיים. הרבה זמן מסתירים את הבשר הזה, לא נותנים לעור להתחכך. מה זה מיניות אם לא החיכוך הזה? מה זה תשוקה אם לא מגע?"

וילהלם רייך היה הראשון שהכניס את הגוף הפיזי והמיניות הזורמת בו לתוך העבודה הטיפולית הפסיכואנליטית.

רעיונותיו של רייך הקדימו מאד את זמנם.

וילהלם רייך (1950) כותב על כך שמידת החיבור של האם למיניות שלה היא תנאי להתפתחותה של מיניות בגופו של התינוק שהיא מגדלת. השפעתה של האם על המיניות של הילד/ה מתחילה עוד בהיותו עובר ברחם, ותלויה במידת החיות של האגן שלה ומשמעותו המינית עבורה. יכולתה של האם לווסת את התרגשותה המינית ולהכיל עונג בגופה במהלך ההיריון מעבירה לעובר את המסרים הראשוניים על היותה יצור מיני. זוהי תפיסתו הרדיקלית של רייך שהעצמי הראשוני הוא עצמי עוברי שחווה, כבר בהיותו ברחם, את מידת החיבור של האם למיניותה הפועמת והחיה וזה משפיע על יכולתו לחוות ברחם ובזמן הלידה תנועה ספונטנית שהיא גם מענגת. תנועה זו מהווה קרקע ראשונית למיניותו שתתפתח.

אלכסנדר לואן (1988) המשיך לפתח את הרעיונות של רייך ונתן לגישה זאת את השם אנליזה ביואנרגטית. במרכז החקירה הטיפולית של אנליזה ביואנרגטית עומדת המיניות. לואן אומר כמטפל: "כשנכנס אלי מטופל לחדר, מה שאני רואה דבר ראשון זה  גבר או אישה. כאשר אתה עושה את הטיפול ברמה הזאת, הוא מאד אינטימי ואישי, גם מאד מאיים וגם משמעותי, ועשוי להיות מאד חיובי".

TUCCILLO (2006) אנליטיקאית ביואנרגטית, שאלה את עצמה: איך אנחנו בונים גוף, מקורקע במציאות, שיודע, ברמה של התאים, את הערך העמוק של מיניות לבריאות ולאושר. גוף שיודע בתאים, בעצמות, בלב ובאברי המין שמיניות היא הבסיס לכוח החיים.

טוצ'ילו רואה ביכולת להכיל עונג חלק מכוח החיים שיש לו חשיבות גדולה לגוף ולבריאות.

גוף שמקורקע בערך של עונג לחיים הוא גוף פתוח, גמיש וחי בכל חלקיו. מיניות היא בעצם הרפתקה של עונג – מסע של חקירה וגילוי.

החוויה של עונג מלמדת אותנו מה טוב לגוף ומחברת אותנו למציאות של הטוב הקיים ביקום. אני רוצה להדגיש את יכולת ההכלה של עונג כתרומה ייחודית של האנליזה הביואנרגטית. תרבויות רבות, ובייחוד תרבויות דתיות, מתקשות ללמד את הילד איך להכיל עונג וליהנות ממנו.

לואן (1970) מדגיש את האבחנה החשובה בין עונג לבין הישרדות. סיפוק הצרכים הפיזיים אמנם תורם לתחושה טובה של הפגת המתח שיוצר צורך שאינו מסופק, אך אינו גורם לתחושה של התרגשות. לואן טוען כי המובן הביולוגי של עונג הוא צמיחה, שהוא התהליך המתמשך של חיים. ללא צמיחה, יצירתיות, התרגשות, החיים הם הישרדות " משעממת עד מוות." (עמ. 64)

האימהות היא פסגת הביטוי של המיניות הנשית

ג'וליה קריסטבה (2014), פסיכואנליטיקאית צרפתית שבאה מהאסכולה הלאקאנינית פורצת דרך בשדה התיאורטי הגברי המקובל, ועושה מקום לכוח החיים הנשי והשפעתו על חיינו. כוח החיים הנשי הוא יותר מפונקציה אימהית. הוא כולל תשוקה והשתתפות אמוציונאלית של רכות ואלימות במעשה האימהי שכולל התעברות, הריון, ולידה, כולם מתחוללים דרך הגוף.

הריון, תהליך הלידה והלידה עצמה הם ארוטיים כי כולם באים מהגוף, מהבשר.

עבור קריסטבה הארוטי אינו רק מיני אלא הוא מקורקע בארוס – הכוח היוצר חיים. האם מגלמת את המעבר מהעולם האילם (בשר) לעולם המדבר. כדי שהאם תמלא את התפקיד של פניות לתינוק צריך שתהיה לה תשוקה אימהית להיות במגע עם האחר על חשבון עצמה.

יכולת ההתנעה של האם את כוח החיים של תינוקה נובעת מהתשוקה שלה העוברת דרך ה"עבודה" האימהית שהיא עושה. קריסטבה אומרת

שהאימהות היא פסגת המיניות של האישה.

גלית אטלס (2016) מרחיבה את הפריזמה של האירוע הדרמטי הזה של הלידה ומה קורה לאישה באירוע הזה. היא מציעה להסתכל על התהליך היצירתי של לידת ילד כאחד מהשברים (שהם חלק מתהליך נורמאלי במהלך ההתפתחות) במהלך חייה של האישה והוא מכיל את הפוטנציאל למשבר ולהתפרקות  כמו גם את הפוטנציאל לאינטגרציה מחודשת והתפתחות שיש בה חידוש. היא מציינת שהתהליך המורכב של לידה לא זכה להתייחסות פסיכואנליטית מעמיקה. באימהות, המתח בין יצירה, אבדן ופרגמנטציה (התפרקות) הוא חוויה אניגמאטית שאטלס מנסה לתת לה קול – חוויה של שבר באחדות שאין לה מלים. זהו שבר של גבולות, של המשכיות ושל משמעות, של אבחנה בין עצמי והאחר, של ההפרדה בין פנים וחוץ, ובין מודע ולא-מודע. אטלס מדגישה ששבר באחדות של נפש וגוף הם חלק בלתי נפרד מהתהליך של להיות אימא.

יש יסוד להניח שהתיאור הזה מסביר את התופעה הנפוצה של דיכאון אחרי לידה (POST PARTUM DEPRESSION).

במונחים של הזהות הדואלית של האישה בימינו אפשר לחשוב על דיכאון אחרי לידה גם כשבר במעבר מהעצמי האינדיבידואלי לעצמי האימהי.

אפשר להבין את התהליך החברתי שאנחנו נמצאים בעיצומו במושגים של גלית אטלס – זהו שבר שהוא חלק מתהליך נורמלי של התפתחות חברתית, ומכיל את הפוטנציאל למשבר ולהתפרקות כמו גם את הפוטנציאל לאינטגרציה מחודשת.

אנחנו עדין חווים את ההתפרקות שהשיא שלה בא לידי ביטוי באלימות הגוברת של גברים נגד נשים, במיוחד בנות זוגן. אפשר להבין את האלימות הזאת (כמובן שאי אפשר לקבל אותה) כתגובה של הגברים לשינוי העמוק שהם חווים ביחסי הכוחות בתוך הבית והמשפחה, וזוהי הדרך היחידה שהם מכירים כרגע לבטא את כוחם.

אסיים בציטוט מהאתר של תמיר אשמן שמנחה קבוצות של גברים:

"בשנים האחרונות תחום הטיפול בגברים הולך ומתפתח. קולם של הגברים שרוצים להתנער מהתפקיד שהעולם הפטריארכלי כופה עליהם, מתחיל להישמע. יצירת שינוי של "התסריט" המגדרי שמכתיבה החברה לגבר יוכל להועיל לשני המגדרים-גברים ונשים כאחד. גבר השואף להרחיב את גבולות גבריותו ולאפשר לעצמו לחוות את החיים מתוך חיבור לעצמו, יכול לעזור לעוד גברים בחברה הישראלית להפוך את הנוקשות לרכות ואת החושך לאור."

מקורות:

Reich, W. (1950). Children of the future – On the prevention of sexual pathology. Farrar Strauss Giroux, N.Y.

Lowen, A. (1975). Pleasure. Penguin Books, U.S.A

Lowen, A. (1988-89). Opening Address to the Ninth International Conference: Narcissism, Sexuality and Culture and Back to Basics. In Bioenergetic Analysis (The Clinical Journal of the International Institute for Bioenergetic Analysis). Vol. 3, No. 2, pp. 1-23.

Tuccillo, E. (2006). A somatopsychic-relational model for growing an emotionally, healthy, sexually open body from the ground up. Journal for Bioenergetic Analysis,2006.

Kristeva, J.(2014). Reliance, or maternal eroticism. Journal of the American Psychoanalytic Association. 62:69. Sagepub.com,

Atlas,G. (2016) The Enigma of Desire: Sex, Longing and Belonging in Psychoanalysis. Routledge, N.Y.
 

Bueskens, P. (2018). Modern Motherhood and Women's Dual Identities.

 Rewriting the sexual contract. Routledge, London & N.Y

אליאס, א. כוכבות הצפון.(2018) עיתון "הארץ", גלריה שישי, 14.12.18


 

לכרטיס של המכון הישראלי לאנליזה ביוארנגטית לחץ כאן

בלוגים נוספים

בושה והדילמה של פוגענות אנושית
הבלוג של המכון לאנליזה ביואנרגטית ערכה: ענת גיחון
המפגש הגופני עם עצמי
מאמר מאת יעל לי - המכון לאנליזה ביואנרגטית