צור קשר
...Loading...

סיפורי גוף: גוף אישיותינו - המכון הישראלי לאנליזה ביואנרגטית

"Humpty Dumpty sat on a wall"

Humpty Dumpty had a great fall

All the king's horses and all the king's men

Couldn't put Humpty together again"

שיר ערש  עממי))


סיפורי גוף, גוף אשיותינו

מאת: יעל הראל – אנליטיקאית ביואנרגטית

בסדנא, הזמנתי את המשתתפים לחקור תנועה התפתחותית בה ניתנה תשומת לב רבה לתנועה/ אי תנועה ולכל שמתעורר בגוף בשכיבה ובמעבר לתנועה במרחב. אחת המשתתפות חשה שקשה לה להניע את חלק גופה התחתון וכדי לנוע במרחב נעזרה בעיקר בידיים. היא יכלה כמובן להתארגן ברגע לתנועה זורמת ואינטגרטיבית, אך התמסרה לאופי התנועה ולחוויה שעלתה בה שהייתה מוזרה, מעוררת לחץ אך גם מוכרת. היא מספרת במפגש שאחרי, שבאותו שבוע, מראה של ילד מגובס בידו ברחוב, מתחבר בהפתעה למה שתמיד היה גלוי אך לא נגיש עבורה למחשבה, הרגשה, ביטוי ומשמעות : "נולדתי עם בעיה מורכבת במפרקי הירך, הייתי מגובסת באגן וברגלים מספר חודשים ובהמשך בקשירות ובהחתלה כפולה.  ראיתי לאורך השנים תמונות שלי כתינוקת מגובסת וקשורה, אבל אני חושבת שהתעלמתי, למעט מהעלבון שלי מסיפור חוזר, לכאורה משעשע, על כך ששכבתי כמו חרק על הגב, מנסה שוב ושוב להתהפך. כששאלתי השבוע את אמא שלי, היא אמרה שבכיתי הרבה, בעיקר בחודשים הראשונים, שהייתי כבדה וקשה היה להחזיק אותי על הידיים. מבחינה רפואית הכל  עבר ולא הייתה לי שום מגבלה. להפך, הייתי ילדה ספורטיבית ותזזיתית.  יחד עם זאת, חוסר אונים ותחושת חוסר ערך,  זו הרגשה נפשית מוכרת לי מאוד, לכאורה לא בהלימה לעיסוק הרבים שלי".

בתהליך ההתפתחות שלב ההתרוממות על הרגלים, הוא שלב המחייב תמיכה הורית קשובה, אמפטית, סבלנית ומותאמת לקצב ולביטחון של התינוק/ת  בגופה ובקשר. בתהליך הטיפול, זהו מעבר מורכב בין האפשרות להרפות מחוויה של יציבות מדומה למגע עם תחושות המתעוררות כשההתארגנות היא בשרות ההישרדות. הכוח לעמוד על הרגלים והאפשרות לניידות ולתנועה הוא מרכיב יסודי בחוויה של עצמאות וחופש. מה שנרשם בגופה של המספרת את סיפור הגוף - העדר התנועה, התסכול, תחושת אי הנחת המחלחלת מהורים המתקשים להכיל את המשקל הפיזי והרגשי, ההשפלה מהמלעיגים, המאבק וחוסר האונים, הפיצוי התנועתי שהפך לזהות; אך גם המתח באגן והנשימה הרדודה, גוף שרירי ודחוס שהיא מתקשה להרפות והעיניים שמצויה בהן עצבות גדולה. בהקשבה לסיפור הגוף, מתגלה איך בגופה ונפשה של המספרת נשזרה ילדותה. להשפלה איכות שונה מהזנחה, לכאב פיזי איכות שונה מתסכול.  

"הגוף", הוא/היא נושא חמקמק. מצוי בלב הקיום, מעורר סקרנות, השתוקקות, דחיה והתעלמות. הגוף הוא מה שנגלה ומה שמוסתר ומסמן את ההתמודדות עם היצרי ואת הקשר הדיאלקטי בשאלת גוף נפש כפי שהתעצבה בשיח הפסיכואנליטי ובאופן בו היא הגדירה ולוותה לאורך שנים רבות את המחשבה שלנו על הגוף. "התינוק הפרוידיאני" נולד אל המתח שבין תרבות ויצר. מחד הוא קיבל את כל הנגזרות החושיות אבל נתפש כמי שלא מצויד בפסיכולוגיה אפשרית כדי להתמודד איתן. כך היצר סומן אל הגוף, והגוף אל הוויסות והאילוף ההכרחי לכינונה של תרבות. הגוף האובייקטיבי, הביולוגי, נותר בשיח המתאפיין בעליונות המשולבת בזרות וניכור. הגוף הרוטט, היצרי, החייתי, המריח, הודר אל מחוץ לשיח ונותר נחות/ מאיים/ נחשק נעלם ובו בזמן בלתי ניתן לריסון והכחדה.

כיום, אנחנו מאמינים שאובדן ההנאה והיצירתיות קשור למבנים של כוח ודיכוי, אך הגוף כעצמי, נוכחותו/תה, הוא מרחב רוטט המתעצב ונבנה ברגישות עצומה בהתאמה לסביבתו. גם כיום, היררכיה של כוח ושליטה מופעלת על הגוף ואותה פורמולה עתיקת יומין של הגיון הישרדותי אבולוציוני ממשיכה לתת את סימניה, כלומר- הגוף הוא מרחב מגיב ומשתנה, באדפטציה לתנאי הגידול והתרבות. חסך פיזי פוגש את הגוף המתפתח באופן אחר מדחייה, או משנאה או השתמשות וניצול. יש עדות וסימנים שניתנים להתבוננות הן בהתארגנות הגופנית אנרגטית והן באופי הקשר עם האחר/ת.

בפסיכואנליזה, הגופני עובר שינוי. מביולוגי שמסמן את הבסיס לנפשי, כמו האזורים הארוגניים דרך הגוף כמטפורה וסימבוליקה לתהליכים רגשיים, דרך תיאור של תהליכי הפנמה כמערכת עיכול, השלכה כהפרשה, הקאה כהעדר הכלה ומרחב פנימי. הגוף הוא גם רשת ראשונית של מסמנים לגוף המדבר, ייצוגים שמתארגנים לשפה ולסדר הסימבולי. האם לראש ולאגן אותה שפה, או אפשר שלגוף שפות שונות. אך לצד הפתיחות והשינוי בעיקר בפסיכואנליזה התיחסותית ופמיניסטית ובגישות של פסיכותרפיה גופנית ושל עבודה בטראומה, "הגוף" בשיח הטיפולי עדיין ואולי לתמיד הוא מרחב לא רגוע כי הגוף הנחווה והמתהווה, זה הפרוץ לפגיעה וכאב אך גם להנאה וטוב הוא בו זמנית הגוף המושתק.

מ. אייגן כותב[1] " אני לא חושב שמישהו מאתנו שרד את הינקות והילדות לגמרי בחיים. מה שחי שורד על קרקע של עצמי שלא נשאר חי. אנחנו משאירים מאחור, הרבה ממה שאנחנו עכשיו. להיות מה שאנחנו יכולים להיות. אנחנו מכסים יותר מעירום, אנחנו מכסים העלמות. אנחנו מנסים להראות יותר טוב מאשר אנחנו. יותר חיים יותר מושכים אנחנו מנסים לכסות באיפור את התחושה של העצמי המושמד עם סימנים של חיים."  הגוף הנחווה, הוא זה שידוע מבפנים החוצה ולא מבחוץ פנימה. וכך, במקום לפצל את הגוף אפשר לחשוב את הגוף לא כסובייקט ולא אובייקט, אלא כשניהם. הוא גם לעצמו וגם לאחרים. הגוף תמיד מעורב וקיים במקביל עבור העצמי ועבור האחר. אף אחד לא יכול להכיר את גופי מבפנים כמוני וגם אני לא יכולה לתפוס אותו כפי שהאחר/ת תופס אותו.

בטיפול באנליזה ביואנרגטית, אנחנו מיצרים מרחב של נראות או ליתר דיוק, פוטנציאל לנראות ולאפשרות לדבר על ואת הגוף. כמטפלים אנו מביאים הזמנה עמוקה למטופל להתגלות וכמטופלים אנו לומדים להיות יכולים לשאת את מה שמתגלה. הקשבה והתבוננות מכוונת לשלל המופעים האקספרסיביים והתפקודיים של המטופל: נשימה, תנועה דיבור. לראות, כאנליטיקאי ביואנרגטי, זה אומר להשתמש ביכולת להבין את האחר. אנו מניחים שקשה עד מאוד לשאת את הכאב שהיה כרוך בהתפתחות ושמצוי בקשרים משמעותיים, קשה למטופל להראות וקשה למטפל לראות ולגעת בכאב המתעורר אל מול האחר, עמו ובגופו שלו.

ההתבוננות של המטפל לכן אינה טכניקה אלא עמדה טיפולית תאורטית כי האינפורמציה הנאספת מתכנסת למשמעות ולסיפור חיים. החיוניות של האורגניזם/ האדם / הגוף,  נובעת בראשיתה מחיות ברקמות הגוף. התנועה הפעימתית של כל תא בגוף, של איברי הגוף ומערכות הגוף היא התשתית להבעה העצמית. לכן, כל רגע בטיפול באנליזה ביואנרגטית, מדגים איך הדואליות של בעיית גוףנפש היא יותר בעיה של הגדרה מאשר מהות. אדם אינו עשוי מגוף ומיינד, נפש או נשמה. נקודת התבוננות אנרגטית מונחת כתשתית לדפוסים של נוכחות. התרגשות / חרדה, התרחבות או נסיגה של אנרגיה מהפריפריה של הגוף, שברים ופיצויים המלמדים על האופן בו יחסים נרקמים בעצמי ובקשר עם אחר. התבוננות, היא הדרך להכיר את עצמי, לא את הגוף.

תהליכים אנרגטיים, מונחים בבסיס תפקודים של האורגניזם. האנרגיה היא אנרגיה ביולוגית. אלכסנדר לואן תאר את האדם כמי שנושא את כור ההיתוך של עצמו,  וכמי שמקיים בתוכו בערה איטית מתמשכת בסביבה מימית.  אין לנו דרך לראות אנרגיה אבל תהליכים אנרגטיים יש להם ביטוי בתנועה הפלסטורית ומופעים אקסטטיים. בהמשך לפרויד ולחשיבה האקונומית, רייך תאר את מערכת היחסים עם הסביבה הפנימית והחיצונית במונחים של צבירה של אנרגיה ופריקה של אנרגיה. רייך טען לעודפות בצבירת האנרגיה ולכן תנועה בכלל ותנועה מינית עמוקה בפרט הם אופנים של האורגניזם לפרוק אנרגיה עודפת. מצב של הנאה כולל התרחבות אנרגטית מהמרכז אל הפריפריה של הגוף וכל הפרעה מעוררת נסיגה מהסביבה ותנועה פנימה אל הגרעין. בציר האנכי של הגוף, חרדה מעוררת תנועה המנוגדת לכיוון אנרגטי של פריקה אל האגן. רייך תאר איך במהלך ההתפתחות, התנועה הווגטטיבית נחסמת ונבנות הגנות הפועלות בשרות הישרדות האורגניזם אך התאמות הסתגלותיות אלו אינן מאפשרות לתנועה הפעימתית  והאורגסטית להיות נוכחת במלואה. תנועת הנשימה היא הביטוי הפונקציונלי המיידי הן לחסימה והן לאפשרות לעבודה טיפולית לשם פתיחת הסגמנטים החסומים ולהבעה הרגשית הוגטטיבית[2] . אלכסנדר לואן,[3] ראה בתנועה הפעימתית ובנשימה את הבסיס להבנת התהליכים האנרגטיים והוא מיקם את התנועה האורגסטית לאורך הציר האנכי של הגוף ובהתמודדות ממשית עם הגרביטציה. זהו רעיון חדש ומהפכני המאגד בתוכו כמופע תאורטי ודינמי את נקודת המבט האנרגטית. כהגדרה, קרקוע, זוהי היכולת להיות נוכח/ת בהבעה ובבעלות על התנועה שלי עם עצמי ובקשר. זוהי התבוננות פונקציונלית המאפשרת ההתרחבות, הנאה ותנועה אל האחר אך גם השהיה והתאפקות. זהו תהליך התפתחותי השואף בבריאות ליצור אינטגרציה בין פונקציות סומטיות, רגשיות ומנטליות - היכולת לידיעת העצמי (self-awareness), היכולת להבעה רגשית (self-expression),והיכולת להכלה עצמית (self-possession).

התפתחות היא תוצר של  יכולות ושל סביבה. סביבה מאפשרת, היא סביבה שתומכת בכך שהיכולות של הילד/ה ינועו בהתאם לגיל ליכולות. הפרעה היא תמיד גם סיפור של הישרדות והתמודדות. אנו נוטים לחשוב שהדברים שאנשים עושים והסביבה בה אנו חיים אינה רק אקראית, יש לה כוונה והשפעה המתוקשרת בדרכים שונות ומשפיעה על הגוף נפש. תרבות, שפה, מיניות כוח חיבה וטוב.. כול התהליכים הללנו נספגים אל הגוף באופן שונה, נספגים ומשפיעים ולכן התארגנות פסיכו-גופנית ,(character) היא מודיפיקציה האפשרית של האורגניזם בסביבתו.

כותבים רבים עסוקים בהבנתה של חווית החיות בעצמי.  מאמרים ודוגמאות קליניות מאסכולות שונות מתמקדות ברגע או בשרשרת אירועים מכונני חיבור. איך נוצר / נפתח שביל לחיוניות, ופרסונליזציה לעומת דה-פרסונליזציה, איך נפתח מרחב לחוויה של משחק, הבעה, הנאה בשונה מחוויה של בידוד, קיפאון, ריקנות ודכאון . דונלד ויניקוט,[4] היטיב לתאר זאת, בהתייחסו  לחוויה מתהווה : "השתכנות הנפש בגוף", נוכחות דינמית משתנה, ממש כמו הנשימה, רגע לרגע. חוויה של היות, המאגדת בתוכה את הרגע ואת ההיסטוריה הפסיכו -גופנית ואף יותר מכך, את ההיסטוריה של היחסים עם הסביבה ואת הרגע בקשר עם הסביבה. השתכנות הנפש בגוף היא לא אידיאה, היא פוטנציאל הכרחי.  תנועה אל, שייכות עמוקה של הסובייקט אל עצמו ועצמו בסביבתו. השתכנות, מחייבת התחדשות שהיא כל הזמן בקשב, ניתור ותגובתיות מבנית גבוהה למצבי הפרעה שעולים  הן מתוך האורגניזם או מסביבתו. הפוטנציל להיות במצב בו "הנפש אינה שוכנת בגוף" הוא מידתי. הרבה, יהיה דיסוציאציה. מעט, מצבי עצמי שונים. מנקודת המבט האנרגטית, "השתכנות הנפש בגוף", זהה לפונקציה של הקרקוע. אך קרקוע הוא גם מונח המאפשר התבוננות על העצמי בקשר כלומר על היכולת להתמסר לגוף אחר.

ד"ר סקוט באום, אנליטיקאי ביואנרגטי, מתאר איך החוויה של קיומו של טוב בעולם, ידיעה עמוקה שהחיים עיקרם בחיים, נוגעת באותה השתכנות הנפש , חוויה פסיכו /גופנית הנוגעת לעצמי ולעצמי בקשר. אך עבור רבים, סיפורי הגוף הם סיפורה של אותה תנועה ספונטנית שלא קבלה מענה או פגשה אלימות והכחדה ולא נותרה אפשרות לאותה השתכנות בעצמי והיכולת להרפות לקשר מיטיב נפגעה.

למשה שביקש קרבתו של האלוהים נאמר " כי לא יראני אדם וחי ".[5] מחיר ההתקרבות בראיה להבדיל מהתקרבות בשמיעה, סומן במחיר החיים עצמם. בטיפול, המטפל מתבונן בגוף המכוסה ובגוף המתגלה. הדחף לראות, כרוך בחציית המחסום של המבט ובו בזמן בידיעה ובהכרה בעוצמתו. הפסוק "כבוד אלוהים הסתר דבר"[6] , אינו נושא באימת המוות של המבט אך מוסיף את האתיקה שיש במידה ובמנעד בין הנסתר לגלוי. טיפול, הוא במהותו, הצצה לעולמו של אחר, אך בשונה מנעיצת מבט, אנו מזמינים לספר את הגוף והחיים שהוא נושא בתוכו במפגש עם אחר/ת שהוא גם גוף פועם/ מסתיר ומגלה וכל זאת כי ניתן במרחב הטיפול, בו זמנית, ולאורך זמן ארוך להציץ אל הנורא ואל הטוב.


[1] Michael Eigen, The Annihilated Self, 2006

 [2] 13,14 Wilhelm Reich, Character Analysis, 

[3] Alexander Lowen, Bioenergetics 1975,

[4] דונלד ויניקוט, הבסיס של העצמי בגוף, הפסיכולוגיה של השיגעון, עם עובד 2018

[5] ספר שמות לג כ

[6] תלמוד ירושלמי חגיגה ב א ע"ז ע"ג.


לכרטיס של המכון הישראלי לאנליזה ביוארנגטית לחץ כאן

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

ליטל וויניקוט - הכלה פסיכוסומטית
מאמר מאת דינה מרכוס - המכון לאנליזה ביואנרגטית
המפגש הגופני עם עצמי
המכון הישראלי לאנליזה ביוארנגטית