צור קשר
...Loading...

הקלות הבלתי נסבלת של האימוג'יז- הבלוג של עדי פרקש

אנחנו יושבות קרוב- קרוב. אחת ליד רעותה. כך תוכל להראות לי תוך כדי שיחה את הטלפון ואת שרשרת ההתכתביות שלה. הנה, היא מראה לי. תסתכלי בווואטצאפ. והיא מגוללת את המסך ומראה לי כמה שיחות משמעותיות עבורה שמקפלות בתוכן מערכות יחסים של ממש. הרבה טקסטים, קצרים, ארוכים. יש מי שמקפיד על פיסוק ורווחים, וניכר שיש כאלה שהאיות האוטומטי עושה בשבילם את העבודה. רמת תשומת הלב במהלך הכתיבה בריצפה. עוברת מחשבה דרכי. ואז היא קופצת, כמו הגיעה לתובנה גדולה או שיש בידיה שאלה בלתי פתורה : אז מה הוא מנסה בעצם לומר, הוא הרי השתמש פה באימוג'י עם הלבבות  ? היא מסתכלת בי כמי שתיתן לה את התשובה הרצויה. כמה שעות אחרי זה הוא כתב את זה. ופניה כבים, ושוב בעיני-בולדוג היא חוקרת את מבטי שלי, אולי אוכל לתת לה את מבוקשה. אני חשה את הכאב שלה. ושותקת.

לפני כחצי שנה הועלה מסר אימוג'י למשפט (" שלחתם אימוג'י בוואטסאפ? זהירות, זה עלול להפוך לחוזה מחייב)-:  "( יסמין גואטה  לדה-מרקר, 28.5.2017), ויש מי שגם רואה בה שפה (שיזף רפאלי, האם האימוג'יז הם שפה?, באתר כלכליסט, 2 ביולי 2015),כשבמקור הם נועדו בכלל לביטוי הגרפי לרגשות בכלים דיגיטליים. ואם ברגשות עסקינן, אז מדוע נוצר כאן בלבול ? ומדוע שותפתי לשיחה חווה את התיסכול העמוק הזה עם "הקלות הבלתי נסבלת של האימוגי'ז" ?  

פגשתי את העניין הזה שוב השבוע. בהקשר אחר, או שזהו אותו הקשר. ישבתי אחר הצהריים אחד לתמוך בבתי בהכנת שיעורי בית. השאלה שנשאלה היא: "האם חברות וירטואלית היא חברות אמת  ?" ( הרעיון מאחוריי שיעורי הבית הוא לבחון יכלת של הצגת טיעון, נימוק, התנסחות וכולי, וזו לא הפואנטה). כשהייתה צעירה יותר, סיפרתי לה, כשהייתה מבקשת עזרה בשיעורי הבית, לרוב פשוט הייתי מכתיבה את התשובות . אז היא שיתפה פעולה J היום, התפתח ביננו דיאלוג סביב השאלה הזו. דעתי ( אותה נצרתי בלבי עם מנעול ומפתח ) הייתה נחרצת מאד. בתי, העלתה נקודות רבות, לחיוב, לשלילה. מיותר לציין שהרשתות החברתיות המעטות בהן אני נמצאית הן לא אלו שהיא נמצאית בהן, והיא העלתה מספר שמות, שאני אפילו לא זוכרת כדי לציין פה. הועלו נושאים שקשורים לגיל, לאזור גיאוגרפי ( כן, ברשתות "שלה" מתקיימת גם תקשרת על פני הגלובוס ), האם הרשת החברתית מחברת בין בעלי עניין מסויים ( ספרים, לדוגמה) .ככל שהעלתה נושאים נוספים , כך עלו וצצו שאלות נוספות. נקודות רבות הועלו בהקשר של שפה ומיקומה בחיים שלנו, כיצד היא משתנה בין מערכת יחסים כזו או אחרת, תלויית הקשר, מהי חברות, מה זו מערכת היחסים הזו ? ואמת? מהי ?

החיינו סביב השולחן והמחברת הרבה דוגמאות מהיום- יום שלנו. שלה.ונזכרתי בתסכול וחוסר ההבנה של אותה חברה שנהנתה לרגע אחד מהודעת טקסט עם אימוז'י מלבלב , ומילים מכבות ומכווצות בהודעה שהגיעה מספר שעות לאחר מכן . זוהי דרך לתקשר , לקיים תקשרת בין אנשים. בתי אומרת. ובהתרגשות ועינייים נוצצות מוסיפה כמי שגילתה רעיון : אבל החברות מוגבלת, אם יש בה רק את זה.

התקרבתי אליה עוד יותר, פנים אל מול פנים והחידה בעיניה פתורה. חשתי את השמחה שיש בה עם התובנות שמגיעות אליה בזו אחר זו סביב הדילמות והנושאים השרוגים שהועלו בתרגיל אחד פשוט בניסוח טיעון , נימוק ומסקנה. אפשר היה לחוש בעליית הדופק, בשינויים בצבע הפנים. יש לה בינגו ! ועוד משפט או שנים תסיים את שיעורי הבית J זה לא  סתמי אמא, הרשתות החברתיות. אני מהנהנת . אבל זה מאפשר חברות מוגבלת. התכתבות אינה יכולה להתקיים בפני עצמה כמערכת יחסים ( זה כבר הניסוח שלי ,גבירותיי ורבותיי המכובדים ). יש בה כדי לרגש, וגם לתעתע, יש בה כדי לתת ביטוי, אבל גם להתחבא . גם אם נוסיף שלל אימוג'יז  ססגוניים, טרם נמצא תחליף למרחב הפיזי הביניאישי.

לכרטיס של עדי לחץ כאן

עדי לומדת פסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינטזה - שנה שנייה . מצויה בחקר תיאורית המערכות המורכבות ואנתרופולוגיה רפואית והשפעותיה עלינו כפרטים וכחברה.

הבלוג " חלון תראפויטי " הינו הזמנה לקריאה מתוך סקרנות של תכנים מעניינים. שיתוף רגשות, מחשבות ומה שבינהם.

בלוגים נוספים

אני הוא האחר- הבלוג של עדי פרקש
אומרים כי יש מקום לכולם , והשונות מאחדת, מהווה מכנה משותף בסיסי כל כך, אם לא נפחד ממנה.
ויהי עור - הבלוג של עדי פרקש
העור מיצג את הפן הגופני והנפש.
כתוב בעור- פרק א' - הבלוג של עדי פרקש
לא יכולתי לחדול מהשתיקה, לא יכולתי להפסיק את מצג-השווא.