צור קשר
...Loading...

הרגע שאחרי / התמודדות עם סרטן השד - הבלוג של שירלי כהן

הרגע שאחרי לא דומה לרגע שהווה
לא, הוא רחוק מלהיות דומה לו.

ברגע הווה חלקנו מושקעות כל-כולנו בהתמודדות עם הסרטן, בהחלמה ממנו, בטיפולים, בהישרדות,
בתופעות הלוואי, ברגעי הצחוק והמשבר, הביחד והלבד.
 

אנו מושקעות עמוק בחוויה עם כל מה שהיא מביאה איתה עכשיו
עד שכמעט ולא נותרת לנו פיסת אנרגיה מיותרת לחשוב על מה יהיה ואם...

אנו עוברות את הימים משבוע לשבוע, מטיפול לטיפול, מכאב לכאב,
נאחזות באופטימיות שלפעמים נדמה שמתרחקת מאיתנו ככל שאנו אוחזות בה חזק יותר

לצד הקושי הנורא שאפילו המילים נבוכות מלנסות לתאר את עוצמתו.

הרגע שאחרי לא דומה לרגע שהווה
לא, הוא ממש לא דומה לו.
הרגע שאחרי זה הרגע בו הכל נגמר, המסך יורד.
בשארית כוחותינו אנו מתאמצות להמשיך את תסריט חיינו מאותה נקודה בה הופסקה טרם הגילוי הנורא,
כאילו קפאה היא בזמן.
 
הטיפולים כבר מאחורינו, הניתוחים גם הם. אט-אט אנו מנסות לחזור לשגרה המוכרת או לשגרה חדשה שיצרנו במקומה,
וככל שעובר הזמן אנו נחרדות לגלות שאת מקומו של החלל שנפער ממלאת חרדה מבעיתה.

חרדה ממה יהיה אם הסרטן יחזור,
 
מה יהיה אם בדיוק ברגע שארגיש טוב יקרה דבר נורא ואיום,
ומה אם בכלל מסתובבות בגוף שאריות גרורתיות שפוספסו בבדיקות ושמאיימות לכלות אותנו
ושלל אם ואם ואם...

הרגע שאחרי מביא איתו היעדרות כמעט מוחלטת של הכאן ועכשיו
ומטשטש את עיננו מלראות את המציאות כפי שהיא באמת על שלל גווניה.

הפחד והחרדה ממה יהיה אם וכאשר... מובנים ולגיטימיים לחלוטין.  
כמעט כל מי שעברה את החוויה הזאת על בשרה, יכולה להזדהות עם זה.

אני באופן אישי מכירה את המקום הזה היטב ומבינה את הקלות שבה אפשר להישאב למצב שאני קוראת לו 'מצב כוננות'.
כזה שמכין מבעוד מועד את הקרקע לאפשרות עתידית שאם ותהיה פעם שניה, היא כבר לא תצליח לזעזע אותנו כמו בפעם הראשונה.

מדובר במנגנון הגנה שמעניק לנו תחושה של שליטה. אם לא על הגוף אז לפחות על המחשבות שלנו. 
כשאנו עסוקות כל כולנו בכוננות או בשמירה שמא יקרה לנו משהו רע, אנו בעצם מונעות מפחד ומונעות מעצמנו מלהתבונן על החיים כפי שהם באמת.

מה שעזר לי לשחרר את העמדה הדרוכה שהייתי נתונה בה, היה קודם כל לזהות שאני פועלת מתוך פחד מבלי לשפוט את עצמי על כך.
נקראתי לחבק את הפחד בשתי הידיים ונתתי לו לספר קצת על המקום שאני נמצאת כרגע. בדקתי איתו מה הצורך שלו ומה יכול להרגיע אותו.  
חיפשנו ביחד משאבים ועוגנים בתוך הגוף ומחוצה לו שיוכל להישען עליו ולהרפות. אט-אט החרדה פחתה. 

לאחר מכן, התאפשר לי למצוא שליטה במקומות אחרים שמיטיבים איתי ולא פוגעים בי. 
למשל, השינוי התזונתי שלקחתי על עצמי העניק לי את התחושה של שליטה במצב. אני בוחרת מה נכנס לגוף שלי ומה נשאר מחוץ אליו.

ובמרווח הזה שבין כאן לבין שם
נגלה מרחב גדול שמבקש פשוט להיחבק ולנשום.

היום אני בוחרת חלק גדול מהזמן להיות נוכחת בכאן ועכשיו
זה עושה אותי חוששת פחות
,
נגישה יותר.

"הנה הם באים ימים של שקט 
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת 
ולאסוף את שברי הסערה"



בלוגים נוספים

לרקוד את התקיעות - הבלוג של שירלי כהן
הפער העמוק בין המשאלה לשינוי - לכוחו של הרגל הוא מצמית ומתסכל.
בלבולי ביצים - הבלוג של אופיר קנטור
בקרוב עומדת להיוולד לי בת בכורה. האירוע הקרב מרגש אותי מאוד. להפוך להיות אבא. לגדל משהו. אהבה.
בלוג 1 - חיים
אני רואה את הטיפול בתור הרפתקאה. 2 אנשים שנכנסים לתוך מרחב שלא ידוע , וממנו קורה הקסם. קורה המפגש. הקסם הזה שמשהו שרוצה להתהוות מתממש, וזה בהחלט מרגש. לראות את עצמנו ואת האחר.