צור קשר
...Loading...

הרשות להגיד מה מתאים לי ומתי - ענת גיחון

קודם כל, הגני על הגוף

שאיש מבחוץ לא ייכנס בך

ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף

זה המקום הראשון, רואים מה קורה לך.


עטפי היטב כל פצע חשוף

שם הוא מנסה לפגוע

שיווי משקל, שלא תיפלי לטירוף

גופך מסוגל, קרב איגרוף.


בכל כוחך...

תצחקי, תשאגי, תפגעי

תפצעי, תתלשי, תדפקי

שלא תשתקי לעולם יותר עוד.

תילחמי, תהלמי, תצעקי,

תשגעי, תדרשי, תכבשי

שלא תתביישי לעולם יותר עוד.


עמדי זקוף, עיניים פקוחות,

נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות.

אל תיכנעי, נו, לכל הרוחות

עכשיו, מבלי לחכות, קרב איגרוף

(- קרב איגרוף – אפרת גוש)

.

נתקלתי בשיר זה כחלק מפוסט, אחד מיני רבים לאחרונה, שעוסק באלימות כלפי נשים; שיר שנכתב על ידי אשה, ושמעודד נשים להתחבר לכוח שלהן להגן על גבולות גופן ונפשן, על פגיעותן ועל הבושה שמשום מה מתלווה לפגיעות זו. כל יצור חי זקוק לדרך לשמור על עצמו – בעלי חיים שמתייחסים לשטח המחיה, לטריטוריה שלהם, כמעט כמו לגופם, ירגישו מאויימים כשמישהו פולש לתוכה, וישתמשו בגופם ובקולם כדי לגרש את הפולש. אנחנו, בני האדם, כדי שנוכל להרפות ולהירגע, צריכים לדעת שנוכל להגן על גופנו, ריגשותינו, כבודנו ופרטיותנו – שנוכל להדוף כל איום על תחושת השלמות, האינטגריטי שלנו, את  כל מי שירצה לפגוע בנו פיסית, לפלוש למרחב שלנו בלי רשותנו, כולל למרחב הריגשי בצורה של התנהלות לא מכבדת, מעליבה, משפילה ומביישת. הדיפה זו היא למעשה המשמעות של כעס.

לא אתייחס כאן לפן המיגדרי של סוגיה זו, שמכניס מורכבות נוספת, אלא לשאלה כללית יותר- השאלה למה שמירה על זכות כל כך בסיסית, הזכות להביע את צרכינו, את מה שכן ולא מתאים לנו, הציפיה למתן כבוד פשוט לגבולות הגופנפש שלנו - איננה מובנת מעליה; מדוע היא מעוררת לא פעם פחד ואשמה, או צריכה להיתבע בכוח.

אני חושבת שההסבר לכך נעוץ בעובדה שאנחנו מתקיימים מרגע היווצרנו בתוך קשר, והתלות המוחלטת שלנו בקשר זה כתנאי לקיומנו, משפיעה באופן עמוק ביותר על חיינו בכלל, ועל אופן התנהלותנו מול כל מי שהופך משמעותי עבורנו. במצב אידאלי, הסביבה ההתפתחותית מספקת מעטפת בטוחה שבתוכה גור-אדם יכול לפגוש את עצמו, את צרכיו, כולל אלה שקשורים לקרבה ומרחק, ביחד ולחוד, לבטא אותם באופנים שונים, ולצפות לכך שיזכו ליחס קשוב ומכבד. אבל חשוב לזכור שכל מפגש, גם זה שבין הורה לילדו, הוא מפגש בין שני גופים שמכילים תנועה אותנטית, זכרונות של ארועים שעצרו תנועה זו ואופני התארגנות כהגנה מפני חוויות קשות, והתארגנות זו מקשה על התפקיד ההורי של התמסרות לצרכי הילד. בהרבה מקרים הילד נתבע, באופנים שונים, לא מודעים כמובן, להיפוך תפקידים. הוא מוצא עצמו קשוב לצרכי ההורה, ומרגיש שביטוי של הצרכים שלו עצמו יהווה הפרעה. במקרים קיצוניים עצם המודעות לכך שיש לי צרכים נחשבת כלא תקינה.

לרובנו יותר קל להענות לצורך בקרבה, מאשר לצורך בניפרדות. כשרוצים את קרבתנו, אנחנו מרגישים רצויים, אהובים. התנועה לניפרדות באה לידי ביטוי במעין תנועת הישאבות האדם למרכז של עצמו, והיא תנועה הפוכה מזו של היתקרבות לאחר, שקשורה להתרחבות לפריפריה של גופו ומשם לקשר עם אחר. לא פעם כבר תנועה כזו יכולה להתפרש על ידי השני כדחיה, כהתרחקות ממני, בעיקר כשחווית ערך עצמי מתוך עצמי לא מבוססת דיה.

אצל ילדים בניית תהליך הניפרדות, חלק חשוב מהתפתחות עצמיותם ועצמאותם, מלווה בהדיפה ובביטויי כעס, אותו קשה לא פעם להורה שלא לקחת באופן אישי. במקרים כאלה הורים יגרמו לילד להרגיש שעשה משהו "רע". ילדים רעים הם בדרך כלל ילדים כועסים... מכאן ועד עצירה של הילד את ביטויי התוקפנות שלו, שקשורים קשר אמיץ עם תחושת העוצמה שלו, עם הרשות להדוף את מה שלא מתאים לו, ולווסת את המרחק שלו מאחרים מתוך צרכיו הם – קצרים...

לא מעט שעות טיפול מוקדשות לנסיון לעזור למטופלים לא לקחת את תגובות הכעס של ילדיהן.ם כלפיהן.ם באופן אישי.

אני חושבת על מטופלת שהיתה בטיפולי, סבלה ממה שהגדירה כדכאון, מושג שמשתמשים בו לא מעט אך לא תמיד מהותו המדוייקת ברורה, ומתחושת חוסר ערך. כשבנותיה היו צעירות , היא יכלה להתכרבל איתן שעות, כשהן מבטאות אהבה, מפעלות מיופיה וכו. כשגדלו הרבה מהאינטראקציות שלהן איתה הפכו קשורות להגדרת הטריטוריה שלהם, הגדרה שבוטאה לא פעם בכעס. אותה בחורה, שבילדותה חוותה לא מעט אלימות מאחיה, לא הצליחה שלא לקחת את הכעס כמתקפה אישית עליה, ולהכנס למאבקי כוחות שיותר דמו למאבק בין אחים לבין אם ובנותיה... "אני ממש מרגישה שהן לא אוהבות אותי" נהגה לאמר, ואני ניסיתי לעזור לה להבין את הערך שביכולת שלהן לבטא רגשות אלה, את תחושת הביטחון שהיא כנראה מעניקה להם שמאפשרת להם ביטוי כזה, בטחון אותו היא לא חוותה מעולם בבית הוריה. ובעיקר, כמובן, עובדת איתה על מתן רשות לגופה שלה לבטא כעס, שאותו מעולם לא קיבלה בסביבה בה גדלה.

ב- 19-20 בדצמבר (יום חמישי בשעות 18:30 עד 21:30, שישי  מ-9:00 עד 15:30) אקיים סדנא בנושא: "התנועה האגרסיבית כתומכת קירבה ונפרדות", סדנא בה יושם דגש על חקירת הביטוי האגרסיבי על גווניו השונים.

בסדנא תשולב למידה תיאורטית של סוגיות הקשורות בתנועה האגרסיבית, עבודה גופנית באוריינטציה ביואנרגטית עם עיבוד סוגיות שתעלנה מתוך עבודה זו, ומתוך אינטראקציה בין אישית, פרטנית וקבוצתית.

פעילות זו מתקיימת לקראת פתיחת מסגרת מתמשכת שתעסוק בקו התפר שבין לימוד תיאורטי לעבודה התנסותית שתעסוק בסוגיות הקשורות בתנועה האגרסיבית על גווניה השונים.

הסדנא, שתתקיים בקבוצה אינטימית של עד 12 משתתפים, מיועדת לעוסקים במקצועות הטיפול על גווניו השונים.

מיקום: רח' חיים לבנון 91, רמת אביב.

עלות: 500 ש"ח, כולל מע"מ.

לפרטי התקשרות ועוד אודות ענת גיחון, אפשר לקרוא בכרטיס שלה באתר

.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה


בלוגים נוספים