צור קשר
...Loading...

ותגיד זמן והזמן עובר - הבלוג של יסמין פז

"תנו לי להזכיר לכם בכבוד רב שהחיים והמוות הם בעלי חשיבות עליונה.

הזמן עובר במהירות רבה וההזדמנויות אובדות.

כל אחד ואחת מאתנו צריכים לשאוף להתעורר, התעוררו!!

שימו לב, אל תבזבזו את חייכם..."

(מתוך דקלום במרכזי זן)

עשיתי לי רשימה, רשימה של דברים שאני רוצה.

רשמתי בה בין היתר עוד זמן..

לפני חמישה חודשים עזבתי עבודה שאהבתי כשכירה והפכתי לעצמאית כדי לתת לעצמי זמן, עוד זמן רק ממה שאני אוהבת לעשות (טוב נו, גם צריכה לפעמים)  אני אוהבת את מה שאני עושה והיום כעצמאית יש לי גם הזכות  להתאים לעצמי את המינון שנכון לי, יש לי היום זמן אחה"צ בלי טלפונים ומשימות שהייתי מורגלת אליהן , הסטרס ירד וחזרתי לנשום, ובכל זאת רשמתי זמן..

עשיתי לי עוד רשימה, רשימה של מה אני עושה עם הזמן, עם הזמן שהיה נראה לי שאין לי מספיק ממנו.

גיליתי שהזמן קיים. ההרגל בעשייה גרם לי קצת לשכוח מה עושים אתו. ברגעים הריקים האלה שהגיעו  וזימנתי לחיי , אותם רגעים שבהם אין עבודה מסביב לשעון, אין דברים שצריך לעשות גם כשאתה לא תמיד מסכים או רוצה לעשותם , האין סטרס הזה שכמהתי אליו  ,גיליתי שאני לא באמת יודעת מהו ומה עושים איתו ויתרה מזה נוחכתי לדעת שהכמיהה שלי לזמן  אפופה לה בעשן סמיך של חוויית השעמום..

מאז שיצאתי מהבית לחיים בוגרים עבדתי כל הזמן. מהעבודה הביתה ,בהמשך לבית שמקיים זוגיות ולבית שנוספו בו ילדים ושוב עבודה ..עכשיו שפיניתי לי זמן זה מרגיש די מוזר וכשיש לי זמן פנוי אז אני לוקחת על עצמי עוד משהו שצריך לעשות או את הנייד (המחשב, הטלפון) והזמן מתמלא לו. לא תמיד בעשיה מספקת , לא תמיד בעשייה מקדמת אלא באיים קטנים של זמן שאינם באמת מנוצלים ואינם בהכרח מביאים אותי למקום בו אני שואפת להיות. בעולם האינטנסיבי בו אנו חיים כבר שכחתי איך ומה עושים בו, עם הזמן שיש לנו,שאני לא באמת יודעת מה זה להשתעמם... שלא חשבתי מעולם או יותר נכון לא העזתי לעצור לרגע כדי לזכות הבחין בזה...

מטופלים מהעבר ומההווה מעלים  כמעט תמיד באיזשהו שלב במפגשים  את סוגיית הזמן , מתלוננים על זמן קצר ועומס רב, על קושי לעמוד בקצב. הם מתארים חיים מלאים בעבודה, מטלות, משימות ובאופן מסוים חווים החמצה על כך שאינם מצליחים לעצור את המרדף המטורף הזה ומייחלים בתוכם לזמן פנוי שיאפשר לעשות עוד ממה שהם  אוהבים ופחות ממה  שצריך :זמן ליהנות עם הילדים ופחות את מה שצריך: זמן לכתוב, זמן ללמוד, זמן לישון בלי לחוש אשמה , זמן עם פחות סטרס. זמן לעצמם, זמן להיות הם...הם מתארים בפני לא פעם חווית החמצה ושואלים שאלה אחת מאוד מהותית, נוקבת  וברב הפעמים כואבת , האם אלו החיים שנועדנו לחיות? וכשאני פונה ושואלת  מה יקרה כשיהיה לך זמן פנוי? הם מסתכלים עליי בעיניים מבולבלות ועונים שאין להם מושג מה בעצם יעשו, קרוב לוודאי ימותו משעמום או שפוטרים אותי בתשובה של עדיף ללכת לישון... בדיוק כמו שאני הרגשתי , אבל העיניים המבולבלות כבר מתחילות לחפש תשובות....

אני חמישה חודשים מתבוננת ולומדת להכיר מהו זמן פנוי ומהי חווית השעמום עבורי , לומדת להבין שזמן הוא פונקציה שאנחנו יכולים להשפיע עליה. הורגלנו בעידן הטכנולוגי והאינטנסיבי של ימינו  שכל רגע מלא במשימות ובעשייה הוא רגע נכון המעיד על חיים מלאים , ממומשים אבל בעיקר נורמטיביים. הנורמה הנוכחית, שבנויה על עידן שקריירה ,מסכים, וגירויים נוספיםתופסים את כל זמננו מבלי בכלל שאנחנו מבחינים בכך. התמכרנו לעשייה עד כדי כך שנראה שבמקומות שבהם יש לנו זמן אנחנו בלי לשים לב מקדישים אותו באופן הזוי כדי להעביר אותו כי אנחנו לא יודעים מה לעשות בו, לא יודעים מה זה ה"זמן לעצמי"  שאנחנו כל כך כמהים אליו, ומבקשים אותו. עומס ,סטרס, עבודה, משימות אומר חיים נכונים וזמן פנוי או חוסר מעש נחשבים לשעמום ובמקרים מסוימים נתפשים אף כבטלה ..

ברטרנד ראסל פילוסוף ומתמטיקאי בריטי, טען שהיכולת לעמוד בשעמום "חיונית לחיים מאושרים" , לטענתו אדם אשר עבד שעות ארוכות כל חייו ישתעמם אם בבת-אחת יהיה בבטלה, אולם לדבריו בלי כמות נכבדת של פנאי האדם מורחק מהרבה מהדברים הטובים ביותר(ראסל,1932)

שעמום הוא מצב לא נעים, כמו כאב, אנחנו מנסים להימנע ממנו בכל מחיר, ל"עשות" אתו משהו, משהו שיזיז אותו מאתנו.. גם אם אין מה לעשות במובן של המטלות אנחנו נמצא את עצמנו לוקחים את הטלפון הנייד חברנו היקר והקרוב בעידן הנוכחי , מכשיר שהפך מאמצעי תקשורת לאופן בו אנו נמצאים בקשר ומתנהל מולו ובתוכו  עולם שלם של מערכות יחסים,: עסקיים ,חברתיים , שיווקיים , ספרותיים ,מדעיים. עולם ומלואו שלוקח לנו את הזמן ושמאפשר לנו להיות בעשיה. עשייה שבחלק מהזמן מעניינת ומפרה , בחלק האחר שלו פשוט מאפשרת לנו  להיות נורמטיביים ,לחיות ללא עצירה ללא בדיקה האם זה נכון לי, ללא התבוננות ובחינה של מי אני ומה אני בכלל רוצה להיות - ללא חיבור לעולמנו הפנימי שאותו אנו כל כך כמהים לממש. אבל כשנהיה עמוס, כואב, לוחץ ומאמלל הן בנפש אבל גם בגוף ,אז מבינים שאין ברירה. שהשאלה המהותית שנשאלת שוב ושוב בחדר הטיפולים, השאלה המהותית שגם אני שאלתי את עצמי לפני חצי שנה  האם אלו החיים שנועדנו לחיות? זו שאלה שאינה יכולה להישאר ללא מענה אבל לשאול אותה בהכרח שזור  בלהעיז ולהתבונן ולהבין באותו הרגע שבאחריותנו ללמוד איך להשתמש בזמן שנשאר לנו .

אחות בבית חולים תיעדה את החרטות הגדולות ביותר של אנשים לפני מותם היא אספה את החמישיה המובילה והמושמעת ביותר  לספר בשם  The Top Five Regrets of the Dying" , אלה הן חמשת החרטות המובילות :

ü     הלוואי שהיה לי את האומץ לחיות את החיים כפי שאני רוצה, לא את החיים שאנשים אחרים ציפו ממני לחיות

ü     הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה

ü     הלוואי שהיה לי את האומץ להביע את הרגשות שלי

ü     הלוואי שהייתי שומר על קשר עם החברים שלי

ü     הלוואי שהייתי נותן לעצמי את האפשרות להיות מאושר יותר

באופן כמעט אבסורדי החמישה המופיעים הם כמיהה חיה ונושמת כמעט בכל אחד במהלך חיינו ובידנו הבחירה והאפשרות להשיגם. כמו כל דבר בעל ערך להשיגם זה אומר שעלינו לעבור דרך,  הליכה שאינה רק בשבילים מסומנים שאין רק צעידה וודאית בעלת מתווה בטוח ,אין מתכון אחד ויחיד ואין קיצורי דרךעל מנת להגיע לנקודת הסוף ולא לחוות את החרטות המתוארות לעיל, אבל יותר מכך כדי לחיות עוד בחיינו חיים שלמים ללא חרטה  לכל אורכם.האבסורד הוא שהתירוץ היחיד שיש לנו שבגללו אנחנו לא בוחרים ללכת בדרך הזו הוא שיש לנו עוד זמן ...

הפסיכואנליטיקאי אדם פיליפס שהיה במשך מספר שנים פסיכותרפיסט ראשי במחלקה לפסיכיאטריה של הילד אמר כי היכולת להיות משועמם עשויה להיות הישג התפתחותי חשוב ביותר אצל ילד, בנוסף אמר כי השעמום הוא הזדמנות לחשוב על החיים במקום לעבור אותם בריצה חסרת נשימה(פיליפס ,1993)

 אם אכן היכולת להיות בשעמום היא חיונית להתפתחותנו והיא יכולה לאפשר לנו התבוננות על החיים, הזדמנות לחשיבה וחקירה על מה אנחנו באמת רוצים ומה אנחנו עושים עם זה אז למה אנחנו ממלאים את הזמן שלנו בדברים שהם הכי פחות נחוצים או חשובים לנו?

ללמוד לפנות זמן ולהיות לעיתים משועמם זה כמו כל דבר חדש שאנחנו לומדים ואינו פשוט בתחילתו, הוא מסב אי נחת, בלבול, פחד ולא נעים להיות בו. הוא עלול לעורר רגשות לא תמיד פשוטים ומעצים את תחושת חוסר הוודאות וחוסר השליטה שלנו על חיינו. האשליה שהעשייה משחררת אותנו מכל אלה היא אולי (מ)עשיית שווא. אבל היא נוחה יותר , נעימה יותר ללא הבנה שבטווח הארוך היא עלולה להיות מתסכלת ביותר.ביומנו האחרון ביקום הזה ,היום בו אין לאף אחד שליטה עליו , אנחנו מתחרטים לא על מה שלא ידענו, אלא על מה שידענו בתוכנו כל הזמן וויתרנו לעצמנו באמתלה של נורמה ללא זמן פנוי....וזה כל כך יכאב.

המפגש עם השעמום וההתבוננות בו כנראה בסופו של יום הוא זה אשר משמש לנו את המפה הנכונה ביותר לדרך שעלינו לבחור כדי לחיות חיים מלאים ומאושרים יותר , חיים שאנו בוחרים מה ליצוק לתוכם באיי הזמן שברשותנו, חיים שיש בהם גם אויר ומקום לחוויות מיטיבות ,גם אם אין לדעת מה אורכו...

כולנו רוצים זמן וכולנו חייבים לשאול את השאלות המהותיות לגביו, כל אחד ושאלותיו.

יש את אלו שיגיעו לטיפול בגלל שאלות אחרות ויגיעו גם לשאלות אלו ואז יעיזו להתבונן באומץ ובנחישות כדי למצוא את התשובות עוד בחייהם .כדי לשפר את איכות חייהם.

יש את אלה שהחלו לשאול את השאלות אך עדיין לא תמיד יכולים להקשיב לשאלות עצמם למרות שהם יודעים שהם שם בתוכם..

יש את אלה ששאלו אותם לבד ,שמקשיבים להם  ומחפשים דרך  לענות עליהם בעצמם ,לבדם ללא צורך בעזרה מבחוץ..

אין זה משנה מה הדרך אותה נבחר עלינו לדאוג ללכת בה כדי למצוא ,למצוא את התשובות לשאלות שבתוכנו, לעמוד מול הרגלים יומיומיים ולהעיז לוותר עליהם אם אין לנו בהם צורך. לאמץ חזק לליבנו את הדברים שמסיבים לנו נחת ונשימה ולהתעקש כל הזמן לא להתחרט, לא בהווה ולא בעתיד....

את הבלוג הזה אני בוחרת לסיים במילותיו של איש יקר ואהוב , גיסי טל, שהלך ליקום מקביל באוקטובר 2017.

טל הוא אולי האדם היחיד שראיתי בחיי אלו שחי את החיים באופן מעורר פליאה, הוא ידע ליהנות בהם , הוא ידע במה להתמקד ,הוא עשה המון ממה שאהב רב הזמן בחייו. בנקודת  הזמן שבה אמר את דבריו אלו על גבי הרשת הוא אמר את האמת אותה הוא חי לאורך כל ההתמודדות המעוררת פליאה שעימה הוא נלחם במחלה הארורה.  בעיניים שלי טל פשוט רצה עוד ממה שהיה לו, הוא פשוט רצה לחיות , וכולנו האמנו יחד איתו שזו הדרך לנצח את המחלה, עם המון אמת ואופטימיות ובחירה בחיים שהוא אהב. בסרטונים (ואינני יודעת אם זו היתה כוונתו) הוא נגע באמת החיה והבועטת בכולנו , הוא דיבר את עצמו אבל מילותיו הדהדו בנבכי המונים ונגעו כל כך חזק בכל כך הרבה אנשים.  

בסרטו האחרון  טל דיבר על הזמן: "זמן הוא מה שאנחנו רוצים יותר מהכול - אך הוא גם הדבר שאנחנו משתמשים בו הכי גרוע...

חזקים מכל הלוחמים הם זמן וסבלנות, חמש דק' מספיקות לי לחלום על חיים שלמים, כזה יחסי הוא הזמן והרי לכולנו יש את הזמן שלנו. כל אחד ומה שהוא מחליט לעשות אתו,

זמן לאהוב ,

זמן לאכול ,

זמן לטייל ,

זמן ליצור, זמן לבזבז ,זמן לשרוף על כלום...

זמן להתעורר ולהבין שהזמן הוא יקר והעכשיו הוא העיקר.

אפילו המאבק שלי הוא זמני יום אחד הזמן ימוסס גם אותו עד שלא יישאר ממנו דבר.

אני בוחר בזמן שלי להילחם - ולהחלים מסרטן אבל בעיקר בזמן שיש לי, אני בוחר לאהוב את הילדים ואת אשתי ואת המשפחה ואת החברים הקרובים - גם אם הזמן הזה יהיה קצר"

( טל פיטל ,2017)

טל, כפי שאני ראיתיו, היה במקום של בחירה להמשיך ולחיות, הוא חי את מה שכולנו רוצים ולא עושים , זו היתה דרכו ועדיין גם ברגע שבו התמודד עם שאלת הזמן, הוא בחר במה שעושה לו הכי טוב.

הוא  יצר את הסרטונים מתוך בחירה ברורה בתיעוד, לא כמילות פרידה , אלא כיצירה, (בעיני רבים מופתית), שהוא כה אהב לעשות, כי כזה הגדיר את עצמו - במאי ויוצר.

על כך ועל מי שהיה בחייו אני מודה לו כל רגע , מודה וחסרה, מודה ומתגעגעת ,מודה ומעריצה, מודה ואוהבת.

מבחינתי, טל והסרטים שלו הם יצירת אומנות מופתית שמביאה אותו כמו שהוא, את הגאונות ואת האופן בו התבונן על החיים ובאופן בו בחר להתמודד, בגאונותו ואהבת האדם שהיתה בו הוא בחר לשתף אותנו. שנשמע אותו , נכיר אותו ונאהב אותו...

אני מזכירה לעצמי כל יום את משמעות הזמן ולעשות הכל כדי ליישם זאת עוד בחיי. בחוויה הסובייקטיבית שלי יש לי עוד הרבה מה ללמוד ממנו. גם כשהוא איננו - עבורי הוא השראה נצחית, כל הזמן... ללא זמן...

ראסל ב' (1975) בשבח הבטלה. הוצאת א' רובינשטיין

Ware B. (2012). The Top Five Regrets of the Dying; Bolinda Publishing Pty Ltd

Phillips A (1993).  On Kissing, Tickling, and Being: Psychoanalytic Essays on the Unexamined Life. Published July 15th 1998 by Harvard University Press

כולל הסרטון האחרון אותו הוא לא סיים לערוךקישור לכל הסרטים של טל https://healthy.walla.co.il/item/3102242

 

" הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו. ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות." לכרטיס של יסמין לחץ כאן

©יסמין פז -מטפלת רגשית בפסיכותרפיה גופנית

בלוגים נוספים

פיתוח מיומנויות קשר-גשר לחיים- הבלוג של יסמין פז
אינטימיות היא "הפרס הגדול" על כל ההשקעה הרגשית. אנו יודעים כאשר היא שם. היא מצב, היא אווירה, היא רגע ללא מילים.
שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב ו..לכתוב -הבלוג של יסמין פז
אני עדיין יכולה להרגיש בגוף את החוויה הזו שמגיעה עם השינוי. את התחושות, את הרגשות שעולים מול מעברים
דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז
בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר/