צור קשר
...Loading...

עוד שנתיים זה יעבור - עדי פרקש

"את מתעסקת בגוף" היא אומרת לי. "כן, גם" עניתי לה. "אז אולי ממך תבוא הישועה" היא אומרת ומתיישבת. "מה הכללים? איך זה בדיוק עובד?" היא שואלת. הסברתי לה בקצרה מה יכול להתקיים בתהליך הזה של המפגש בין שתינו ואת ה"אני מאמין" שלי. סוג של ברית ביננו. היא בחרה שלא להתעכב או לשאול יותר מדי שאלות והייתה מאד עניינית. היה לי הרושם שצברה הרבה וחיכתה לרגע שבו יהיה לה עם מי לחלוק את התחושות עמן היא מתהלכת זה תקופה.

הייתה בה חשדנות רבה והססנות, וניכר היה על פי מבטה שאינה בטוחה איך אתייחס אל דבריה, ואם כן, עד כמה אתייחס אליה ברצינות. אחרי שסקרה אותי ואת החדר בשקט אך בנוכחות מורגשת, אמרה "מזל שאת אישה, אולי תביני על מה אני מדברת", ולגמה מהמים שהיו על השולחן. "בואי ננסה" אמרתי. העמדה הזו שלה כלפיי שעשעה אותי מחד, ומאידך הרגשתי שאני עומדת לקראת מבחן. התרווחתי והרפיתי את גופי, נכונה להקשיב ולקבל ממנה את המסר שלה, סקרנית לברר מהו הספק הגדול שהיא נושאת עמה. היה בי מתח מודע, ותהייה אם אכן אוכל להקל עליה במידה מסוימת ולסייע.

היא פותחת את פיה כמו הייתה סכר פרוץ: "כבר כמה שנים שאני סובלת מכאבים וחולשה לפני שמתחיל המחזור. עייפות בשרירים, כאבי גב, בעצמות. אין לי כוח לעשות כלום. אני מכירה את המושג PMS, אבל עם השנים התחלתי לחשוב שמדובר ביותר מזה". אני מקשיבה ושואלת "בכמה שנים מדובר?". היא חושבת, נראה כי היא מנסה לחשב ולספור, ומשיבה "כשהייתי צעירה זה היה עובר לידי, לא הרגשתי כלום. לא היה 'לפני', לא 'אחרי'. גם באותם ימים, לא הרגשתי שום דבר מיוחד. השתמשתי בכל מה שצריך לספיגה, אבל משככי כאבים? – לא היה בהם צורך כלל" היא מדגישה. "ומה קרה בשנים האחרונות?" אני מחזירה אותה לכאן ועכשיו. "אלה הפכו להיות ימי מחלה" היא מחייכת, ומהר מתקנת "אבל, מחזור זו לא מחלה, נכון?" ומוסיפה לחייך בעצב.

בעדינות אני אומרת לה "גיל הנעורים מאחורייך כבר". היא מביטה בי כמי שמכירה במצב ומחזירה מבט מרוכך, אך יחד עם זה נדמה לי שעולה בה גם עצב, תסכול ואולי אף כעס. היא שותקת. "מה את מרגישה?" אני שואלת לאחר כמה רגעים. השקט אמנם נוכח ביננו, אבל כמו קפיץ דרוך. אני חשה את המתח ששרוי בה ועומד לצאת. "כן, אני יודעת" היא אומרת בקצרה, משפט חד ועניני. מסיטה את מבטה ממני. ניתן לחוש את העצב, או שמא זהו כעס. אני שמה לב לגרוני שנחנק, ואולי אלו דמעותיה שעומדות לזלוג.

כעבור דקה היא מוסיפה "גם רופא הנשים שלי אמר משהו בסגנון". אני מתבוננת בה במבט שואל. "איכשהו ממך זה נשמע קצת אחרת, אבל עדיין אין בזה דבר מנחם". קצב החלפת המילים הולך ופוחת. נדמה שמשהו קצת נרגע. החלק הכועס שבה יצא החוצה, ועמו גם העצבות והתסכול. זה פה, בחלל, במרחב בין שתינו. "בשנים האחרונות זה נהיה בלתי נסבל" היא נאנחת. "כשהייתי נערה המחזור היה עובר לידי. חוץ מאי הנוחות שקשורה למוצרי ההיגיינה, את יודעת, תחבושות וכאלה, לא הפריע לי.אני מזהה את החזרתיות של התוכן שהיא מביאה. לפני מספר דקות אמרה דברים כמעט זהים, אבל אחרת. עלה בי התחושה של מחזוריות, גם בתוכן, ותשומת הלב שני כעת מופנית אל הטון, הקצב, האופן בו היא בוחרת לבטא את דבריה. אני ערה לכך שהשדה כולו הוא של מחזוריות ושגם בו יכול לחול שינוי. היא ממשיכה "אבל בשנים האחרונות כאילו אין לי אנרגיה בגוף. אני כמו חולה. הגוף כולו מרוקן מאנרגיה וכואב. אני מתפללת שזה יעבור ומתקשה לעשות את הפעולות הפשוטות של היומיום. ללכת לעבודה נהיה אתגר. באיזשהו שלב החלטתי שאין סיבה שזה יהיה ככה. אני בטח לא הראשונה וגם לא האחרונה..." היא עושה הפוגה במונולוג. וממשיכה בטון ציני, כמו מדווחת על פעולות טכניות "אז הלכתי לרופא נשים שעשה את הבדיקות שלו ואמר שהכל בסדר". אני מביטה בה ולא מבינה. "גם אני הבטתי בו באופן הזה" היא צוחקת. השתחררה קצת הטעינה וזה שימח אותי. נדמה שגם אותה קצת.

"הכל בסדר" היא מצטטת אותו ומוסיפה "לא ויתרתי, שאלתי אותו מה ניתן לעשות אבל הוא לא ממש התייחס אליי. התבונן במחשב וכתב את המילים שלו במקלדת. התשובה שקיבלתי היא שאין טיפול, כי ממילא עוד שנתיים זה יעבור". שתיקה. "הקשיתי עליו עוד" היא אומרת. "אני לא רוצה את התחושה הזו, לא מסכימה עם התשובה שלו, ומעבר לזה – הרגשתי מושפלת". הנהנתי והוספתי שאני מבינה אותה לגמרי. שיתפתי אותה במידע שיש לי על שינויים ביולוגיים ונפשיים שכנראה פוקדים אותה. התשובה שלה הייתה צינית "נו .. ו..? ". צחקתי. זה הצחיק אותה גם. "להקצות לזה זמן ולשוחח על זה, זהו צעד ראשון לקבלה של השינוי המתחולל בך. אני אשמח ללוות אותך בשלב זה, בטוחה שביחד הדרך תהיה קלה יותר" הוספתי ושאלתי: "מנסות?". נראה היה לי שמשהו בקול נשי בלשון נקבה - רבות עשה את שלו. נשמעה אנחת רווחה מצידה והרפיה של הגוף. בתוכי הרגשתי שמחה.  

עדי פרקש - מתמחה בפסיכותרפיה גופנית

עדי פרקש - מתמחה בפסיכותרפיה גופנית 

תוכן הבלוג הינו דמיוני ואינו מבוסס על מקרים מן המציאות או מפגשים אישיים

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים