צור קשר
...Loading...

חלק ראשון - החיים לימדו אותי להיות רצינית

חלק ראשון - החיים לימדו אותי להיות רצינית

החיים לימדו אותי להיות רצינית.

המשפחה לימדה אותי להיות קשוחה, אדם לאדם זאב היא אמרה.

אם לא תנגסי ינגסו בך. תהיי שקולה ותעשי החלטות נבונות, אחרת זה יגמר רע.

והיא הקשיבה, הפנימה, למדה מגיל קטן לשמור הכל קרוב ללב, שאף אדם לא ידע מצוקה ולו הקטנה ביותר.

היא שמרה את כאבי המחזור בשקט מופתי, למרות שמידי חודש הייתה מתפללת לאלוהים שזה יגמר.

שמרה בשקט את כאבי האגן, בכל פעם שהתיישבה על האסלה הקרה , הרגישה שאגנה עומד להתפצח מכאב וגופה עתיד להתאבן מחוסר נשימה.

וכך עברו השנים והיא גדלה להיות אישה משכילה, עשתה תואר ראשון ומיד המשיכה לשני ולאחר מכן לדוקטורט.

היא נשארה עם כאבה הפיזי וכאבה הרגשי.

מידי חודש בזמן הוסת פקדה את בית החולים, היתה לה אבחנה- אז מותר לה להרגיש רע.

ולבדידות לא היתה אבחנה.

איך אני אהיה בזוגיות?  אני לא יודעת איך להיות בזוג, זה מפחיד אותי אמרה לי באחד מהמפגשים הראשונים.

כל חיי למדתי להיות לבד, אימנתי את עצמי כמו שהמשפחה לימדה אותי.

ועכשיו אחרי 40 שנים אתחיל ללמוד להיות ביחד, איך זה אפשרי?

והיא יושבת מולי עם הלבוש הייצוגי חולצה מכופתרת וחצאית דקה וצמודה,

שיערה צבוע ומסופר בקפידה, האיפור משורטט ומדוייק.

קולה עדין אך יציב, מונוטוני, לא עולה ולא יורד.

גם הוא מוקפד? שאלתי את עצמי.

היא אישה יפה, עצובה, יש לה מבט כאוב בעיניים. הידיים שלה מרגישות לי רזות וכחושות ועולה בי שאלה אם מישהו פעם חיבק אותן? האם מישהו אי פעם חיבק אותה? את כולה?

וכך היא הגיעה, מידי שבוע. כל פעם בהופעה אחרת ובאיפור אחר, תמיד מוקפדת, תמיד שמורה,רחוקה. 

עד שיום אחד היא שאלה מה זו עבודת גוף?

 אנחנו מדברות וזה נעים לי אבל מה עושים עם הגוף אני רוצה להרגיש, להרגיש את הגוף וגם אולי להרגיש קצת פחות לבד.

הרגשתי שמחה ומבוהלת באותה הנשימה.

שאלתי אותה איך היא עם מגע?

אמרה בסדר,אני לוחצת ידיים של אנשים רבים במהלך היום.

זה בסדר לי לגעת.

שאלתי אותה עד כמה זה בסדר לה לגעת?, ענתה שהיא לא יודעת, אני לא כ"כ מבינה בתחום.

אחרי כמה חודשים של עבודה משותפת וקשר שנבנה לאט ובטוח.

ביקשתי ממנה לתרגיל ראשוני שנשב גב אל גב, קרוב אבל לא נוגע.

היא הסכימה. הזמן הרגיש כאילו עמד מלכת.

כל שנייה נראתה כמו נצח.

בדקתי איתה איך היא מרגישה- היות ואני לא רואה אותה.

וכשענתה לי שמעתי קול סדוק מבכי.

אני לא זוכרת מתי ישבתי גב אל גב עם מישהו, אולי כשהייתי ילדה היא אמרה.

אני לא יודעת מתי נשענתי על מישהו.

ביקשתי ממנה להמשיך לדבר את מה שעולה בתוכה.

והיא דיברה כאב ופחד, עצב ובדידות

ואז היה שקט, כמו מבקש לתת מקום לפחד, לאותו חלק שמעולם לא קיבל מקום.

היא נשמה, נשימה עמוקה.

נשמנו יחד. לתוך הכאב, הבדידות, העצב והפחד.

נשארנו בשקט ועם נשימה גב אל גב, דקות שלמות מאפשרות.

ביחד.

החלק השני יעלה בשבוע הבא...

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.


בלוגים נוספים

ביטחון עצמי במערכות יחסים- הבלוג של רוני אריאל -עד
כשהלב מתחיל להיפתח, להקשר, לרצות. תפישת המציאות שלנו לגבי עצמנו וגם לגבי הקשר משתנה.
תלות רגשית למה את כאן?- הבלוג של רוני אריאל -עד
ככל שהמילים מהדהדות בתוכי והחוויה מוטמעת בגופי, אני מרגישה איך אני הופכת נוזלית.