צור קשר
...Loading...

חושך ומסתורין - הבלוג של שחר שגיא

כתבתי על המפגש שלי עם החושך לפני שלושה שבועות... חושך כמטפורה למצב קודר, מרחב אפל בתוכי או מחוץ לי, בו מתרחשים דברים מאיימים לפעמים, מיסתוריים ולא ידועים. כמה מתאים שהבלוג יצא לאור בזמן החשוך ביותר בשנה... הימים הולכים ומתקצרים ושעות החושך משפיעות גם על מזג האוויר הפנימי שלנו. אם לא מגרשים אותו מיד, יש בחושך הזמנה להתכנסות, הקשבה פנימה, והזדמנות. האור עוד יעלה.

בחושך המציאות משתנה. כל מה שידעתי איך נראה ביום, עשוי להיות אחר ומבהיל, בלילה.

השביל הידוע והמוכר אל הבית מתגלה בשלל צללים וצלילים שדורכים אותי.

העץ שמעבר לעיקול לוחש באפלה, ואז רחש חד בשיחים. אני הולכת מהר יותר, עד שרואה דמות עומדת מחוץ לביתי. אה לא, זה המעיל התלוי בחוץ מעל מגפי הבוץ, שנראה כמו דמות ממותחן, ובשנייה הלב הקפוץ הופך למקפא. אלו אותם הדברים שראיתי בבוקר, וידעתי שהם שם- רק שבלילה הם נראים אחרת. ואולי אפילו, יש דברים שנוספו, צללים אמיתיים ודמויות מאיימות שאינני רואה?... בררר... החושך מפחיד. כן הוא כל כך לא ידוע... מסתורי ובלתי ממופה.

בדמיוני ממוסמרים בפיתחו תמרורי אין כניסה,  אזהרות מפני כל הסכנות כולן שעלולות לארוב בעמקי המיסתורין האפל. אבל הוא גם קורא לי.

לפעמים, כשיש לי אומץ, פתיחות או מחסור בעכבות, אני צוללת.

אבל לרוב לא. לא לא. לרוב לא. יש שם סרטים שלא בא לי לראות, לפעמים סרטים שראיתי והפנמתי... סצנות מפחידות מהחוש השישי טמונות במגירות ארון הדמיון שלי.

כשאני קצת מתחילה לפחד, מדבר קטן ושולי כזה כמו להיבהל מצללית של מעיל... נפתחת מגירת הסרטים בארון- והדמיון שלי עושה הקרנה במסך ענק. אין להימלט מהדמיון בחושך.

נדמה שהם מאותו כוכב, החושך והדמיון, וכשהם נפגשים- פשוט מוכרחים להתאחד.

בפעמים ההן שהוא קורא לי ואני צוללת אליו, אל החושך, אני מתכוונת שאני לא שמה מחיצות ביני לבינו. לפעמים בערב שקט עם עצמי, לפעמים בליווי חברה או מטפלת, אני מרשה לעצמי להיות בחושך. מבחוץ ומבפנים. לפחד, לדמיין, לחוש בכל החושים, ולמפות את החושך הזה, מה יש כאן, וכאן, ואחרי העיקול... איך נראית המציאות של החושך שלי ומה הנחתי במגירות? שנפתחות כמו טריגר, מתי? אחרי כמה פעמים השביל החשוך קצת יותר מואר, העיניים הפנימיות התרגלו לאפלה ופנויות לראות גם את היופי. יפה כאן. יפה כאן בארץ הדמיון. כמו בסרטים של BBC  על חיי האוקיינוס, כשהמצלמה צוללת אל המעמקים האפלים והקרים, שנהיים חשוכים יותר ויותר, ואף יותר... בקרקעית שמתגלה פתאום חיים יצורים חייזריים בצבעים זוהרים כמו ניאון. ככה יפה ומפואר, מוזר ומפליא.

אחרי מסע רווי אדרנלין דרך מיליון פחדים... מתחילים לנבוע רעיונות, יצירה, השראה, ואף חזיונות, תובנות והארות. חוויית האיחוד של החושך עם הדמיון פותחת שער לכוכב האם שלהם, שכמעט אין לי גישה אליו במרוץ היום. הכוכב הזה הוא כוכב המיסתורין.

הכוכב ממנו מגיעים החושך והדמיון, וגם השראה, אלוהות, מקור, אור, יצירה, כל מה שנסתר ומסתורי, חסר צורה, לא מוגדר, לא ידוע או צפוי.

קראתי איפשהו –  שהעולם המיסטי סמוי בחשכה ונועד להישאר באפלת מיסתורין, משום שיש לבחור בו. ולכן המעוניין להתוודע אל המיסתורי שבתוכו, יאלץ לצאת למסע מרצונו, במשעולי החשכה.

פתאום, החושך הפך אותי סקרנית.

קצת על שחר:

מאז ומתמיד ריתקה אותי החברה האנושית, על מגוון הקונפליקטים העזים שבה,

והמפגש המורכב שלנו עם הטבע- זה שמחוץ לנו וזה שבתוכנו.

לצד העשייה החברתית-חינוכית אני יוצרת וחוקרת בעולם הביטוי האומנותי


לכרטיס המטפל של שחר לחצו כאן

בלוגים נוספים

זהות והגשמה עצמית
הבלוג של שחר שגיא
גם וגם - הבלוג של שחר שגיא
איך את יכולה להיות פסיכותרפיסטית גם לילדים וגם למבוגרים? איך יכול אדם בוגר, בעל חשיבות עצמית ותודעה מפותחת, לבוא לקליניקה אליה מגיעים גם ילדים? אולי לא יוכל. אולי לא מתאים. יש לשים סדר בדברים- יש ילדים ויש מבוגרים.
אני לא סובלת מהפרעת קשב וריכוז, אני נהנית ממנה
קשב ריכוז וחרדה - הבלוג של שחר שגיא