צור קשר
...Loading...

הגוף בתוך משבר - יסמין פז

בבלוג הקודם עסקתי במה שקורה לנו בעת משבר. מה שקורה לנו מורכב לא רק ממילים שאינן בנמצא, אלא גם מחוויה, כזאת שצרובה בגוף. כפסיכותרפיסטית גופנית שמתבוננת ומנהלת קשר ויחסים עם גוף המטופל ובהדהודו בגופי שלי בחדר הטיפולים, החלטתי להקדיש בלוג גם לגוף ולמפגש שלו עם מצבי משבר, כפי שאני תופסת את הנושא מחוויה אישית ומקצועית.

אני נאבקת בכתיבת הבלוג הזה כחודש. לא הצלחתי למצוא מילים ולא כל כך הבנתי למה. במהלך החודש סבלתי מווירוס בטן, כאבי גב ובטן, ואי שקט גופני גדול. זה היה חודש לא פשוט עבורי. כמי שנמצאת בקשר עם גופי, להיכנס לכתיבה עם לב פתוח כפי שאני אוהבת, הפכה למשימה בלתי אפשרית. תהיתי ביני לבין עצמי מדוע אני לא מצליחה לכתוב דווקא את הבלוג הזה שעוסק בגוף. היום כשאני כותבת אותו אני יודעת את התשובה.

לפני חמש שנים בדיוק איבדתי את אחי היקר והכל כך אהוב למחלת הסרטן הארורה. כתבתי על זה לא מעט. כשנה לאחר האובדן הגוף שלי החל לדבר. זה היה שיעור חי ובועט על גוף ונפש בכלל ועל הפסיכותרפיה הגופנית וההדהוד הגופני בפרט. שום תאוריה/מכללה או אקדמיה לא לימדו אותי, כמו התמודדות זו עם חווית הגוף שלי עצמי בעת המשבר הכי גדול של חיי.

"יכולת הדהוד היא מיומנות ולא רק טכניקה. וככזו היא מצריכה מוכנות אמתית להרגיש, להיות כנים עם עצמנו - ולתת לאחר לגעת בנו. כדי להיות מסוגלים להדהד, עלינו להיות נוכחים עם כל מחשבותינו, תחושותינו ורגשותינו - וגם עם אלו של המטופל או המטופלת. ומתוך הקשר הזה, האנושיות של שנינו עולה על פני השטח, וזהו רגע הקסם עם פוטנציאל שינוי שאין שני לו" (בן-שחר א.ר, 2008).

הדהוד גופני הוא משהו שאנו הפסיכותרפיסטים הגופני לומדים לעבוד איתו במרחב הטיפולי ובהכשרה המקצועית. הוא משפיע על מערכת היחסים ברגע הזה, ומאפשר לנו התבוננות על חוויה שייתכן ששייכת לאירועים בעברו של המטופל, המשוחזרים במרחב הטיפולי.

שלא כמו בהעברה הנגדית, מונח אותו הגה פרויד ומתייחס למצב בו רגשות המטופל והתפקיד אותו הוא מייעד למטפל משפיעים על רגשות המטפל למטופל, ההדהוד הגופני מוסיף מרחב חקירה חדש בכאן ועכשיו ולאופן הקשור למצב המשברי עמו המטופל הגיע. אני מוצאת שמרחב זה הוא משמעותי בעתות משבר, כיוון שאדם הנתון במצב משברי לרוב אינו פנוי לפנות בחזרה לעברו ולנושאים רגרסיביים. ההדהוד הגופני מלמד אותנו על איך האדם מרגיש כעת בזמן המשבר, או על הנושא עליו הוא מדבר. ניתנת אפשרות להתבונן אלו חלקים מדברים מגופו, מה הם מספרים כעת ומהי החוויה כרגע, כשהמשבר האישי שלו הוא כל מה שניצב לנגד עיניו (כל משבר, לא בהכרח אובדן).

אני מוצאת שיש מגוון חוויות בחדר הטיפולים ובגוף המטפל והמטופל, אך מצאתי שהרבה מהמטופלים שמגיעים במצבי משבר מביאים עמם שני מצבים בולטים שחוזרים על עצמם:

1.     כאבים פיזיים שאין להם הסבר רפואי .

2.     ניתוק מוחלט מהגוף וחשיבה מרובה.

בבט רוטשילד, בספרה הגוף זוכר, מדברת על כך שטראומה נרשמת בגוףRothschild, 2000) ) אני מוצאת שרוב אלה שאינם חווים את גופם, אך גם קבוצה לא קטנה מאלה אשר סובלים מכאובים פיזיים, מספרים על הרישום האישי שלהם בגופם של המשבר אותו עברו. בין אם ייחשב כאירוע טראומתי או לא ,בין אם יבוטא במילים ובין אם לא, יש בביטויו של הגוף שפע של מידע לאסוף יחד עם המטופל, על מנת להתאים לו באופן אישי את הנוכחות והדרך הטיפולית המתאימה לאישיותו ולצרכיו, דרך שתאפשר לו להתאושש ממשברו האישי ולהיטיב עם איכות חייו.

אהוד הגיע אליי לטיפול לאחר שפרש לגמלאות, הוא עסק כל חייו כשכיר בחברה מוכרת והשקיע את מירב שעות היממה במקום העבודה שלו, הוא הגיע ושיתף שמאז שפרש החלו מכאובים גופניים שמעולם לא פגש ובעקבותיהם פנה לרופאת המשפחה והחל סדרת בדיקות, שלא העלו שום ממצא רפואי או עדות למחלה. הכאבים הפיזיים שיבשו את חייו והפרישה, שכל כך חיכה לה אך גם חשש ממנה, הפכה לחוויה בלתי נסבלת.

שלושה חודשים בתוך הטיפול, השיח המרכזי בחדר היה על התופעות הגופניות, החשש שלו ממחלה שלא אובחנה והתסכול שהבדיקות לא משחררות אותו מהסבל, על אף שלדבריו מעידות כי גופו בריא.

לשמוע שוב ושוב על הכאב הגופני ממנו סבל, יחד עם ההדהוד והכיווץ של מילים אלה בגופי, אשר חווה עמו את התסכול וחוסר האונים, לקחו אותי לא פעם לחפש סיבות להופעת הכאב ולמציאת פתרונות שיקלו עליו ועליי.

במפגש בו שיתף שהבדיקות מראות שגופו בריא, שאלתיו מדוע הוא מתייחס רק לבריאותו של הגוף. הוא הביט בי עם עיניים פתוחות לרווחה ושתק.

בעודי מחכה לתשובה ומאפשרת לעצמי לנשום, הוא ממשיך להביט בי ואומר "את יודעת, אני מרגיש חולה אך הגוף שלי בריא. הכאב הזה הוא גופני אבל לא מוצאים כלום, אז אולי באמת גופי בריא והכאב שבו לא קשור לחולי?" באותו הרגע הוא הסתכל עליי ושתק, שתק ודמע.

בהתקדמות בתהליך זיהינו שלמרות ההמתנה של אהוד לגיל פרישה, הוא פגש גם וואקום בלתי נסבל בחייו, וואקום שלא ידע איך למלא, והחל לא במודע להתעסק בכאב ברגלו שהופיע באותו זמן. התסכול הופנה לגופו והזמן הפנוי אפשר לו עוד ועוד את הכניסה פנימה לתוכו, משהו שקורה לא מעט כשתשומת הלב מופנית לכאב גופני.

הפגישה הזו פתחה מרחב לחקירה על הביטוי הגופני, על מקומות הכאב, על סוג הכאב ועל הקשר של כל אלו לפרישה ולעוד נושאים בחייו ובאישיותו. התהליך לא תם, אבל הגוף של אהוד אפשר במקרה זה את ההבנה שכאב גופני אינו בהכרח קשור למחלה, ועם הייאוש שעמו הגיע החלה אט אט לחלחל גם תקווה.

עינת ישבה מולי ותארה לפרטי פרטים, שכללו תאריכים, מי אמר למי, מיקום גאוגרפי ומה לבשה, בזמן הפרידה מבעלה.

ישבתי מולה ובשלב מסוים הרגשתי כי המוח שלי עומד להתפוצץ אך לעומתו הגוף שלי היה ללא תחושה. כל האנרגיות שלי הופנו לראש ולניסיון לתפוס את כל פרטי הסיפור, על מנת שאוכל לתת לה מענה.

ככל שניסיתי להישאר קשובה כך הרגשתי את ראשי הולך ומתפוצץ . בשלב מסוים ביקשתי ממנה רגע לעצור ולבדוק מה קורה בגופה. גם היא, כמו אהוד, הביטה בי בעיניים פתוחות לרווחה כמו לא מבינה כלל מה אני מבקשת. שיתפתי אותה שאני מקשיבה לה בתשומת לב, אך מעבר לעומס שנוצר לי בראש אני לא מרגישה אותה, לא מרגישה בנוכחותה עמי.

ביקשתי ממנה לרגע אחד להסב שוב את תשומת הלב לגוף ולספר לי איך הוא מרגיש. נדרשו מספר ניסיונות עד שפנתה אליי ואמרה "את צודקת לגבי העומס בראש, מלא הסברים יש לי. נראה לי שכשהוא אמר לי באותו היום שהוא מאוהב באישה אחרת, הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא השנאה לגוף שלי. לא יכולתי להכיל את זה שבעלי בגד בי ועוזב אותי לטובת אחרת. מבחינתי כל מה שאמר על הקשר בינינו לא היה רלוונטי. משהו בי החליט שהוא בגד בי בגלל איך שהגוף שלי נראה. כשאני מהרהרת בזה עכשיו איתך, יש בי משהו שפתאום מבין עד כמה היה נכון מה שאמר על חיינו המשותפים, ועד כמה הדברים שאמר אכן היו נכונים לגבי אי הצלחת הקשר" והחלה לבכות... בפגישות שבאו לאחר מכן שילבנו עבודה עם מיינדפולס, שלימד אותנו את דפוס החשיבה שלה על גופה ואת הרגשות שנלווים לדפוס זה. חקרנו את מה שהביא אותה לסגל לעצמה את השנאה הזו לגופה, בעבר ובהווה.

בשני תיאורי המקרה הללו, התהליך היה והדרגתי ולא כפי שכתוב כאן במספר שורות. ואולם למדתי, הן מחווייתי האישית והן מהתבוננות על מצבי משבר, כי הגוף הוא משאב חשוב והכרחי בעבודה במצבים אלו, וכי הביטוי הגופני, שמביא עמו הגוף, חייב לקבל נוכחות מלאה והקשבה, גם כשיש למטופל אינספור מילים להסביר ולתאר וגם כשאין מילים כלל. לגוף שפה אחרת והגוף זוכר הכל.

לפני שלוש שנים חזרתי להשתתף בריטריטים של ויפאסנה לאחר הפסקת אימהות (ריטריט=נסיגה, נסיגה מהיסח הדעת שבחיי היום יום למטרת תרגול קשיבות). אחד המכשולים הכי חזקים שתקפו אותי בחזרתי היו קשורים לגוף, תחושות ומכאובים. כל ריטריט עד האחרון.

השנה בתאריך פטירתו של אחי יצאתי לריטריט. שלא בתשומת לב וקשיבות שריינתי את הריטריט שלושה חודשים לפני מועדו מבלי להתייחס לתאריך.לראשונה מאז הגוף שלי לא כאב בריטריט זה. הרגשות המרכזיים היו אהבה,געגוע ותודה ענקית לאיש יקר, אחי. הרגשתי שככה בדיוק עליי להתייחד עם מי שהיה עבורי. משמעותי ויקר באופן בו מילים לא יכולות לבטא ובו בעת כואב כמו שרק גוף יודע לכאוב כשאין לו מילים. עד הריטריט הזה,שבו לא היה כאב ומצאתי מילים בשתיקה, מילים שאפשרו לי גם לחזור וסוף סוף לסיים את הבלוג הזה, ריטריט אחד ואח כל כך מיוחד.

הבלוג הזה מוקדש באהבה גדולה לאח שלי, שבמותו אפשר לי בהרבה מובנים להיוולד מחדש למרחב חקירה אינסופי, להיבטים של גוף ונפש, למערכות יחסים ולחיים בכלל ולבחור ללוות אנשים בעתות משבר,כל משבר.

מגיע לנו טוב, עלינו לבקש אותו שוב ושוב, לא לחכות עד שיהיה בלתי נסבל, לאפשר לנו חיים, לצד המשבר, עמו עלינו להתמודד והגוף, הגוף גם הוא מראה לנו את הדרך, כי גם הוא לגמרי זוכר מה היה לפני המשבר ומה הופיע בו אחריו בשפתו שלו.

Rothschild, B. (2000) 'The Body Remembers' New York: Norton.

ד"ר אסף רולף בן-שחר (2008) "לפצח את חוכמת האיילות"

©יסמין פז –פסיכותרפיסטית ומדריכה

 בגישה התייחסותית  גופנית

קשר -גשר לחיים

לכרטיס של יסמין

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

דלת שנייה, לפתוח ולהיכנס- הבלוג של יסמין פז
בדלת שניה אני מזמינה את עצמי בכל יום ויום להעיז, לפתוח את הדלת ולומר לעצמי הכל בסדר, אני בתנועה, אני מעיזה. אני כבר לא תקועה יותר/
על "תשליך" ושינוי
הבלוג של יסמין פז
דלת רביעית לקשר- החופש להיות חופשי- הבלוג של יסמין פז
התחלות חדשות מתחילות לא פעם בהתרגשות ושמחה ,יש גם כאלה המתחילות עם פחד וספק ויש כאלה עם גם וגם וגם. הספק לגבי הבחירה