צור קשר
...Loading...

גראונדינג קונקרטי וסימבולי ביחסים הטיפוליים - יעל בוסידן

במאמר זה אדון בפרקטיקה של עבודת גראונדינג עם תסמינים פוסט טראומטיים והאופן בו גראונדינג בא לידי ביטוי ביחסים הטיפוליים. אתחיל במענה הקונקרטי באמצעות תרגול גופני או עבודת מגע ולאחר מכן אפרט על המענה הסימבולי ביחסים.

מאמר זה ממשיך את המאמר הקודם גראונדינג ככלי טיפולי, בו דיברתי בהרחבה על נושא תרגול הגראונדינג כמענה לתסמינים פוסט טראומטיים. הצגתי את האכויות המהותיות שלו, על מנת להעמיק ולהבין כיצד הוא מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה - מענה יתר, התכווצות, קפיאה ודיסוציאציה. מכאן אמשיך וארחיב על העבודה הגופנית הקונקרטית שמאפשרת מענה לכל אלמנט, ועל המענה הסימבלי שהגראונדינג מעניק בתוך היחסים הטיפולים.

מה היא הדרך בה ניתן להגדיל ולהרחיב את העיסוק בגראונדינג עם מטופלים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית?

על מנת לפשט את ההסבר ולהקל על היישום של דרכי הפעולה בטיפול עם מטופלים המתמודדים עם הפרעה פוסט טראומטית, גם כאן אחלק את אופן העבודה על פי ארבעת האלמנטים של "גרעין הטראומה":

פרקטיקה - גראונדינג ועירור יתר

התרגול הרצוי במצב זה הוא קרקוע דרך טעינה, המחבר אותנו למספר איכויות: חיבור, פריקה ושחרור. עבודת הטעינה מאפשרת יצירת רטט טבעי בגוף על ידי תנועה היוצרת מתח בשריר. קרקוע דרך טעינה מאפשר חיבור כאשר האדם בדיסוציאציה/ניתוק מהרגש או הגוף. אותו רטט שנוצר בגוף מחבר אותנו לרטט החיים ובכך מחזק את המודעות לתחושות הגוף ולרגשות, ובנוסף, כפי שנאמר, מאפשר פריקה ושחרור של הקונפליקט הקיים באיזור (ליבמן, 2010). שלב השחרור מאפשר יציאה של אנרגיה עודפת הכלואה בגוף עקב טראומה. את זאת אני מסיקה משום שהרטט הוא דרך טבעית לפריקה המשמשת את בעלי החיים. פיטר לוין תיאר את החיות, לאחר שניצלו ממרדף של טורף, כפורקות את המתח שנוצר במערכת העצבים על ידי רעד (לוין, 2009). 

פרקטיקה גופנית - גראונדינג והתכווצות

האימון באומנויות לחימה מהווה דוגמא מצוינת לעקרונות הגראונדינג. הוא מדגיש את האיזון המשתנה (הדינמי) של טונוס השריר ואת הערנות הנינוחה, ללא בזבוז מיותר של אנרגיה Boadella,1987)(.

תופעת ההתכווצות הכרונית מתרחשת כאשר האנרגיה העודפת שהצטברה מעירור היתר אינה מתפרקת ועל כן,  כפי שהסברתי לעיל,  יש קודם כל לאפשר הארקה- גראונדינג. עם ההתכווצות ניתן לעבוד בין היתר באמצעות תרגול הגראונדינג בתנועה, אשר מאפשר לנו וויסות של טונוס שריר. הגראונדינג בתנועה יכול להתבצע בכמה אופנים דרך תנועה איטית (עליה ארחיב בהמשך), תרגול האיכויות שבאות לידי ביטוי באומנויות לחימה וניתנות ליישום דרך תרגילי המרידיאנים של מסונגה (1999), המאפשרים שימוש באותן איכויות אך בצורה פשוטה המתאימה  לכלל האוכלוסיה,  וגם דרך טעינה ופריקה כל השיטות הללו של תרגול גראונדינג יכולות להועיל על מנת לווסת טונוס שריר ולאפשר הארקה.

עבודה עם טונוס שריר היא אחת מהדרכים היעילות לעבודת גוף ללא מגע עם נפגעי טראומה. הגברת טונוס השריר (כמו בתרגילי הטעינה) אצל המטופל לעיתים מיטיבה יותר מעבודת ההרפיה בלבד. יש מטופלים שעבודת ההרפיה גורמת להם אי נוחות ומעלה את החרדה. לרוב אלו המטופלים הסובלים מפוסט טראומה. עבודה דרך מתח שריר מאפשרת להיות רגועים ושלווים יותר, ועל כן תקל על הסובלים מאפקט הטראומה. כאשר התרגול מותאם ומדויק עבור המטופל, הדבר ייטיב עימו ויאפשר לו לחוש נוכח יותר, בהיר מחשבה ורגוע )(Rothschild, 2002.

פרקטיקה - גראונדינג וקפיאה

מתוך עבודת הגראונדינג הטכניקות האפשריות לעבודה הן:תנועה איטית, מגע בייסיק טאץ' עצמי בליווי המטפל, בשלב מאוחר יותר בטיפול כאשר נוצר כבר אמון בין המטפל למטופל ניתן להשתמש בטכניקות מגע של "הולדינג" ו"ביסיק טאץ' ". יש לשים דגש על כל נושא המודעות הפסיכולוגית, עליה הרחבתי במאמר הקודם, שהיא איכות משמעותית בעבודת הגראונדינג.

התנועה האיטית בעבודה עם טראומה, ליצירת חוויה מתקנת אל מול הקפיאה:

תנועה יכולה להיות עבודת גוף ללא מגע, אך יש לעשות זאת בזהירות ובזמן הנכון על מנת לא לעורר את מערכת העצבים האוטנומית וליצור פלאשבק ושחזור של הטראומה. ניתן לעבוד דרך שחזור תנועות של הגנה ובריחה, ששימשו את נפגע הטראומה אך בצורה איטית: תנועה איטית של גלגול, התחבאות, זחילה או ריצה, דחיפה וכו'... .(Rothschild, 2002)בעזרת התנועה האיטית ניתן להשלים תנועה שלא נעשתה או תנועה שהמטופל רצה לעשות ולא הצליח, ובכך לתת חוויה מתקנת של מסוגלות אל מול האיום.

פרקטיקה - גראונדינג והתנתקות

בחלק הראשון ראינו שעל מנת לטפל  בסימפטומים של דיסוצאיציה יש שני אלמנטים עיקריים; האחד פריקת האנרגיה העודפת החוצה מהגוף והשני מתן דגש על מודעות גופנית ופסיכולוגית:

את פריקת האנרגיה ניתן לעודד בתרגולי גראונדינג דרך טעינה (ופריקה). אותם תרגילים מאפשרים גם את עידוד המודעות הגופנית שמייצירת האינטגרציה עם החוויה התחושתית, אשר מפחיתה את הדיסוציאציה.

"כל האנשים מחוברים לקרקע באופן מכני אך לא כולם מחוברים אנרגטית אל הקרקע" (Lowen, 1994).

אלכסנדר לואן סיפר על אישה אשר לא הצליחה לבצע את תרגילי הטעינה ולהגיעה לפריקה על ידי הרטט. הוא נתן לה לתרגל שלושה תרגילי טעינה ברציפות. בתרגילים אלו היה דגש על יצירת מתח ברגליים והעלאת טונוס השריר. לאחר שני תרגילים הנשימה של האישה נפתחה והעמיקה ובתרגיל השלישי כאשר המתח היה רק על שרירי ההמסטרינג (ברגל האחורית) רגלי האשה התחילו לרעוד. היא נשארה בתנוחה וחשה אותה. האשה אמרה שהיא היתה על רגליה תמיד אך עכשיו היא מרגישה את עצמה לראשונה בתוכן.

ישנם אנשים שאין להם כלל תחושה ברגליים. בתרגול גראונדינג, על פי לואן, יש שאיפה ליצור ויברציה/רעד אצל המתרגל. הויברציה מגבירה את התחושה וההררגשה ברגליים ובכפות הרגליים. לרוב כאשר זה קורה אנשים מתארים את תחושתם כך: "אני באמת מרגיש את רגליי" "לא הרגשתי אותם באופן זה בעבר". חוויות אלו נותנות מושג על מה הוא גראונדינג ועל האפשרות להרגיש את עצמך בצורה מלאה יותר (*ולא חלקית כמו במצבי הדיסוציאציה) ובמגע עם בסיס התמיכה שלך. מטרת הגראונדינג היא להעניק ולשמר את תחושת הביטחון וההרגשה שהאדם מושרש אל האדמה (*מאפשר חוויה מתקנת לתחושת חוסר האונים וחוסר השליטה הנחווים בסיטואציה טראומטית ועלולים לגרום להתפתחות סימפטומים פוסט טראומתיים) (Lowen, 1994).

הזכרנו בהרחבה את חשיבותה של המודעות הפסיכולוגית, אשר מתאפשרת דרך דינמיקה מסוימת ביחסים ומאפשרת תיקון מחוויות ינקות/ילדות ומתן שיקוף כנה למטופל. אך למעשה חשיבות המודעות הפסיכולוגית היא מהותית לא רק אל מול סימפטום כזה או אחר, אלא היא חלק אינטגרטיבי ומקביל לפרקטיקה הגופנית ועוזרת בתהליך הטיפולי כולו.

שאלות הנוגעות לפרקטיקה דרך היחסים

בסעיפים הקודמים העלתי את חשיבות המודעות הפסיכולוגית, שמתאפשרת דרך היחסים בין המטפל למטופל בעיקר אל מול נושא הדיסוציאציה, אך הרמן טוענת כי למעשה כל הסימפטומים הטראומתיים של עירור יתר, המנעות/צמצום וחודרנות הם למעשה סימפטומים דיסוציאטיבים (הרמן,2010).

מכאן עולה השאלה: מדוע אותן איכויות של גראונדינג הבאות לידי ביטוי ביחסים, דרך המושגים המוכרים כהחזקה והכלה, נכונות דווקא בעבודה עם טראומה?

על מנת להבין את הדברים לעומקם, ראשית יש להבין איזה צורך ראשוני מקבל מענה מההחזקה. ווינקוט דיבר על כך שהצורך עליו עונה ההחזקה הוא הצורך של התינוק שהאם תחזיק עבורו את פחד המוות, הפחד מסופיותו (פבלוב,2011). כאשר צורך זה אינו מקבל מענה והתינוק נפגש עם אותו פחד במלוא עוצמתו, ללא הוויסות שהאם מספקת, הדבר עלול לגרום לפגיעה בעצם חוויית המשכיות הקיום שלו, ולפגוע בתחושת הרצף (אשר מקנה ביטחון). מעניין להבחין בכך שאותה פגיעה בתחושת הרצף מתרחשת גם אצל מבוגרים אשר חוו אירוע טראומטי. פגיעה בתחושת הרצף בעקבות טראומה מאוזכרת אצל  פרדס (2011) ואצל עומר ואלון (1994).

הרי אותו התינוק שלא נענו לצרכיו למעשה נפגש עם אותו פחד אשר אנו פוגשים בעת אירוע טראומטי, פחד המוות. ועל כן ההחזקה שמאפשרת מענה לתינוק, יכולה להיות מענה מדויק ונכון גם לאדם הבוגר כאשר הוא נפגש עם פחד זה.

דבר נוסף, אשר בעיני ווינקוט אותה החזקה טיפולית מאפשרת, הוא חוויה של רגרסיה מרפאת, כזו המחזירה את הילד שבמטופל לאותה נקודה בה הסביבה אכזבה ומאפשרת חוויה מתקנת של סביבה מאפשרת (וויניקוט, 1954). ובכך יכולה לאפשר לאותן טראומות רגשיות וחסכים מבניים להחלים ולהשתפר. פטריק קייסמנט (1989) מדבר על טיפול בטראומה התפתחותית (בקשר עם ההורים) אך מצאתי לנכון שדבריו מתאימים ורלוונטיים מאוד גם לטיפול בטראומה משמעותית שהתרחשה בבגרות. במסגרת היחסים הטיפוליים שכיחה התופעה בה חווים המטופלים טראומה מן העבר וישנה העברה אשר גורמת לשחזור הטראומה. אך יש גם את השוני, ומכאן שהמטפל מהווה יצוג כפול לשוני ולדמיון כאחד. על המטפל להבחין בין ההווה האוביקטיבי לבין העבר הטראומטי החודר אל ההווה. על המטופל לגלות גם כן את היסודות המבדילים וליצור את ההבחנה שבין היחסים הטיפוליים לטראומה המקורית, על מנת שההעברה בטיפול לא תהיה שחזור מפרק של הטראומה. הבנת המטופל את היסודות המבדילים תאפשר ריפוי באמצעות (*)חוויה מתקנת. וכאן נכנסת ה"החזקה" - המטפל מספק הרגשה של ביטחון באמצעות ה"החזקה" הטיפולית. רק כך יוכל המטופל למצוא ביטחון באשליית ההעברה של הטראומה הנחווית מחדש בטיפול. ללא הביטחון לא תהיה אפשרות למטופל "להשתעשע" עם החוויה, שבעיני קייסמנט היא חלק מרכזי בתהליך ההתמודדות עמה. בטיפול ישנה הזדמנות להתנסות חיובית. אותה התנסות מתאפשרת בזכות הייצוג של "האוביקט הטוב" על ידי המטפל, אך לא רק כאשר ה"אוביקט הטוב" רק מיטיב ועונה לצרכיו, אלא גם ביכולתו לא להתמוטט אל מול המטופל אשר רואה בו גם את "האוביקט הרע".

כיום ישנה אחידות בקרב מטפלים בטראומה (בר שדה, 2008; הרמן, 2010) במתן החשיבות הגדולה ליצירת אינטגרציה אצל המטופל, המתמודד עם הפרעה פוסט טראומטית. האפשרות ליצירת אינטגרציה היא דרך העלאת המודעות הפסיכולוגית של המטופל באמצעות הכלה. ההכלה הטיפולית מאפשרת שינוי התפתחותי בנפשו של האדם, ובעקבות הפירוש הטיפולי לרגשות המושלכים, מתפתחת היכולת של המטופל להכיל את הרגשות המאיימים המתקימים בו (פבלוב,2011). בנוסף, עבור מטופלים פוסט טראומתיים, ההכלה מאפשרת חוויה שונה מהבידוד הקסטרופאלי שחוו עד לאותו היום. העוצמות הרגשיות שליוו את זיכרון האירוע הטראומטי יפחתו מכאן ואילך. ההיזכרות תהיה לרגעים חולפים אשר טמון בהם פוטנציל ריפוי עוצמתי ( (Davies& Frawley,1992.

(*) חשוב לההבהיר כי קייסמנט גורס כי אין על המטפל להיזהר שלא להשפיע ולכוון את המטופל אל חוויה שבעיני המטפל תהיה "טובה לו".

כיצד לקיים את אותן איכויות של גראונדינג הבאות לידי ביטוי ביחסים דרך המושגים המוכרים כהחזקה והכלה בטיפול עם מטופלים פוסט טראומתיים?

החזקה: המטפל משמש עבור המטופל כ"אמא טובה דיה" בטיפול. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהמטפל יכול לענות על צרכים רגשיים קונקרטיים של המטופל, כגון שינוי הסטינג והמסגרת הטיפולית, על מנת להקנות למטופל את הביטחון לו הוא זקוק. ההחזקה יכולה להתהוות גם דרך ההכרה של המטפל בצורך של המטופל בהחזקה. כמו להגיד "אני רואה את המצוקה שלך", "אני מכיר במה שחסר לך, בחסך שאתה חווה". כל אלו מאפשרים את ההחזקה הנפשית. לעיתים, גם המטפלים המגלמים את האם הטובה דיה לא תמיד יכולים לענות על הצורך בצורה שלמה ומדויקת, אך גם ההכרה בחוסר והבעת האמפטיה מאפשרים את ההחזקה, אפילו אם היא חלקית (פבלוב,2011).

כפי שציין קייסמנט ( 1989) המטפל מיצג עבור המטופל גם את ה"אוביקט הרע" ואם אמשיך את תובנותיו גם אל הטיפול בטראומה, ניתן לומר כי בטיפול זה המטפל לעיתים מייצג את מחולל הטראומה, התוקף. המטפל תפקידו לא להתמוטט מן החוויה הקשה, או במילים אחרות עליו לאפשר החזקה למטופל על אף הקושי שבהעברה והשלכת הרגשות. עליו להעניק למטופל הרגשה שהוא מבין אותו, להענות אליו ברגישות ובכך לאפשר לו הרגשה של היותו "מוחזק". על המטפל להעניק למטופל תחושה של יציבות, שהוא מסוגל לעמוד בכל מה שהמטופל יביא, בכל מה שיקרה, יהיה אשר יהיה. קייסמנט מדבר גם על האפשרות של המטפל לזנוח את הטכניקה הקלאסית של הטיפול הפסיכואנלטי כאשר המטופל דוחק בו. בעיני דבריו מתפרשים כסוג של גמישות אצל המטפל, המייצגת, לפי הבנתי את דבריו של ווינקוט, את ההחזקה הטיפולית. אותה סטייה מהטכניקה הקלאסית של המטפל, מאפשרת למטופל איזון נוח והכרחי בין דמיון (המייצג את הטראומה) לבין שוני (אשר מעניק ביטחון שיאפשר את המשך התהליך הטיפולי). האיזון בין שני יסודות אלה הוא גורם מכריע לטיפול.

הכלה: ההכלה היא למעשה משהו שהיה צריך להתרחש בין האם לתינוק וכעת צריך להתרחש בטיפול, בעיניו של ביון. אז מה קורה בטיפול? המטרה שלנו קודם כל לאפשר למטופל יכולת הכלה של הרגשות המאיימים עקב הטראומה, אשר היו בלתי נסבלים עבורו ולא היתה ביכולתו אפשרות לעבד אותם. המטפל מהווה את המיכל האימהי לכל אותם חומרים מאיימים, שאין באפשרותו של המטופל להכיל. המטפל מעבד ומעכל את אותם התכנים עבור המטופל (פבלוב,2011).

ברצוני להוסיף כי במובן מסוים העיכול הרגשי הוא כמו העיכול הפיזי אצל התינוק. התינוק אינו צורך את המזון כמו שהוא (כמו אדם מבוגר) אלא יונק את חלב אימו שהוא תוצר שעוכל, עובד, וסונן על ידי האם, והופק במיוחד עבורו. כך גם ה"אוכל הרגשי" צריך לעבור תהליך של עיבוד בטרם ישוקף בחזרה למטופל.

על מנת לישם זאת בטיפול, חשוב על פי פבלוב שלמטפלים תהיה פתיחות רגשית. כלומר לאפשר לעצמם להיות מושפעים מהמטופלים ולהרגיש. אך לא דיי בזאת, להכיל משמעותו שהאוביקט יוכל להרגיש את הרגש המאיים ויחד עם זאת להבין, לחשוב ולפעול ביחס לרגש שעולה בו. לחשוב על משמעות הרגש, דרכי פעולה להתמודדות והיכולת להכיר בכך שהרגש המאיים הוא בר חלוף ואינו תמידי.

לאחר השלב הראשון של פתיחות רגשית (אפשור של הזדהות השלכתית) והשלב השני של ההכלה, יש לאפשר למטופל את פירוש הרגש המושלך, על מנת שיוכל לקלוט חזרה את הרגש שעד עכשיו היה בלתי נסבל עבורו.

על פי תפיסתו של ביון, נפש האדם אינה יכולה להתפתח מעצמה, היא זקוקה להכלה אימהית. ללא הכלה זו ישנן חוויות שיכולות להפוך לאימה מפרקת (פבלוב, 2011).


לסיכום עיקרי הדברים אשר הובאו כאן במאמר זה, מתוך מגוון ההתיחסויות לגראונדינג בספרות המקצועית מתגבשת הבנה כיצד הוא מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה. 

כיצד השימוש בגראונדינג ככלי צידה לדרך, בתוך התרמיל של המטופל, יכול להקל ולהטיב? ניתן לראות כי גראונדינג מקנה תחושת הרפיה בגוף. הרפיה זו מתרחשת כאשר אנו מאפשרים למערכת הפאראסימפתטית לעבוד, ולאפשר הקלה בתסמיני העוררות והחרדה. כאשר רמת החרדה פוחתת הדבר יוכל להפחית פלאשבקים ומחשבות חודרניות. ההרפיה שמתרחשת בגוף וההתמקדות במשאבים ובתחושות הגוף המקורקע מאפשרות להכיל את מקומות המכווצים, הנושאים את הזכרון הטראומטי, ובכך להפחית גם את הכיווץ המחשבתי ותסמיני הצמצום וההמנעות. עבודת הגראונדינג מאפשר חיבור מודע עם הגוף ובכך יכולה להקטין את הדיסוציאציה הגופנית. בניגוד לחוסר האונים אשר נחווה בעת הטראומה ומלווה לאחר מכן את חיי היום יום, הגראונדינג הוא למעשה כלי נרכש אשר מלווה את המטופל גם לאחר סיום התהליך הטיפולי ויכול להוות עוגן ברגעי הצפה. כלי להנכחת תחושת הביטחון וליצירת יציבות נפשית וגופנית, אשר מחזקת את האדם ומאפשרת לו תחושה מוחשית יותר של שליטה, כחוויה מתקנת ומעצימה.

בבליוגרפיה:

בר-שדה, נ. (2008). התפתחות השימוש בהגנות דיסוציאטיביות בקרב נפגעי תקיפה מינית בזמן הטראומה ולאחריה. פסיכולוגיה עברית. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1799

הרמן, ג'. ל. (2010). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד / ספרית אפקים.

להד, מ. ודורון, מ. (2009). SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

ליבמן, א. (מרץ, 2010). פסיכותרפיה גופנית, איזון גוף נפש, תנועה וגראונדינג. מאמר שהוצג במכללת רידמן, חיפה.

מסונגה, ש.  ובראון, ס. (1999). תרגילי מרידיאנים. הוד-השרון: אסטרולוג.

עומר ח., אלון נ. (1994). עקרון הרציפות: גישה מאוחדת לאסון ולטראומה. פסיכולוגיה, כרך ד' 1-2 . 

פרדס, א. (2011). התמודדות עולים עם טראומה. ת.ל.ם רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי. נדלה ביום 29 לדצמבר, 2011, מאתר ת.ל.ם - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי: http://www.telem.org.il/?page=information&id=2&articleID=51

 פבלוב, מ. (2011). החזקה והכלה – ומה ביניהן? פסיכולוגיה עברית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום ‏18 ‏לספטמבר, ‏2011,  מתוך האתר: פסיכולוגיה עברית  http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655

קייסמנט, פ. (1989). להוסיף וללמוד מן המטופל. תל-אביב: דביר.

רוס, ג'. (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה – מדריך לציבור. טבעון: נורד.

Boadella, D. (1987). Lifestreams. An introducton to biosynthesis. New York: Routledge & Kegan Paul.

Davies, J.M. (1997), Dissociation, Therapeutic Enactment, and Transference - Countertransference process: A discussion of papers on childhood sexual abuse by S. Grand and J. Sarnat. Gender and Psychoanalysis, 2:241-257. (אצל: בר שדה, 2009)

Davies, J.M., Frawley, M.G. (1992). Dissociative Processes and Transference- Countertransference Paradigms in the Psychoanalytically Oriented Treatment of Adult Survivors of Childhood Sexual abuse. Psychoanalytic Dialogues, 2:5-36. (אצל: בר שדה, 2009)

Lowen, A. (1994).  Bioenergetics. Baskerville: Penguin Compass.

Perls, F. (1942). Ego, hunger and aggression. Durban, South Africa: Knox. (In: Rothschild, 2002).

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.

Rothschild, B. (2002). Body psychotherapy without touch: Aplication for trauma therapy. In T. Staunton (Ed.), Body psychotherapy  (pp. 101-115). U.S.A. & CA: Talor & Francis.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי".

בלוגים נוספים

לביאה ויעל גם יחד
הבלוג של יעל בוסידן
להזין ולהיות מוזנת
הבלוג של יעל בוסידן - להזין ולהיות מוזנת