צור קשר
...Loading...

גראונדינג ככלי טיפולי בתסמינים פוסט טראומטיים - יעל בוסידן

נקודת המוצא ממנה יצאתי למסע החקירה שלי על הדיאלוג עם הגוף ככלי עזר לעיבוד חוויה טראומטית היה מתוך התנסות אישית. יכולתי להבחין כי הגוף מחזיק בתוכו את הזיכרון של אירוע טראומטי ולמדתי שאחד מהכלים העיקריים שהצליחו להעניק לי מזור היה היכולת שלי להשתמש בו כמשאב ועוגן. במאמר זה אפרט על האכויות השונות של הגראונדינג כמענה ספציפי לאלמנטים העיקריים של גרעין הטראומה.

הנטיה של החברה המערבית היום היא לעבוד בעיקר דרך הראש, עם הרציונל. ישנו ניכור מהגוף בחברה בה אנו חיים. אך טראומה היא קודם כל גופנית וביטויה מתרחש בשדה הגופני. רגשי האימה שחשים הלוקים ב- PTSD הן מעבר למילים. הדרך להגיע ולטפל באותה אימה על פי ואן דר קולק היא דרך הגוף (להד ודורון, 2009). ועל כן אני מאמינה שיש להרחיב את השימוש בגראונדינג הגופני בטיפול בטראומה.

מכאן עולה השאלה מדוע גראונדינג מתאים בעבודה עם מטופלים אשר מתמודדים עם תסמינים פוסט טראומטים?

על פי פיטר לוין ניתן לחלק את "גרעין התגובה הטראומטית" לארבע אלמנטים עיקריים: עירור יתר, התכוצות, קפיאה והתנתקות.

במאמר זה ארחיב והעמיק בנושא מתוך סקירת הספרות המקצועית שהצגתי במאמר הקודם "גראונדינג וטראומה" יחד עם מידע נוסף על האכויות המהותיות של הגראונדינג, על מנת להעמיק ולהבין כיצד גראונדינג מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה.

גראונדינג כמענה לעוררות

עירור יתר: עירור היתר הוא התגובה של מערכת העצבים לאיום, פנימי או חיצוני אמיתי או מדומה. הוא הסימפטום הראשוני ביותר בגרעין הטראומה (לוין, 2009). העוררות היא למעשה תוצר הלואי של תגובת ה"הילחם או ברח" המתעוררת בעיקבות איום. במצב זה ישנו עירור יתר כרוני של הנפש ו/או של מערכת העצבים הסימפאתתית (הרמן, 2010). תגובה זו מלווה ב"זריקת אנדרנלין" אל מחזור הדם וגורמת לאדם להיות מוכן ועירני בניסיון לזהות סימנים מאימים (בר שדה, 2008; להד ודורון, 2009). עירור היתר מתעורר כאשר הגוף מגייס אנרגיה על מנת להתמודד אל מול איום פוטנציאלי. כמות האנרגיה שהגוף מגייס במצב של איום חמור על קיומו היא אדירה בהשוואה לכמות האנרגיה המתעוררת במצבים אחרים בחיינו. לעיתים יש קושי בפריקה של אנרגיה זאת, מפני שעירור היתר הוא מנגנון אינסטנקטיבי שאינו נשלט רצונית (לוין, 2009).

לכן הגעתי להבנה שעל מנת לפחית את עירור היתר ניתן לווסת את מערכת העצבים האוטנומית ולאפשר למערכת הסימפטטית יכולת איזון מחדש דרך איכויות ההרפיה שיש בגראונדינג. חיזוק לטענתי מופיע אצל רוס (2008) שלדבריה בהיבט הפיזיולוגי תחושת העגינה בקרקע  היא אחד מסימני ההרפיה הבאים לידי ביטוי בגוף כאשר המערכת הפרה-סימפטטית פועלת. דרך נוספת בה ניתן ליצור וויסות של מערכת העצבים בזמן עירור היא באמצעות קרקוע דרך טעינה, בו יוצרים רטט בשרירים על ידי יצירת מתח מוגבר. הרטט הוא דרך טבעית לוויסות של המערכת העיצבית ועל כן בעיני ניתן לאמץ אותה אל שדה הטיפול הגופני בטראומה. גם פיטר לוין אומר כי בטבע  החיות לאחר שניצלו ממרדף של טורף פורקות את המתח שנוצר במערכת העצבים על ידי רעד.

כפי שנאמר, בזמן העירור בעקבות טראומה, יש כמות אנרגיה אדירה שלא באה לידי פריקה. על מנת לפרוק את האנרגיה מהגוף אנו זקוקים לסוג של הארקה אותה הגראונדינג יכול לספק. קיבלתי תובנות מהשקפתו של לוואן לגבי עירור יתר והארקה ככלל והסקתי כי ניתן להשליך תובנות אלה באופן מיוחד לענין הטראומה. לדבריו  הגראונדינג מתפקד עבור מערכת האנרגיה של האורגניזם, כמו שמתפקדת ההארקה החשמלית בפריקת מתח גבוה. למעשה הגרואנדינג הוא ההארקה של הגוף. באנגלית המילה הארקה היא גראונדינג. הארקה, בגוף האדם (בהקבלה להארקה החשמלית) מספקת שסתום ביטחון לפריקת עירור יתר / מתח גבוה אל האדמה. במערכת חשמלית טעינה פתאומית יכולה לגרום לשרפה או התכת חלק מהמעגל. בגוף האדם טעינת יתר (שעלולה להיגרם באירוע טראומטי) יכולה להיות מסוכנת אם האדם לא מקורקע. האדם יכול לחוות דיסוציאציה, להפוך היסטרי, לחוות חרדה או להתמוטט (גם עקב טראומה יכולים להופיע סימטומים כאלה). הסכנה גדולה במיוחד אצל אנשים אשר מקורקעים באופן רעוע, כגון מקרי אישיות גבולית, סכיזופרניה, והפרעות נפשיות אחרות ולדעתי גם, הפרעת התפתחות מוקדמת. במצבים כאלו בהם מידת הקרקוע נפגעה יש לעבוד בצורה מאוזנת: מצד אחד הטענה דרך נשימה בשילוב עם תנועה פעילה ומצד שני פריקה דרך מתן עידוד לביטוי הרגשות ודרך תרגול תרגילי הגרואנדינג (כהארקה), שמקרקעים את האדם (Lowen, 1994).

גראונדינג כמענה להתכווצות - טונוס שריר

במצב איום מתלווה לעירור היתר התכווצות גופנית. ההתכווצות משנה את הנשימה, טונוס השריר ומצבו הכללי של האדם. כלי הדם בעור, בגפיים ואיברים הפנימיים מתכווצים כך שיותר דם זמין לשרירים המתוחים ומתכוננים לפעולת בריחה או הגנה. עירור היתר וההתכווצות פועלים יחד על מנת לאפשר לאדם במצב סכנת חיים למלא משימות בעלות קושי פיזי רב על מנת לשרוד. אם אין פעולה שמתבצעת והאדם מגיע למצב של כניעה חלק מהאנרגיה אינה משתחררת ומנותבת ליצירת עירור יתר מתמשך. יתר האנרגיה משמשת לשמירה על ההתכווצות ועל סימפטומים טראומתיים בעלי התארגנות דומה כגון: ערנות יתר כרונית, התקפי חרדה ופאניקה, דימויים מטרידים ( פלאשבקים, הזיות מבעיתות) (לוין, 2009). תופעת ההתכווצות הכרונית מתרחשת כאשר האנרגיה העודפת שהצטברה מעירור היתר אינה מתפרקת. הגראונדינג יכול לתת מענה במצב זה בשתי דרכים עיקריות: הארקה עליה הרחבנו קודם לכן אשר מאפשרת את פריקת האנרגיה העודפת וויסות טונוס שריר.  לפי בואדלה Boadella, 1987) (הגראונדינג מקושר עם היכולת ליצור קשר ותיאום בין אופני התנועה  הרצונית, חצי רצונית והלא רצונית וביצירה מחדש של טונוס שריר נכון ומותאם. להיות מקורקע פרושו להתאים בין מצבי טונוס השריר השונים לסיטואציות השונות בחיינו ולהפעיל את טונוס השריר הנכון לאותה סיטואציה. לכל סטואציה דרוש טונוס שריר שונה, לדוגמה: בשינה אנו מאפשרים לטונוס השריר להרפות וכאשר אנו בפעילות פיזית כל שהיא אנו מפעילים טונוס שריר גבוה. על מנת להיות מקורקעים היטב אנו זקוקים לטונוס שריר מווסת ובריא אשר ניתן להשיג דרך תרגול הגראונדינג.

גראונדינג כמענה לקפיאה - חוסר אונים

בזמן איום, כאשר מערכת העצבים עוברת למצב של עירור אך האדם אינו יכול להילחם או לברוח, מופעל מנגנון הקפיאה. קפיאה היא תגובה ביולוגית, פרימיטבית אשר מופעלת על מערכת העצבים כאשר בזמן איום יש תחושה עמוקה של חוסר אונים. הקפיאה מהווה את הבלם למערכת העצבים. התחושה של אי תזוזה וחוסר האונים מנטרלים לחלוטין. הגוף אינו יכול לזוז האדם לא מסוגל לצעוק או לחוש. תחושה עמוקה של חוסר אונים נמצאת כמעט תמיד בשלבים הראשונים של ה"כניעה" כתוצאה מאירוע טראומטי. אצל הסובלים מטראומה נשאר "הד" של אותה תחושת קפיאה גם לאחר שאירוע הטראומטי הסתיים (לוין, 2009).

מצאתי לנכון שעל מנת לטפל בהשלכות של מנגנון הקפיאה וחוסר האונים יש להקנות לאדם תחושת ביטחון ורציפות:

ככל שהאדם מקורקע יותר הוא יכול לשמר את תחושת הביטחון והקרקוע שלו ובנוסף יש לו יכולת להכיל מטען גדול יותר ויכול להתמודד עם מגוון של רגשות (Lowen, 1994). זה הופך את הגראונדינג בעיני למטרה מרכזית בטיפול ככלל ולא רק בעבודה עם סימפטומים פוסט טראומתיים. "הגראונדינג מאפשר לאדם להרגיש את עצמו בצורה מלאה יותר ובמגע עם בסיס התמיכה שלו, מטרת הגראונדינג היא להעניק ולשמר את תחושת ביטחון וההרגשה שהאדם מושרש אל האדמה" (Lowen, 1994)  .ולכן לדעתי,  על ידי תרגול הגראונדינג, נוכל להקנות לאדם תחושת ביטחון וחיבור טוב יותר אל המציאות. פבלוב מוסיף שהחיבור למציאות מאפשר תחושת רציפות אשר מקנה ביטחון ותחושה שהעתיד צפוי ולא ארעי לחלוטין, ישנה חוויה של המשכיות לקיום האנושי. בזמן טראומה יכולה להיות פגיעה בתחושת הרצף ( פבלוב,2011). ועל כן הגראונדינג  נותן מענה לצרכים המתעוררים אל מול הקפיאה, להערכתי הדבר מאפשר חוויה מתקנת לתחושת חוסר האונים וחוסר השליטה שנחווים בסיטואציה טראומטית ועלולים לגרום להתפתחות סימפטומים פוסט טראומתיים.

גראונדינג כמענה להתנתקות – דיסוציאציה: היבט אנרגטי, פיזיולוגי- עיצבי

דיסוצאיציה היא מצב פסיכולוגי שבו זיכרון האירוע מחולק לחלקים, היזכרות בכל החלקים כזכרון שלם לא ניתנת להשגה במודע. האירוע יזכר כאלמנטים שאינם מחוברים או לכאורה כלא קיים (Rothschild , 2002).

אלמנטים של חוויה דיסוציאטיבית  זוהו על ידי לוין. חמשת האלמנטים העיקריים: תחושות, דימוים, התנהגות, רגשות ומשמעויות, משותפים כולם לכל התנסות. זכרונות רגילים שאינם טראומתיים מחזיקים את כל האלמנטים הללו יחדיו אבל ב - PTS / PTSD  יזכרו אירועים טראומתיים בחלקים מופרדים, כלומר, אלמנטים מסוימים נראים כחסרים.

ההתנתקות מתרחשת בדרכים שונות, בכל דרך מתרחש ניתוק בסיסי משותף בין האדם לבין הגוף, לחלק מן הגוף או לחלק מן החויה. היא יכולה להתרחש כפילוג בין: ההכרה והגוף, או בין חלק אחד של הגוף כגון הראש או הגפיים, ושאר הגוף, בין  האני והרגשות, התחושות או המחשבות, או בין  האני והזיכרון של חלק מהאירוע או האירוע כולו.

"להתנתקות/ דיסוציאציה יש תפקיד חשוב בשמירה על ניתוק האנרגיה הלא משוחררת של עירור יתר מן החוויה שאנו חווים. יחד עם זאת, ההתנתקות מפריעה להמשכיות חוש החישה ובכך מונעת מהאנשים הסובלים מטראומה לעבוד ביעילות על פיתרון הסימפטומים הטראומתיים שלהם. המטרה היא לא לסלק את ההתנתקות אלא להגביר את מודעות האדם לגביה. כאשר האנרגיה הרבה שנוצרה אינה מתפרקת ההתנתקות הופכת כרונית ועלולים להתפתח סימפטומים מורכבים יותר" (לוין, 2009).

 מתוך הבנתי את מנגנון ההתנתקות הגעתי למסקנה שעל מנת לאפשר טיפול בסימפטומים של דיסוצאיציה ישנם שני תהליכים שצריכים להתרחש: האחד ברובד האנרגטי פזיולוגי עיצבי – יש לפרוק החוצה את האנרגיה הכלואה בגוף וזאת ניתן לעשות על ידי שחרור האנרגיה של עירור היתר באמצעות הגראונדינג המאפשר לנו הארקה כפי שכבר הוזכר. מה שמאפשר להרחיב את החוויה התחושתית ולחוות אותה בצורה מלאה ולא חלקית. התהליך השני מובא להלן.

גראונדינג כמענה להתנתקות – דיסוציאציה: מודעות גופנית ופסיכולוגית

בתהליך השני ניתן להעזר בגראונדינג על מנת להפחית דיסוציאציה דרך מתן דגש בטיפול על מודעות גופנית ופסיכולוגית ליצירת אינטגרציה מחודשת. גראונדיניג מאפשר מודעות גופנית ועל ידי כך מאפשר הפחתת דיסוציאציה גופנית. לוואן מצין שהאדם המקורקע מתיחס ומודע לגופו ותחושותיו:

"הקרקוע מתיחס אל הקשר של האדם עם המציאות, עם האדמה שהוא עומד עליה, עם תחושות גופו והקיום של גופו, קרקוע מתייחס אל מודעות האדם למיניותו ואל תחושת ההנאה" (Lowen, 1994) .

למעשה הגראונדינג מאפשר מודעות לגוף, ההגדרה של מודעות הגוף היא "הכרה סוביקטיבית ומדויקת לתחושה העולה מתוך גירויים חיצוניים ו\או פנימיים של הגוף" (Rothschild , 2000)

מודעות לגוף ותפקידה בטיפול ב - PTSD

מודעות גוף פשוטה היא הבסיס הראשוני והטוב ביותר לעבודת גוף ללא מגע עם  p.t.s & p.t.s.d.

השימוש במודעות גופנית כאמצעי להחלמה והארה נשאב משורשים המגיעים עד למזרח הרחוק. מהפרקטיקה של יוגה ומדיטציה. גשטאלט היא התרפיה המערבית הראשונה שנעשה בה שימוש במודעות לגוף (Perls, 1942). בעבודה עם טראומה היכולת של המטופל לזהות ולשיים את התחושות הגופנויות, תעזור לתהליך הטיפולי באופן ניכר ומשמעותי. זה לא אומר שמי שאין לא את היכולת לחוש את גופו לא יוכל למצוא אחיזה אל מול עברו הטראומטי אך יהיה באפשרותו ללמוד יכולת זו ולפתח מודעות גוף הדבר יוכל להקל על התהליך.

מודעות לגוף מקדמת את התרפיה בנפגעי הטראומה. ראשית היא מספקת אמצעי נחוץ ביותר למדידה והערכה של מצבו הכללי של המטופל ברגע נתון וגם נותן לנו אינדיקציה כמטפלים כיצד המטופל מגיב אל התרפיה.

שנית מודעות הגוף מובילה ליכול סבילות והכלה של תחושות הגוף אשר שורשיהן באירוע הטראומטי של המטופל. ועוזרת ליצור אינטגרציה של החוויה הטראומטית, כלומר יצירת חיבור בין אותם אלמנטים אשר מנותקים אחד מהשני בעקבות הטראומה ( האלמטים אותם מתאר פיטר לוין s.i.b.m – תחושות, דימויים, התנהגות, רגשות -משמעות ).

שלישית מודעות לגוף והתמקדות בתחושות הגוף מספקת קישור חיוני אל ההווה: מודעות גופנית הינה פעולה של הזמן הנוכחי. תחושות גוף מן העבר יכולות לחלוף בזכרון ובדימיון אבל לחוש אותן אפשר רק בהווה. ובשל איכות זו מודעות גופנית יכולה להיות גם כלי להכלה כפי שהוזכר להעיל ) (Rothschild, 2002.

גראונדיניג מאפשר מודעות פסיכולוגית ועל ידי כך עוזר בהפחתת דיסוציאציה

גראונדינג הוא קודם כל מודעות. על פי לוואן אדם מקורקע אשר אינו "תלוי" הוא אדם אשר מודע לרגשות הפועלים בו ולדפוסים הרגשיים, התנהגותיים המניעים אותו. ככל שהאדם מקורקע יותר הוא יכול לשמר את תחושת הביטחון והקרקוע שלו ובנוסף יש לו יכולת להכיל מטען גדול יותר ויכול להתמודד עם מגוון של רגשות (Lowen, 1994). זה הופך את הגראונדינג למטרה מרכזית בטיפול.

אצל מטופלים אשר נפגעו מטראומה ובינהם נפגעי תקיפה מינית ישנו שימוש רב במנגנון ההגנה ניתוק (דיסוציאציה) ועל כן על המטפלים להחיש פעמייהם אל עבר האינטגרציה, יצירת חיבור עם הרגשות הפועלים במטופל. החיבור הרגשי מתאפשר כאשר המטפל מאפשר החזקה-טיפולית ( Holding) ושיקוף. יש לכך חשיבות קריטית בטיפול (Davies, 1997), על פי השקפתי נפגעי הטראומה, כמו התינוק שלא הוחזק והוכל בינקותו, אינם מסוגלים לשאת את עוצמת הרגשות על כן הם משליכים אותם על המטפל. בתוך הטיפול יכול המטופל לחוות חוויה מתקנת של הכלה, ללמוד כיצד להכיל בעצמו את מגוון הרגשות הפועלים בו ולהיות מודע יותר לדפוסי השחזור הטראומטי ולפרוץ אותם.

דפוסי השחזור הטראומטי נעים במעגל על פי דייויס: דיסוציאציה, השלכה, הזדהות השלכתית והשלכה חוזרת. חלק מאותה הכלה היא השיקוף. השיקוף משפר את מודעות המטופל ומאפשר לו ליצור אינטגרציה (Davies& Frawley ,1992).

לקריאה נוספת: הקשרים פיזיולוגים בין גוף ןנפש

גאונדינג וטראומה 

בבליוגרפיה:

הרמן, ג'. ל. (2010). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד / ספרית אפקים.

להד, מ. ודורון, מ. (2009). SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

פבלוב, מ. (2011). החזקה והכלה – ומה ביניהן? פסיכולוגיה עברית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום ‏18 ‏לספטמבר, ‏2011,  מתוך האתר: פסיכולוגיה עברית  http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655

רוס, ג'. (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה – מדריך לציבור. טבעון: נורד.

Boadella, D. (1987). Lifestreams. An introducton to biosynthesis. New York: Routledge & Kegan Paul.

Davies, J.M. (1997), Dissociation, Therapeutic Enactment, and Transference - Countertransference process: A discussion of papers on childhood sexual abuse by S. Grand and J. Sarnat. Gender and Psychoanalysis, 2:241-257. (אצל: בר שדה, 2009)

Davies, J.M., Frawley, M.G. (1992). Dissociative Processes and Transference- Countertransference Paradigms in the Psychoanalytically Oriented Treatment of Adult Survivors of Childhood Sexual abuse. Psychoanalytic Dialogues, 2:5-36. (אצל: בר שדה, 2009)

Lowen, A. (1994).  Bioenergetics. Baskerville: Penguin Compass.

Perls, F. (1942). Ego, hunger and aggression. Durban, South Africa: Knox. (In: Rothschild, 2002).

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.

Rothschild, B. (2002). Body psychotherapy without touch: Aplication for trauma therapy. In T. Staunton (Ed.), Body psychotherapy  (pp. 101-115). U.S.A. & CA: Talor & Francis.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי".

בלוגים נוספים

לביאה ויעל גם יחד
הבלוג של יעל בוסידן
יושבות על אדמה
יעל בוסידן