צור קשר
...Loading...

מה בין יצירתיות וטיפול? - רוני מוסנזון נלקן

היצירתיות הצילה אותי. 

כלפי חוץ הייתי ילדה כל כך טובה. מאוזנת, היו אומרים עלי בהערכה. בתחילת שנות העשרים הבליחה בי מידי פעם הרגשה שיום אחד אני אשתגע מרוב איזון, אבל רוב הזמן הוא הגן עלי. לימים נוכחתי במחיר של האיזון. הבנתי כמה מאמץ יש להפעיל על מנת להיות מאוזנת כל הזמן, באש ובמים.

באותה תקופה התחלתי ללמוד באוניברסיטה תולדות התיאטרון ומכיוון שלא רציתי לקחת שיעור מעשי במשחק, הברירה ה-בערך יחידה שהיתה לי הובילה אותי לשיעור תיאטרון בובות. באופן לא צפוי משהו התעורר בי שם, תחושה של חיים מרוכזים, כמו מיץ פטל של חיים... מצאתי את עצמי הולכת בדרך האמנות המוזרה הזאת בחיפוש אחר החוויה המרוכזת שעוברת דרך הבובות המונפשות. עוקבת אחרי חווית החיות הזו כמו אחר מי תהום.
במשך שנים רבות יצרתי בתיאטרון. עד היום, כשאני כבר לא יוצרת ומופיעה בעצמי, ועוסקת באופן מלא בטיפול, עדיין אני מלמדת ושומרת על ערוץ חי עם התחום בחממת האמנים של תיאטרון הקרון.

אחת ההצגות הראשונות שלי היתה עיבוד חופשי לסיפור של אנדרסן, מלכת השלג. בהשראתו יצרתי מספר דמויות מטורפות לחלוטין. צמד חמד אמא וילדה גנבת. אמא שיכורה ששרה בלוז עם בקבוק תינוקות ובתה האנרכיסטית שהיתה זורקת, מעיפה, מוחצת ומחבקת את מי שאהבה... תרנגול מופרע שהיה מביא את השמש בבוקר וחוטף אותה בלילה. גננית שפיתתה ילדים להכנס לגנה והרדימה אותם עד ששכחו מאין באו... הדמויות אכן היו מבוססות על הסיפור של אנדרסן אבל לתוכן זרמו עוצמות רגשיות שלא הכרתי בתוכי. הסכר נפרץ ונמצא ערוץ לביטוי. במשך השנים יצרתי דמויות נוספות שהוציאו ממני צדדים שאי אפשר היה לשער את קיומם למראה המאוזן שלי... תיאטרון בובות היה כנראה האפיק שבו יכולתי לבטא חלקים שלי שהיו מוסתרים לא רק מהסביבה אלא גם ממני עצמי. יכולתי להשאר ילדה טובה למראה, ולתת לבובות לעבור כל גבול.

התיאטרון מיקד וכיוון אותי אל מי התהום החיים, אבל עם הזמן חשתי שהם מנצנצים דרכו, אך לא נמצאים בו. הבנתי שאני צריכה לעבור דרך התיאטרון ולהמשיך הלאה. לא ידעתי לאן והחיים הראו לי בדרך הקשה. אל מול אתגרי בריאות של הקרובים לי ביותר נשמטו ממני כל הכלים. האיזון כבר לא עמד להגנתי. הייתי חייבת לתת לטלטלה לטלטל אותי. לתת לה לעשות בי שינויים בחוץ, בפנים. לא יכולתי להמשיך להחזיק בחזות המאוזנת ולהתבטא רק דרך ערוץ החפצים הדוממים. הייתי חייבת להרפות מהמאמץ להחזיק באיזון כדי שיעמדו לי כוחותי להתמודד עם הכל, למען עצמי, למען משפחתי.

אקצר ואומר שכך הגעתי אל התחום הטיפולי ובמיוחד אל הטיפול במגע בשיטת רוזן. השינוי האישי והמקצועי שעברתי היה מורכב וקשור בהשפעות רבות ושונות שנפתחתי אליהן. אנסה לתאר בפיסקה אחת מה קרה בעבודה במגע, באמצעות דוגמא מאחד הטיפולים המכוננים שקבלתי. זה היה במהלך אחת הסדנאות בברקלי, לשם נסעתי ללמוד עם מריון רוזן. קבלתי טיפול מאחת המטפלות הקרובות לה, אשה מיוחדת במינה, ווי-לי שמה. במהלך הטיפול הרגשתי שהידיים שלה פוגשות אותי במקום מוכר בו אני הכי אני ועם זה מוסתרת כל כך. טעם של שיבה הביתה עלה בי. לפתע עלה בזכרוני ספר ילדים ישן בגרמנית שהיה לסבתא שלי. הוא סיפר על שלוש נסיכות עם לב זכוכית. במפגש עם נסיך חלומותיהן לשתיים מהן התנפץ הלב ורק לשלישית הפך לב הזכוכית ללב אנושי והיא זכתה בנסיך. כילדה הערצתי את לב הזכוכית היפהפה, המזוכך. ההתנפצות היתה טראגית ולא התקבלה על דעתי ולבי. הלב האנושי לא שימח ולא סיפק אותי. הוא היה כרוך בוויתור על היופי הנאצל. מהיכן עלה בי פתאום הסיפור הנשכח אחרי 40 שנה? מהגוף. דרך המגע חשתי את ההתנגדות שיש בי ללב אנושי, את המאמץ שאני עושה להחזיק בקרבי לב זכוכית. זה היה פיזי לגמרי. וויתרתי. הלב – הפיזי! – התחיל לנשום. הגוף התמלא בנשימה. בכי עלה. על כל השנים שהחזקתי כל כך. על שמחת הגוף הנושם. הנשימה הגיעה לכל תא בגופי כפי שמעולם לא חוויתי.

עכשיו הרגשתי שההנפשה אותה חיפשתי בתיאטרון מתרחשת בי עצמי, בגופי, בחיי. המגע פגש את החלקים הדוממים בתוכי שלא הורשו לחיות, שנאלמו דום, ובהדרגה יכולתי להרגיש אותם. החיים שבו לפעום. מי התהום המרוכזים של החיות עלו וזרמו ברקמות הגוף. גיליתי את הרגשות והם קבלו מקום בתוכי, מנפישים אותי, מאפשרים לי לנוע בעולם מבפנים החוצה, מאפשרים לעולם להכנס אלי. מאפשרים יותר מרחב לדמויות השונות להתקיים בי. כבר לא הייתי צריכה לפצל בין הבובות לביני. יכולתי להתבטא באופן ישיר, במלואי, בלי להסתתר.
תהליך מפעים זה שעדיין ממשיך ומתפתח הוביל אותי להכשרה כמטפלת ומורה. היובלים והערוצים הנסתרים התחברו לנהר רחב.

ולמה אני מספרת את כל זה?
כתבתי בפתיחה שהיצירתיות הצילה אותי. חשוב לי להבהיר: היצירתיות שאני מתייחסת אליה איננה האמנות עצמה, גם אם עבורי היא עברה בערוץ האמנותי. מה שהציל אותי הוא מה שאיפשר לי להרחיב את התפיסה הצרה של עצמי ושל העולם. בהקשר שתיארתי, התפיסה שלי היתה שאני אמורה להיות מאוזנת בכל מחיר. (כל אחד ומאפייני התפיסות שלו...) כשהמגע פגש אותי במקום שהחזקתי מהודקת ומאוזנת, התחלתי לחוש במאמץ העצום שאני עושה לשם כך. עם התחושה החוויתית עלו תובנות לגבי הסיבות. קלטתי שיש בי פחד שאם לא אהיה מאוזנת העולם יחרב. האמנם כך? אפשרות חדשה עלתה, להרגיש רגשות מטלטלים – והחיים ממשיכים... להרגיש מה שקורה. להפסיק להתאמץ להמנע מלהשתנות עם הטלטלות הרגשיות. התהליך הביא להתרחבות הנשימה, המבט, ההבנה. אני נעשיתי קצת יותר אנושית והעולם נעשה קצת פחות מאיים...

יצירתיות - משמעותה לראות דברים אחרת. מבט פתוח שאינו מקובע בתבניות מאפשר לראות יותר, לראות אחרת. לגלות. להתפתח. בטיפול אנחנו פוגשים את ההחזקות הגופניות שמקבעות אותנו פיזית ונפשית, וגם את הכוחות הפנימיים שבזכותם צמחנו והתפתחנו על אף הקשיים. מתוך הקשבה עמוקה ופתוחה אנחנו מאפשרים לעצמנו להמשיך להתהוות, להשתנות, להתפתח, להפוך ממי שאנחנו חושבים שאנחנו למי שאנחנו באמת, כפי שאמרה מריון רוזן.
אנחנו מחפשים לגלות מי אנחנו במהותנו, מעבר למגבלות, בתוך כל אילוצי החיים, לאפשר לעצמנו ביטוי אותנטי. במובן זה מדובר בתהליך יצירתי. במובן זה יצירתיות יכולה להציל את כולנו.

על התהליך היצירתי הזה אני אספר במפגש שיתקיים ביום חמישי 20 ביוני במרכז חיבורים בתל אביב, בשילוב הדגמות והתנסות חוויתית של המגע המיוחד של שיטת רוזן. זוהי הזדמנות להפגש, להתנסות ולחוות.
מיועד לכל מי שמסתקרן, מתוך עניין אישי או מקצועי, למטפלים, אמנים, למחפשים קשר עם היצירתיות בחייהם
.

אשמח מאוד לפגוש אתכם שם!


יום חמישי 20 ביוני 2019 
שעות 18:00 עד 21:00 
במרכז חיבורים בתל אביב, רח' ויסוצקי 4

עלות בהרשמה מראש: 120 ש"ח 

למידע נוסף והרשמה: כרמית בלום 050-2151628 


בהמשך להרצאה נקיים סדנת מבוא לטיפול במגע בשיטת רוזן 
ב-1-2 באוגוסט 2019 בקיבוץ עין שמר
לפרטים והרשמה - כאן
כרמית בלום 050-2151628



לפרטים נוספים: 
כאן

להצטרפות אל דף הפייסבוק של שיטת רוזן כאן

לקבלת מידע על סדנאות ופעילויות שלחו אלי מייל: ronimn@gmail.com

עוד על השיטה אתם יכולים לקרוא כאן

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן. 

מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 


התמונה מתוך ההצגה "דרך המלך", 1997, יצירה משותפת שלי עם אמנית הנשמה רעות שחר בן שאול.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

געגוע
רוני מוסנזון נלקן