צור קשר
...Loading...

לגעת בשריון: האביר החופשי - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן

בבלוג הקודם התייחסתי אל המתח הפנימי בגוף כ"בקבוק" שמחזיק בתוכו את ה"שד". אפשר לומר שהבקבוק הוא השריון השרירי (הפן הפיזי של השריון הקרקטריולוגי), אחד המושגים המרכזיים של וילהלם רייך*. במובן זה ה"שד" הוא תנועה פנימית וה"בקבוק" עוצר אותו מלצאת החוצה.  ה"שד" יכול להיות כל מיני דברים, הוא יכול להיות תנועה שנובעת ממצוקה אבל גם מהתלהבות. ביטוי של התלהבות גם הוא יכול להיות לפעמים חזק מידי עבור הסביבה. שד משחת, תתנהג יפה! שב בצד בשקט, אל תפריע! והשד מרגיש דחוי. מושפל. מתכנס פנימה, שומר את עצמו קטן, מצומצם, חסר קול. הוא מכווץ את השרירים, עוצר את הנשימה וכך "מבקבק" עצמו. שלא ידחו אותו שוב. עכשיו הוא מוגן מהחוויה הקשה, שאין שם בחוץ מישהו שרואה אותו, שמקבל אותו. אני לא ראוי, אני לא מספיק טוב, אני שד, אומר, ושוכח שהוא בכלל לא שד. הוא התלהבות. או מצוקה. הוא תנועה שרוצה לפרוץ ולהתבטא בעולם. התסכול, הכעס, היאוש, נשארים בפנים. הוא לא מרגיש מה הוא מרגיש. הוא שוכח מי הוא. 

זהו תקציר מטפורי של תהליך הווצרות השריון: שילוב של תפיסה גופנית, רגשית, מנטלית ודפוסי התנהגות, אשר מגנים על המהות הפנימית שלנו מפני פגיעה, ומגדירים את האפשרויות וההתנהלות שלנו בעולם גם אם הפגיעה כבר חלפה. כמובן שיכולים להיות תסריטים נוספים ושונים, אבל העקרון דומה.

אני רוצה הפעם לגעת ב"שריון השרירי", לא במושג התיאורטי אלא במעשה, בגוף: האם אפשר לגעת בשריון? איך? מה המגע בשריון מאפשר? ומכיוון שהשד לא מרגיש כל כך נח בבקבוק, אני רוצה לשמח אותו ולהשתמש בדימוי אצילי יותר של אביר ושריון, ולשאול, האם יתכן אביר חופשי??

אביר הוא תואר שניתן על שירות נאמן לממלכה. כך גם השריון הוא סוג של "תשלום" שאנחנו משלמים כדי לשרת את הממלכה-הסביבה שלנו. ציפיות המשפחה והחברה הופכות לערך ואנחנו לומדים להיות נאמנים לו, הפנמה סביבתית נפשית-גופנית שמעצבת את הגוף שלנו. ממש כך. האופן שהגוף שלנו מתעצב מבטא את התנועה והמעצור, את הקונפליקט והדרמה הפנימית.

לפני שנים רבות למדתי עם פיליפ ג'נטי, מאמני התיאטרון החזותי הידועים בצרפת, שהיה מורה בחסד. הוא הציע לקבל השראה לעיצוב בובות מפירות וירקות שכן הצורה שלהם היא תנועה שעצרה. כמו קסם, פתאום יכולתי לראות את הצורה של האגס או התפוח כתנועה.

בדיוק כך, בטיפול במגע, כאשר אני נוגעת בגוף, אני פוגשת את האופן שבו האדם התעצב בגוף שלו, נוגעת בתהליך הצמיחה וההתהוות, בהסטוריה, בסיפור חייו. בתנועת החיים ובעצירתה.

איך נוגעים בצורה שהיא תנועה? איך משחררים את התנועה שעצרה בצורה?

מה הבעיה? בואו נרפה את השרירים ונשחרר את השריון! הבעיה היא שהשריון השרירי הוא חלק ממארג מורכב פיזי-נפשי. גם אם נעסה את השרירים, רוב הסיכויים שבמוקדם או במאוחר הם יחזרו לדפוסי ההחזקה הקודמים. לא באמת מדובר בשריון ברזל שלבוש עלינו מבחוץ. השחרור מהשריון השרירי איננו עניין פשוט ובוודאי שאני כמטפלת לא יכולה "להסיר" אותו עבור אדם אחר. כשאני נוגעת בשריר המכווץ, אני נוגעת באותו זמן בכל מארג התפיסה הרגשית והקוגניטיבית, במערך ההגנה. רוב הסיכויים שאם אגע באופן שמנסה לשנות אותו הגוף יתנגד, יתכווץ יותר, יתעקש להחזיק ולא יתן לי "לפלוש". לעתים קרובות מטופלים אומרים: בא לי לקחת את כל הסבל הזה ולהפתר ממנו. אבל זה לא עובד ככה... אנחנו לא בדיוק נפתרים ממנו וגם לא צריכים! השריון לא מיותר. הוא שמר עלינו, בזכותו שרדנו והגענו עד הלום. יותר מכך, השריון מגביל אך גם מספר על הדרך היצירתית בה התפתחנו, כמו צמח שבדרכו אל האור מתעקם, מתכופף, פורץ גדרות. אין כמעט דבר העומד בפני השאיפה אל האור! השריון הוא אנחנו. באופן שנשמע פרדוקסלי, רק אם מכירים בחשיבות השריון, בהגנה שנתן, באופן היצירתי שהתהווה על מנת לשמור עלינו, רק כך יכול לחול שינוי.

כדי לגעת בשריון אנחנו צריכים לגעת באופן משולב בגוף, במחשבה וברגש, בתוך הקשר. וזה מה שמאפיין את דרכי בטיפול בשיטת רוזן. הטיפול משלב מגע ושיחה. במגע אני פוגשת את המתח השרירי העמוק ומקשיבה לתנועה, לנשימה. כדי לגעת בגוף כתנועה אני צריכה להרחיב את התפיסה שלי עצמי, לתת מקום למה שאני לא יודעת. המגע עצמו שונה מאדם ואדם, מכיוון שלכל אחד יש יחסים ייחודיים עם עצמו בגופו. יש מטופלים שאגע בהם במגע חזק כדי שירגישו את המגע, משום שההחזקה השרירית עמוקה, אצל אחרים המגע יהיה קל ביותר, אחרת ירגישו את המגע כחזק מידי, פולשני. אין מגע אחד נכון. הוא מתגלה מתוך הקשבה והתנסות. דיאלוג במגע. אני מחפשת קשר עם המטופל, שמתבטא כאשר הגוף נענה ומגיב למגע. אני נוגעת מבלי לשנות את המטופל, תומכת עם הידיים במקום בו הוא מחזיק את עצמו, במקום של השריון השרירי. זהו מקום של בדידות. מקום שהאדם החזיק את עצמו בכוחות עצמו כשלא ראו אותו, לא היו איתו. שם אני נמצאת, עם הידיים, בהקשבה. ומחכה. בלי לדעת. מקשיבה ל"שאיפה אל האור" בגוף, לתנועה שנובעת מבפנים, שמתאפשרת מתוך החיות של המטופל. אפשר לומר שהמגע מייצר סוג של מרחב עם איכות אמהית, מקבלת, מכילה ועם זה נוכחת. זהו מפגש במרחב הגוף בלי מילים, ועם מילים שנובעות ממנו. מרחב שנחווה כבטוח, שלא כמו בעבר. בתוכו המטופל מסוגל להרגיש את עצמו, עם המתחים, כפי שהוא. להרפות אל מה שיש. עם ההרפייה מופיעה מבפנים נשימה חופשית ועמה לעתים קרובות עולה גל של רגש המתבטא בתנועה בגוף. האדם מרגיש שמקשיבים לו, שנפגשים איתו, עם הגל. וכאשר משהו נרגע, שלווה חדשה מחלחלת אל הגוף ממקום שונה מהרגיל. התהליך מתפתח, מרגע לרגע, מתוך הקשבה ונוכחות ברגע עצמו. איכות ההקשבה היא חלק משמעותי ממה שמאפשר לבוא בקשר עם הסבך המורכב הזה של השריון.

בשיטת רוזן אנחנו לא עובדים מתוך תיאוריה, אנחנו לא אמורים לנתח את הדברים, לדעת מה בדיוק איפיון השריון שאנחנו פוגשים. זוהי עבודה מעשית, התנסותית. בשביל ללמוד את שיטת רוזן אין צורך ללמוד את התיאוריה של רייך, אבל כשלומדים את רייך, הרקע ברוזן מאפשר להבין על מה הוא מדבר, כי נגענו בשריון. אנחנו מכירים אותו מהנסיון.

ואז? מה קורה כשנוגעים בשריון? האם אביר יכול להיות חופשי?

האמת היא שאני לא יודעת... זו השאלה וכאן החיפוש שלי. מה שאני יכולה להגיד כפי שאני מבינה מנסיוני עד כה: העניין איננו בהסרת השריון, אלא ביחסים חדשים עמו. הכרות עם האפשרויות שלי וגם עם המגבלות. עזיבת המאמץ המיותר להיות מי שאני לא. השאיפה אל האור היא הישר שלי, לא להיות כמו אחרים. משהו מתאוורר בתהליך. אנחנו לומדים להכיר את השריון, לחיות איתו. אנחנו רוקדים עם השריון, מתחבקים ואוהבים עם השריון, הולכים לישון עם השריון. אבל הקשר איתו משתנה, מתפתחים יחסים חדשים בין התנועה הפנימית לבין המעצורים. ואולי זה החופש האפשרי לאביר.

נזכרתי בתפילה הזאת, שאפשר לקרוא לה "תפילת האביר החופשי"...

אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,

אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

ואם כבר מדברים על אבירים, ממש מתבקש שאכתוב בבלוג הבא סיפור אהבה. המשך יבוא!...

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע, פרטים על הסדנאות הקרובות בהן אני מלמדת:

מפגש התנסותי עם שיטת רוזן והעבודה שלי בטיפול במגע 
בכנס "פעימה משותפת" 
ב-26 ביולי 2018 יתקיים בתל אביב. להרשמה כאן

סדנת מבוא: לגעת בסיפור חיינו ב-21-22 באוגוסט בסטודיו תנע בקיבוץ עין שמר. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 


רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

*למי שמעוניין להרחיב בנושא הקרקטר על פי רייך אני ממליצה לקרוא מאמרים של ענת גיחון בפורטל: כאן, כאן, וכאן



בלוגים נוספים

סיפור אהבה - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
נס וחסד בנסיך צפרדע? - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא!