צור קשר
...Loading...

להרגיש את הפחד- הבלוג של שחר שגיא

פחד מתעתע בי. הוא כל כך גולמי ומוחץ, הופך קרביים, שומט אדמה... בכל פעם שהוא מופיע מתנהל בתוכי מולטי דיאלוג- כנס של קולות פנימיים... מה לעשות איתך מר פחד? 

בוא אקשיב לך, אתן לך מקום... נשב אתה ואני ביחד. יש בי חמלה לשנינו, לחבק אותנו כמו אימא.

אבל אתה כל כך שתלטן ובלתי מתפשר, קולני ומטריד. חברתך לא נעימה לי, הלוואי שתעלם.

אבל הוא לא נעלם, נוכחותו רק גוברת. אני מתעטפת בפוך וצוללת אליו.

כל מה שהיה מוכר ובטוח הופך קטן ומשני לידך. לא מספיק. למה באת לכאן עכשיו, פחד?

להרעיד את עולמי? אתה בעדי או נגדי? לך ואל תחזור! תן לי לחיות את חיי בשקט.

אני מחניקה אותו. די פחד, מספיק לבכות, יש לי תכניות ואתה עומד בדרכי.

אני חלק ממך. אם את מחניקה אותי, את מחניקה את עצמך.

אז מה אתה מציע? אתה בלתי נסבל! עכשיו הוא שותק. יופי באמת.

כשהייתי קטנה הכי פחדתי מהחושך... פחדתי גם מזריקות חיסון, תחרויות ריצה, ילדים גדולים יותר, וכלבים. אמרו לי פעם שכלבים מריחים פחד ואז תוקפים מתוך אינסטינקט. ברגליים רועדות הייתי עוברת ליד הכלב של השכן ומתפללת שהוא לא "מריח עלי". זה יצר פרדוקס... התחלתי לפחד מהפחד. לילדים מותר לפחד, זה לגיטימי. ציפיתי ש"זה" ייפסק כשאגדל. כשמתבגרים- מתגברים. לא? הרי מבוגרים לא מפחדים מהחושך, מבוגרים לא מתחבאים מפני הרופא כשתורם לקבל חיסון...

אך למרבה האימה הסתבר לי שמבוגרים כן מפחדים. אולי אפילו מפחדים יותר.

בנוסף לפחדי הילדות, עם ההתבגרות מתווספים פחדים נוספים למבוגרים בלבד- פחד מחוסר הצלחה, חוסר הגשמה, הפחד לאכזב, לטעות, לפגוע, להיפגע, להיות לא מנומס, לא לעמוד בדרישות החברה, פחד לא למצוא אהבה, לחוש בדידות, עצב, שעמום, פחד להזדקן, פחד מהבנק!!...

כשהייתי קטנה הייתי מבקשת מאימא שלי שתחבק אותי חזק, הייתי מחזיקה בחוזקה בידו של אבי ויודעת שאני מוגנת, שהם יילחמו בכל המפלצות שמתחת למיטה. כבוגרת יש לי "רק" אותי.

אז מה עושים איתך, פחד? אני לא רוצה להרגיש אותך יותר. אני רוצה להקהות, לשכך, לעדן... הפחד בולע לי את הלשון ואני משתתקת. משותקת. לא מצליחה להמשיך לצעוד את דרכי-

מה אם הוא יתגשם? מה אם המפלצת תתגלה במלוא אימתה, ותטרוף אותי בשיניים חדות?

עדיף להסתתר. עדיף להקשיב לו לפחד, שמזהיר אותי ממה שמסוכן לי. ולהימנע.

אני מגלה שאפשר להימנע מכלבים, להימנע ממחטים, להימנע מהחושך. אפשר לגזור על עצמי נדר שתיקה ולהימנע ממבוכה פומבית, אפשר להיכנס למרתף ולא לצאת עד שתחלוף הסכנה.

אין יותר אימה, אין ממה לפחד. אין. אין. אין. חסמתי את כל הדרכים. שקט....

....     ....    .....

עכשיו אני רוח רפאים, מרגישה כמו צל, כמו לא קיימת.

מרוב פחד להרגיש את הפחד נמנעתי מ... כל כך הרבה. החיים במרתף תפלים. אין כאן שבילים לצעוד בהם, פרחים להריח, פירות לקטוף... אין כאן התרגשות לקראת התחלה חדשה, אין פרפרים בבטן של התאהבות ראשונה, אין הצלחה כי לא היה ניסיון, אין גילויים חדשים כי אין חקירה של הלא ידוע... אני חייבת לצאת מכאן. אני רוצה לחיות! להרגיש, לטעום, להתענג, להגשים.... אני יוצאת.

טראחחח! הפחד התגשם. בשנייה שיצאתי, אפילו לא חיכה דקה החצוף הזה. רשע. חטפתי מהלומה כואבת.

מכווצת, מוכה, אני רצה חזרה למרתף, לא מאמינה שזה קרה לי, כל החיים כל כך נזהרתי, נמנעתי, פחדתי... מה לא עשיתי כדי להישמר?

איזה מפח נפש, איזו עוגמה, אני עצובה כל כך, בוכה עד שהכרית רטובה. ונרדמת.

          _______________________________________________________________________________________________________________________________________________

יצירה אמנותית בכתיבה היא חלק ממי שאני, מהדרך שלי לעבד את החוויות, לשתף את העולם שמחוץ לי ולהתחבר לעצמי.

הטקסט הבא מתאר את היום שאחרי התגשמות הפחד. אחרי ככלות הכל, "הפחד, הוא שער".

היום שאחרי המוות \ שחרה

אתמול היה היום הקר ביותר בשנה, זה היה הסוף

ליבי קפא, העננים הכניעו אותי, הסערה אכן הפילה עלי את השמיים, קירות ביתי נמסו והפכו לנהר של בוץ.

הזאב הרע כבר הגיע עד לארובת ביתי

ונשף בכוח שהרעיד את האדמה וליבה את האש לשריפה.

כבר הגיעו המפלצות, חייזרים, פושעים, שוטרים, גם ילדי קשת בענן עצובים שהלכו לאיבוד

זה הסוף, הכל  חרב.

הספדתי את עצי הפרי, אינני מוצאת את השביל אליהם, כבר רעבתי והחמצתי הכל.

נפלתי את הנפילה לתהום האינסופית של הבדידות, כבר נפרדתי, כבר נותרתי לבד בשממה.

היום, הוא היום שאחרי המוות. 

אבל אני עדיין כאן.

מוצאת בי כוחות חדשים, תשוקה לחיים, אמונה בשמש החמה שתעלה כל בוקר,

בכוחו של הלב שלי להרגיש, בכוחן של רגליי להתרומם לאחר שכשלו,

בכוחו של נבט זעיר לצמוח דרך אדמה סדוקה.

היום הוא  היום שאחרי המוות

בוקר טוב

קצת על שחר:

מאז ומתמיד ריתקה אותי החברה האנושית, על מגוון הקונפליקטים העזים שבה,

והמפגש המורכב שלנו עם הטבע- זה שמחוץ לנו וזה שבתוכנו.

לצד העשייה החברתית-חינוכית אני יוצרת וחוקרת בעולם הביטוי האומנותי


לכרטיס המטפל של שחר לחצו כאן

בלוגים נוספים

זהות והגשמה עצמית
הבלוג של שחר שגיא
גם וגם - הבלוג של שחר שגיא
איך את יכולה להיות פסיכותרפיסטית גם לילדים וגם למבוגרים? איך יכול אדם בוגר, בעל חשיבות עצמית ותודעה מפותחת, לבוא לקליניקה אליה מגיעים גם ילדים? אולי לא יוכל. אולי לא מתאים. יש לשים סדר בדברים- יש ילדים ויש מבוגרים.
הזמנה לחופש- הבלוג של שחר שגיא
לא הפנים הרבות שלי הן שהתישו אותי- אלא ההתחבאות מאחורי מסיכות רציניות.