צור קשר
...Loading...

לחיות בחופש - נויה אברמוביץ'

החודשים האהובים עלי בשנה, הם, אוגוסט עד אוקטובר. זו תקופה שבה קצב העבודה יורד. אנשים בחופש, מתארגנים לקראת החגים ואני מוצאת את עצמי עובדת פחות שעות, אבל היקף ההכנסה שלי גדל. ככה זה כבר שנים. דווקא במקום שבו אני נאלצת להאט את הקצב, דברים קורים מעצמם וגל של התחדשות ואנשים שוטף אותי בנעימות. זה המגדלור שלי בשאר השנה - להשקיע יותר זמן בעצמי. בסופו של יום, זה מניב את הרווח הגדול ביותר. ערכי וכלכלי גם יחד.

אני אישה שזקוקה למשאבים מסביבי. כמה שיותר. ממלאים, מספקים, תומכים. המשפחה שלי, מוזרה ומורכבת ככל שתהיה, היא העוגן הראשי שלי. החברים שלי, הם אותם חברים כבר שנים, אני נפגשת כבר שנים עם אותו המדריך (החתיך, יש לומר) והמטופלים... המטופלים שלי, הם חלק ממני. כל אחד מהם משקף לי חלקים בתוכי ודרכם אני נשארת בקשר, גם עם עצמי. כזו אני, לא יכולה להישאר בתהליך שבו אני לא מאוהבת. לא ביחסים ולא בעבודה. כדי לאפשר את כל זה, אני חייבת להשקיע במשאבים האלה, לטפח אותם ולהתמסר אליהם. וכשהמשאבים האלה כוללים את עצמי, זה אומר גם לפנות כמה שיותר זמן לדברים שעושים לי טוב.

וכך יצא, שאני מקדישה המון שעות ביום במחשבה ובנסיון לפיצוח הנוסחה ומטרת העל שלי: לחיות בחופש. להרגיש שאני חיה בקוקוס, עובדת, אבל בפנסיה. לא צריכה לחכות 10 חודשים כדי להגיע לספטמבר-אוקטובר, לברוח כמה שיותר רחוק, להתנתק  ולהיזרק באיזה חוף אקזוטי. (כמו שהיתה השגרה שלי עד לפני 5 שנים בערך). השלב הראשון היה לעבור לגור כמה שיותר קרוב לים, אחר כך, הגיעה העבודה האמיתית. להרשות לעצמי לחיות באמת, בדיוק כמו שאני רוצה, מבלי להרגיש אשמה.

אתם מבינים? אנחנו מבלים 90% מהזמן שלנו כאן בעולם הזה, בפחד, בבושה ובאשמה.

בשנה האחרונה הקדשתי המון זמן בלשוחח עם התחושות האלה ועם הפחד שלי לחיות באמת. הראש שלי רצה לטרוף את החיים, אבל הגוף התכווץ וקפא. עד שבלית ברירה, הסכמתי לפגוש אותם לשיחה. וככל שדיברתי איתם יותר, פגשתי עוד חלקים שכבר היו להוטים לצאת החוצה ולקבל ביטוי. האמת היא, שהתעייפתי מלרצות עד כאב דברים. אז התמסרתי.


נויה אברמוביץ' - מנהלת הפיתוח של הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, עוסקת בהדרכה לפיתוח מקצועי ועסקי, פסיכותרפיסטית גופנית וחוקרת את משמעות החייים.

לכרטיס של נויה




בלוגים נוספים

הטרגדיה של ההצלחה
הבלוג של נויה אברמוביץ'
לומדת לעוף - הבלוג של נויה אברמוביץ'
"כשילדה קטנה משתוקקת לעוף. איננו אומרים לה "ילדים אינם עפים". אנו מרימים אותה מעל ראשנו ומציבים אותה על גבי הארון, כדי שתרגיש כאילו היא עפה….