צור קשר
...Loading...

ליל הסדר מנקודת מבט פסיכותראפויטית - גבריאל פולונסקי

ראיתי לא מעט פוסטים על פסח והאמת, שכאומה ועם, וללא קשר לזיקה דתית, חימם לי את הלב לקרוא את ההתייחסויות האישיות של אינדיבידואליים שלא רק מחפשים להשתפר ברמת מערכת היחסים שלהם עם הסביבה והקיום, אלא גם רוצים לחלוק בזה. 

כשאתה נוגע במשהו שיש בו עומק, בא לך לשמור עליו, וכדי לשמור עליו, אין כמו לשתף אותו.

השנה ישבנו בליל הסדר כמו כל שנה, ושוב פעם לא יכולתי להמנע מנקודת המבט הצוללת אל תוך הטקסט ומחפשת אחר המקום ממנו אני מתחבר אל כל הטקס הזה. כי אם אפשר להסכים על משהו, זהו טקס מסורתי החוזר ומושיב אותנו יחד לארוחה עשירה הסובבת סביב הודיה וסביב הדרך שלנו יחד אל חירות אישית וקיבוצית, משחר ההיסטוריה.

שמתי לב שלרוב אנחנו נוטים להתייחס אל הסדר כהיסטוריה היהודית והזכרות בהיותנו עבדים והלאה אל הארץ המובטחת. שזה כמובן חלק בלתי ניפרד וחשוב לזכור מאיפה באנו, אך כיום זה לא רק ההזכרות כמו גיוס העבר לשירות ההווה וכן הלאה אל עתיד אינטגרטיבי יותר ברמה האישית, הקיבוצית (מישפחתית) וכמובן כמדינה יהודית זה מתרחב אל הקולקטיב המדיני ואף העולמי ברמת השייכות.

ההסמלה היושבת בתוך השפה יש בה לכדי להביא אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו ושל סובבינו, מה שעשוי להוליד יותר כנות אישית ומערכות יחסים פתוחות, יציבות ושיתופיות יותר.

אני לא אכנס לציטוטים ולפירוט נירחב כי אני באמת מאמין שצריך להשאיר מקום לפרשנות אישית ומערך אמונה אינדיבידואלי, בו כל אחד יכול להתחבר מנקודת המבט שלו וחוויית החיים שלו. לכן אתייחס בחלקים ובאופן יותר כללי לפרקים שלאורך האגדה כבסיס להרחבת ההשקפה על כל העניין.

התהליך של הסדר הוא מעניין.

ביעור החמץ מסמל בעצם את היכולת לנקות כל מה שלא קשור לאותו הערב. ממשקעים ואיאחזות בשפע החיים כנחמה ומחזיר אותנו להתחבר דרך המצות אותן הכינו אבות אבותינו במידבר, כשלא היה. מנקודת מבט אחרת זה זימון המישפחה לשחרר את מה ש”עוזר” לנו לשרוד את היומיום ולפנות מקום למה שבאמת חשוב, מיפגש מישפחתי שנתי המאפשר לחגוג יחד את חג החירות.

אל תוך האגדה אנו ניכנסים לקידושין וחיבור לאלמנטים חיצוניים המאפשרים לנו להתחבר בפשטות ליסודות המרכיבים את חיינו, מרמת הרוח וההודיה על עצם קיומנו והיגענו לזמן הזה, יחד, למרות הכל. ומצד שני הרוח, האש, המים, האדמה, הטבע כטבע על האלמנטים שלו המרכיבים את כל הקיים באופן זה או אחר וזיקוק של מה שונה בעצם הלילה הזה מכל הלילות. על מה אנו שמים את הלב ולמה.

בהמשך לסיפור האגדה ישנם כמה נקודות מרהיבות באופן בו הן מוצגות. באיזשהו אופן, מכות מצרים מסמלות מה שקורה למים עומדים - שזו הסמלה יפה לתקיעות, לחולי, לאנרגיה שאינה מתחדשת או מוצאת מקום לזרום הלאה ליצירה. מה שמביא את המים להסריח, לטפח מחלה ובעצם למנוע המשכיות של חיים ושגשוג.

 דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, בכורות.

עשרת המכות ממש מסמלות תהליך התדרדרות של אורגניזם שאינו מסוגל להרפות איאחזות ממשהו שאינו שלו, ובעצם הולך ומתכלה בתוך הרכושנות של עצמו (בין אם ריגשית או חומרית, מטעמי נוחיות או חמדנות), מה ששוב מושך את תשומת הלב אל הביחד, והכח הנובע מהחיבור שבינינו.

לצד זה ישנו משל ים סוף המסמל את המים הזורמים הניחצים לשניים ומאפשרים לעם שלם לחצות דרך המים אל עבר ה-אמונה, תיהיה מה שתיהיה, בתוך הביחד.

היכולת להתבונן בעקרונות היושבים תחת כל קונטקסט שניתן להם (עינייני החיים - מילים) ויאפשרו להחזיק את האמת החשובה לכולם, בעצם עולה על הספק והפיצול.

ובתוך זה ישנו מקום לגלות את הפיצולים אותם אנו מחזיקים, כגון החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול. משל שבעצם אינו מדבר על אנשים שונים או על מי כל אחד במישפחה כמו שהוא בעצם מכוון אותנו להתבונן כל אחד בחלקים האלה בתוכו, להזדהות איתם וללמוד מהם. משהו ששמתי לב אליו כשקראתי את הטקסט של הרשע לפני כשנתיים או שלוש, הוא היכולת להזדהות עם החלק הזה לראשונה בתוך המישפחה ולהעז להתבונן בזה נטול בוז ובאופן מפוקח יותר באנוכיות שלי (גם אם היא שוכנת בכוונה טובה ונובעת מהצורך שלי להיות נאהב או להרגי חלק) ובצורך שלי כנגד הקבוצה, ושנה לאחר מכן לקרוא את החכם להתבונן במקומות האלה וכיצד הם מתבטאים בחיי ובמשפחה, בתם ובמצבים בהם אני עשוי אפילו לוותר על העוצמות שלי מתוך פחד להיות “טו מאץ” או בזה שאינו ידע לשאול, ולהבין שהרבה פעמים אנו מגבילים את מערכות היחסים שלנו רק מעצם הקושי שלנו להעזר, לשאול או לנהל דיון על עיניין שהרבה פעמים למישהו בקבוצה יהיה יותר ידע או ניסיון או פשוט זוית שונה שתעשיר את נקודת המבט שלנו באיזשהו אופן. ולפעמים, מדובר ביכולת שלנו ללמוד לבטא את מה שאנו זקוקים לו, במקום לנסות להשיג זאת דרך מניפולציות לא מודעות או חסך עיוור.

הפיצול בין הטוב לרע בסיפור, בני ישראל ומצרים כשבראשם פרעה, יכול מאד גם להיות אנאלוגיה לעולם הפנימי שלנו, לקלות שלנו לעשות מעצמנו טובים ולהשליך החוצה את הרע, או להיפך שהוא לצבוע את עצמינו ברע ולהשליך החוצה את הטוב. היכולת להחזיק את הטוב והרע יחד, להבין שיש בנו גם מזה וגם מזה (גם אם ה”רע” נובע בעצם מחוסר מודעות ולאו דווקא מייצר של רוע) הוא בעצם נקודת הפתיחה להתבונן באמת כפי שהיא, להיות מודעים יותר ל”רע” וכך פחות לפעול עליו או מתוכו. כך גם להעיר חלקים רדומים נוספים עליהם אנו לא מסוגלים להתבונן או לדבר אותם בפתיחות ולחיות איתם כחלק במקום להתבייש בהם או להדחיק אותם. היכולת להתקדם בתוך קבוצה להלך רוח של דיון ולהתרחק ממקומות של מאבקי כוח או צורך בשליטה הנובעים מפחד מהשונה שזהו בעצם הבסיס המאפשר אבולוציה מערכתית ברמת מערכות יחסים וכך לפתוח דרך להתחזק כקבוצה המחזיקה קולות שונים וצבעים שונים המרחיבים את מעגל הידיעות שלנו ואת היכולת להוליד פתרונות יותר נכונים לכולם ולמלא אחד את השני בהשראה לחיים. היכולת לנוע בין תפקידים מתוך הבנה שלכל אחד הסגולות והחוזקות שלו כמו גם החולשות והקושי שלו מאפשרים להסתנכרן למקומות יותר תומכים, מלאים בחמלה ושיתופיות נטולת ביקורת. מה שמוביל לאפשרות לשמור יותר אחד על השני רק מעצם יצירת מרחב שיותר נעים לכולם.

שיהיו מועדים לשמחה ושנמשיך לגדול גם מתוך המסורת, בקלילות ובתחושה שמותר :)


גבריאל פולונסקי - מטפל, סופר, כותב ומלחין, שר, מצייר, כואב ומתענג, עצוב ושמח, גם סובל, וגם מתמודד, הכי קטן והכי גדול, לפעמים בינוני, סך הכל הולך בדרך.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

ביחד מגיעים רחוק יותר
גבריאל פולונסקי
טבעו של הצל שלנו
גבריאל פולונסקי