צור קשר
...Loading...

מבט אישי על ספר מרתק - הבלוג של אופיר קנטור

התבקשתי לכתוב בלוג על הספר "השחר של העידן השלישי" מיניות , פוריות ושליטה תולדות הקשר בין נשים וגברים. מאת חגית בן-שחר.

חגית התקשרה אלי לפני חודש וחצי בערך ושאלה אם מתאים לי לכתוב על הספר בפורטל של הפסיכותרפיה הגופנית. כמובן שהסכמתי , ושמחתי נורא על הפניה .

חיכיתי בבית שהספר שנשלח יגיע אלי , ושהגיע , התחלתי לקרוא בצמא. נהניתי מכל רגע . כמובן שהיו כמה פרקים קשים מאוד לעיכול , אך צלחתי גם אותם.

כבר סיימתי את הספר לפני כשבועיים. רשמתי פעם אחת , והרגשתי שאני שופך מידע , ולא התחשק לי להעלות אותו.

היום אני רושם שוב. אמרתי שאני אכתוב , אז אכתוב .

אני חושב שהספר ממש נגע בי. נגע בי בצורה קשה . עניין השליטה בעולם , בהתחלה של הנשים , ולאחר מכן של הגברים , ההחפצה , המותרות בבני אדם , עשתה לי רע.

אני אוהב את הרעיון של השחר של העידן השלישי. הרעיון של בני מין שווים , של אנשים שווים. מי יודע , אולי האיש החזק ביותר בעולם תיכף בכלל יהיה היא.

אולי עם כל התלונות על דור הולך ונעלם , ומוזיקה עם קצב מהיר ומילים שטוחות , אנחנו באמת הולכים למגמה של שוויון, מודעות , ורחמנא ליצלן אהבה והנאה?

אני חושב עכשיו שלא כתבתי את הבלוג , כי מי שם בידי לבקר מישהו אחר?

ולמרות שהתבקשתי , והסכמתי , לראות את עצמי כשווה , או כבעל דעה , זה לא מובן מאיליו. לתפוס מקום , להרגיש שייך .

חגית מדברת בספר על שלושה צרכים עיקריים : הצורך בהישרדות , בשייכות , ובשליטה. וכשזה מגיע לשליטה אזי אנחנו בבעיה.

היא מתארת מסע מופלא של טיפול עם בחורה בשם הודיה . מסע של אישה ואישה . מסע של חקירה , וריפוי.

היא מספרת במהלך רוב הספר דימוי של אפוני האור ושונית הים , דימוי אשר נגע בי מאוד , דימוי שמספר על תחושת האחדות שלנו והביטחון שהפך לנפרדות ובדידות בעולמנו.

גם למחברת עצמה התחברתי מאוד. דיברנו לפני מעט זמן , וששאלתי אותה מה הדרך? אז היא ענתה מודעות . "השיחה שלנו כרגע. זו הדרך".

היא ביקשה שאני אתן צד גברי לספר. תחושות גבריות :

הזדעזעתי מההתעללות בשני המינים. למדתי והשכלתי המון. מאמין שמפתח הזיכרון שמדובר עליו בספר נפתח אצלי מעט , ונהניתי מטון הידע שחגית כתבה עליו בצורה כל כך ברורה ונעימה .

אני מאוד ממליץ על הספר למטפלים בכלל , ולאנשים בפרט. אולי , אך אולי , באמת נגיע לעידן השלישי , ונוכל אולי קצת , להרגיש איזו שהיא תחושה של אחדות , תחושה של שבט אחד , שמדבר בשפה אחת , ובעיקר מדבר.

בעקבות הספר מתחשק לי לפתוח מעגל של גברים. מעגל של גברים מוכים. מוכים הדחקות. מוכי שליטה. מוכי אכזבה , ואבודים בעולם. לא פגשתי הרבה שהם לא כאלה , כולל אני.

שם לב עכשיו לתמונה שעל הכריכה. 2 אנשים ממינים שונים נוגעים זה בזו אך מעט. אך נוגעים. ואיזו תחושה נעימה עם אופטימיות זהירה :)

כולנו אחד


בלוגים נוספים

להיות או לא להיות! (?)
אך, פתאום - בום ! טראח! מה קרה?! הבלון התפוצץ הבלון נקרע! כפי שכל בלון מגיע זמנו, אם בניפוץ או אם אזל לו האוויר, כך גם קרה גם לדיאדה היפה שלי ושל ביתי. שלושה חודשי חסד עברו וקולות החוץ היו חזקים לסינון.