צור קשר
...Loading...

מה הגוף שלי מספר? הבלוג של רוני מוסנזון נלקן

אני ישנה. כבר שנים, ועוד שנים רבות. מאה שנים, נצח, עד שיבוא הנסיך. לא בטוחה שרוצה שיבוא. עדיף כך. ישנה, לא רואה, לא שומעת, לא יודעת. לא נראית, לא נשמעת, לא נודעת. לא מתה, ישנה. נושמת במידה הנחוצה, לא יותר, לא פחות. כמה נשימה כבר צריך כדי לשרוד?

אני סבך קוצים. תידקרו אם תתקרבו. אל תנסו! אין סיכוי שתדעו מי אני, מי מעבר לי. אני גדר לא חיה. לא תגעו בי, לא תתקרבו, לא תשערו. אין כאן איש. אין כאן אף אחד. אין מעבר. סכנה.

אני הנסיך. נחוש להגיע ליפהפיה הנמה. בתנועה גדולה אגיע אליה, בנשיקה אעיר אותה. החסר שלה מניע אותי. אבל אני לא מוצא. כבר שנים מסתובב סחור סחור, מתקרב ומתרחק, מאה שנים לפחות. היאוש לעתים אורב.

כל אלה עמדות נפשיות שיכולות לבוא לידי ביטוי בגוף. כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני מרגישה את האופנים השונים, המיוחדים והיצירתיים שהאדם המטופל מחזיק בעצמו בגופו. לעתים קרובות עולים בי דימויים. אני מקשיבה להם, הם מספרים סיפור. במה אני נוגעת כשנוגעת בגוף, שאלתי בבלוג הקודם. הנה נסיון נוסף לשתף ולתהות:

בטיפול במגע אני מקשיבה באמצעות כפות ידי למתח השרירי ולתנועת הנשימה, שמה לב למקומות בהם השריר מתוח, מכווץ, עוצר נשימה ולמקומות בהם השריר מגיב, חיוני והנשימה חופשית. המתח השרירי מגן עלינו מצד אחד, ומגביל אותנו מהצד השני. לדוגמא: אם נפגעתי ו"נשבר לי הלב" יתכן שאכווץ את החזה, אכנס אותו פנימה. כך אני מגינה על הלב השבור, אך ההחזקה גם מגבילה את היכולת להושיט זרועות בחופשיות ובשמחה למי ומה שאני רוצה... בעת הפגיעה ההגנה נחוצה. אך אם הפגיעה חלפה והגוף ממשיך להחזיק בכיווץ, הוא מפנה משאבים רבים להגנה, מותש ואינו חופשי לנוע באופן מותאם.

באופן אופטימאלי הגוף היה אמור לנשום במלואו, לרוחב, לאורך, לעומק. לאפשר לנו לנוע בחופשיות בעולם, מביעים ויצירתיים, מחוברים לעצמנו, לסביבה וליקום. הה... כך באופן אידאלי. אלא שהמערכת הגופנית והנפשית שלנו, גם עם החיים המיטיבים ביותר, עוברת טלטלות ושיבושים. אירועים טראומתיים שקשה לנו להכיל ברגע התרחשותם גורמים לשרירים להתכווץ על מנת שלא נרגיש, על מנת להגן מפגיעה. לעתים ארועים או מצבים מתמשכים כאלה קרו החל מראשית חיינו והגוף הגיב הרבה לפני שהיו לנו מילים לבטא מה אנו מרגישים. הגוף מחזיק חוויות אלה ללא מילים. מבלי דעת, מחזיק חלקים של עצמנו מבודדים, מודחקים, לא מורגשים. מנותקים מעצמנו.

כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני יכולה לשים לב לפער או לקשר בין הנשימה העצורה לבין התנועה העדינה של השריר. אני מקשיבה לדקויות ושמה לב שכל שריר תפוס באופן אחר ומסויים. השריר יכול להיות מוחזק אך עדיין חיוני במידת מה, או קשה כמו אבן. יתכן שיש בשריר רצון להנגע ולהשתחרר, או שהוא ממש מנותק. והנה, אני כבר קולטת ומתבטאת דרך דימויים. אני מניחה שכל מטפל קולט ומבטא את ההקשבה הבסיסית הזו באופנים שנובעים מתוך עולמו הפנימי. אני קולטת, באופן שבו השריר מוחזק, תמונה של דמויות ומצבים, דרמה וקונפליקט בין כוחות תנועה וכוחות עצירה. הניואנסים הפיזיים מספרים לי על האופן שבו המטופלים מחזיקים בתוכם חלקים מבודדים, אבודים. לעתים מצטיירות לי תמונות כמו אלה שתיארתי למעלה, היפהפיה שרק רוצה לישון עוד ועוד, שלא יתקרבו ולא יגעו בה; הגוף המתחזה לסבך קוצים דוקרני, הודף, לא אנושי. ואולי שלגיה בארון זכוכית. שלא כמו היפהפיה הנמה, רואים אותה, ממש כאן קרובה, אך כאשר מושיטים יד נתקלים בארון הזכוכית.

טווח הדימויים של התנתקות עצמנו מעצמנו יכול להיות רחב מאוד. ממדוזה שהופכת את המתבונן בה לאבן, ואז אתקל במגע בגוף מאובן, לא נושם, לא זז, כביכול לא קיים, מנותק מהחיות באופן קשה ביותר. דרך הגיבורים בסיפורי העם הרוסיים שבמנוסתם מהמלך האכזרי מתחפשים לסירה ומשוט על הנחל, או לקדרה וכף על הכיריים או למיני חפצים דוממים אחרים, אך ברגע חלוף הסכנה חוזרים חזרה לדמותם האנושית, ועד הדימוי של שפן בסיפור של פו הדוב שאומר מעבר לדלת "אני לא בבית", אבל הידיים המקשיבות לגוף מרגישות אותו חי, נושם, חמים ומתוק, מקשיב לי בחזרה מצידו מעבר לדלת ומאוד מאוד שם.  

דרך הדימויים בטיפול אנחנו מתקרבים, המטופלים ואני, להכיר בסיפור המוחזק בגוף, לחוש אותו, וכך לעתים מתגלה בחירה אחרת, סיפור חדש.

מה הגוף שלי מספר? מה מוחזק בו באמצעות השרירים מעבר להכרה? מה היה משתנה אם לא הייתי מתאמצת כל כך להחזיק חלקי עצמי מבודדים? מי אני עם כל החלקים שלי?

מי אני?

זו השאלה. הכיוון לחיפוש מעבר לידוע. הדרך בטיפול, בחיים. מסע לגילוי עצמי.

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע, פרטים על הסדנאות הקרובות בהן אני מלמדת:

מפגש התנסותי עם שיטת רוזן והעבודה שלי בטיפול במגע 
בכנס "פעימה משותפת" 
ב-26 ביולי 2018 יתקיים בתל אביב. להרשמה כאן

סדנת מבוא: לגעת בסיפור חיינו ב-21-22 באוגוסט בסטודיו תנע בקיבוץ עין שמר. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 


רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 



בלוגים נוספים

להעיר את הרגש דרך הגוף
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן - להעיר את הרגש דרך הגוף
השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא!
סיפור אהבה - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
נס וחסד בנסיך צפרדע? - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן