צור קשר
...Loading...

המוות חשוב לחיים לא פחות מאשר החיים עצמם - הבלוג של שירלי כהן

כשהמוות מסתכל עלינו בעיניים, ככה כמו שהוא, בלי להניד עפעף, 

בדרך כלל עומדות בפנינו שלוש אפשרויות: להתכחש לו, לקפוא למולו או להקשיב לו.
אני בחרתי להקשיב לו למוות. לשבת איתו על סף השבר הארור ולתת לו ללמד אותי דבר אחד או שניים
על עוצמתם האדירה של החיים.

ההסכמה הלא מובנת מאליה לשהות עם המוות ולהקשיב לו, לימדה אותי רבות על חיים שלא נחוו, 
על חיים שלא מומשו, על אהבות ריקות, על חרטות, תסכולים ועיוורון הזדמנויות.
ההתקרבות אל המוות, הנגיעה המהוססת בו, פתחה בפניי אינספור של מגירות שהשתוקקו להיפתח, 
כל פעם מגירה אחרת. 
המוות היה מפתח לחיים שהשתוקקו להחיות. מפתח למשימה שלי בעולם שביקשה לצאת לאור.
המפגש עם המוות מייצר הרמוניה שלמה. הוא חשוב ומורכב מפסיפס עצום ומרהיב של רגשות בעוצמות שלא הכרתי קודם לכן.
מוות יפיפה ומטלטל מאין כמוהו.
דרך המפגש עם המוות הבנתי באמת את גודלם של החיים עצמם 
חיים שלא זכו להחיות בי שנים כה רבות.

עם גילוי מחלת הסרטן, חיי פרסו בפניי פיסות פיסות של הרגלים משמימים, 
רגשות מודחקים, זעם כבוש ועצב תהומי.
ברגע אחד זכיתי להיות עדה למתרחש בחיי כצופה מן הצד וברגע אחר כמשתתפת פעילה-מתה במרוצת החיים.
במן סחרור מטורף כזה ראיתי את חיי חולפים על פניי ממש כמו בסרט נע
חלקי תמונות פזורות שלי מתוך השגרה היומיומית שניהלתי.
ראיתי לנגד עיני את גופי הכואב. הסובל. מתעורר בקושי רב בוקר אחר בוקר באותה השעה בדיוק, 
גופי ואני עושים את דרכנו לאותו מקום עבודה, מבצעים את אותה עשייה משמימה, אוכלים את אותן ארוחות בוקר, באותן השעות בדיוק, עם אותם אנשים שכמעט ואינם מתחלפים, 
בהמתנה מייגעת לארוחת צהריים מאוד לא מזינה. מחכים בקוצר רוח לסיים את מכסת 8 השעות היומיות
וחוזרים ביחד הביתה רק בשביל להתעורר שוב לבוקר דומה ולהבין שדבר לא השתנה מיום האתמול.

15 שנים של אותם ההרגלים, אותם התסכולים, אותם הלבטים, אותם הפחדים, אותם הדיבורים על כמיהה לשינויים ששנים נשארו בגדר 'הכל דיבורים'.
דבר לא הניע אותי לפעולה. הפחד היה חזק מידיי מהרצון. השגרה ניצחה את הרוח.
הגוף בהדרגה קרס יותר ויותר אל תוך עצמו
ולא עמד עוד בפער המצמית שנפער בין הכמיהות העמוקות ביותר שבי - לבין המציאות היומיומית.

כהרגלי, סירבתי פעם אחר פעם להקשיב לגוף עד שהמוות דפק על דלתי בלי שום סנטימנטים. 
מוות בתחפושת של סרטן השד. צד ימין וצד שמאל גושים גושים שמאיימים לפרוץ ולהשמיד כל חלקה טובה ביתר חלקי גופי. 
ערפול חושי מסחרר עטף אותי עד לכדי עילפון. 
הפעם זה היה ברור. אי אפשר היה לברוח יותר. אי אפשר שלא להקשיב. זה היה חזק מידיי. מחריש אוזניים
נדרשה ממני הקשבה חיה למוות שאפף אותי ואיים לכלות את כולי. 
הקשבה אמיתית כזאת. חומלת לכל החלקים הזנוחים בתוכי שנשארו חסרי בית. הקשבה מקודשת לכל מה שחבוי ונסתר וגלוי. 
הקשבה שאילצה אותי לפגוש את עצמי שוב כמו בפעם הראשונה.

תחושת השלמות שבאה עם הקשבה פעילה ונוכחת לחלקים המתים שבי, יש בה קסם שאין שני לו.
הקסם התרחש ברגע אחד של החלטה ומעשה - אני לא ממשיכה עוד לחיות חיים שחוקים שרחוקים שנות אור מהאהבות האמיתיות שלי. אני מפסיקה כאן ועכשיו להמשיך לחיות חיים של אחרים.
אני רוצה את החיים שנועדתי לחיות.
היה זה רגע מכונן עבורי בו הפכתי לראשונה בחיי משכירה - לעצמאית. 
זה הרגע בו הפכתי את האהבתי לא/נשים, למגע, לקשר, לטיפול - לעיסוק העיקרי שלי.
רגע אחד מהול בים של חששות, הוביל אותי לארוז את כל חפציי, זיכרונותיי וקשריי 
ולהכניסם לשק גדול מלא נוסטלגיה שאינה רלוונטית לי יותר. 
כך עזבתי את מקום עבודתי המסודר והיציב ששירת אותי ב 15 השנים האחרונות ויצאתי לדרך חדשה, דרך לא מוכרת, לעיתים מפחידה, אך בעיקר מרגשת, כזאת שעושה פרפרים בבטן.

המפגש המוחשי עם המוות איפשר לי, אולי לראשונה, לגעת בעדינות במהות חיי עם המון כבוד וסבלנות וחמלה לעצמי כגוף וכנפש.
המפגש עם המוות איפשר לי לפתוח מגירות מגירות השוכנות עמוק עמוק בחדרי הלב ולאפשר להן לאוורר את האבק שהצטבר עליהן עם השנים ולהופכו לאבק של כוכבים.

יש מי שפותח/ת אותן לעיתים קרובות
יש מי שפותח/ת אותן לעיתים רחוקות
יש מי שפותח/ת אותן רק פעם בחיים
אך ברגע מסוים, הכי קרוב למוות שידעתי בחיי, בחרתי לפתוח אותן עכשיו או לעולם לא...
כך או כך, הבנתי, שכדי ללמוד איך באמת לחיות עלי להסכים קודם למות.

המודעות למוות שבחיים חסרי מימוש עצמי היא מתנה יקרה מפז. 
היא מאפשרת בחירה וטרנספורמציה עמוקה שאפשרה לי לחגוג את החיים ואיתם.

זה הבלוג שלי לשבוע הזה
שמזמין אותך, אותי, אותנו - להעיז לגעת במוות כמו בחיים
להסכים לשבת איתו על סף השבר הארור
ולתת לו ללמד אותנו דבר אחד או שניים על עוצמתם האדירה של חיים המבקשים לחיות.

שירלי כהן – ליווי תהליכי בחירה בהתמודדות עם סרטן השד


בלוגים נוספים

שחזור שד - הזכות שלך לבחור
וככה לאט, מתוך השקט המובס. מאמצת אל חיקך את שדייך. כאילו מעולם היו שלך.