צור קשר
...Loading...

מחזוריות - הבלוג של אופיר קנטור

מחזוריות

כעת אני שמח. אני מרגיש בעשייה. מקבל המון פרגון מאנשים סביבי על העשייה שלי.

מקווה להצליח ולהתפרנס ממה שממלא אותי. ממה שנותן לי תחושה טובה.

לא פעם, ולא פעמיים אני נתקף ייאוש. ייאוש מעצבן כזה, מטריד. יש את הישן והידוע "אני לא מספיק טוב", שאנחנו כבר חברים די טובים, וכבר יש לו לידו בחור עם נוכחות די יפה שאומר "הלו גבר, תתעורר, מה אתה מקשיב לבלבולי מח שלו?". אז פה אני כבר די מסודר. ואז יש את  הדבר החדש\ישן שמגיע גם כנראה בתוך כל החשיפה, והעולם האינטרנטי, של הנזקקות לאהבה. ישבתי בקבוצה היום של ההתמחות שלי, וראיתי כמה שאני זקוק לאהבה. כמה שאני זקוק למקום. זקוק שישמעו אותי. שיכילו אותי. שאני אוכל לדבר ולשתף. כמה שמחתי אתמול שמחר יום שלישי. והגיע יום שלישי, ולא היה לי היום מקום להביא את עצמי בקבוצה. לא היה מקום לאף אחד. הייתה למידה תאורטית , עמוקה ואינטנסיבית. והרגשתי לבד, ואולי גם קצת עצוב. ובמקום ליפול למצב הזה, כתבתי קצת לעצמי במחברת את מה שעובר עלי, והגעתי אחרי שתיים שלוש שורות למצב שבו אני מקבל את הנזקקות שלי. אני מקבל את הצורך שלי במקום, את הצורך שלי באהבה. אני צריך אהבה. אני רוצה אהבה. אני רוצה להרגיש אהוב, נאהב. אני רוצה שיהיה לי מקום. אני רוצה שיראו אותי.

יש לי כמה אנשים בראש שאני משליך עליהם את המקום של "דחוף את כל מה שאתה רושם לתחת שלך". בלבולי ____". וזה בסדר. יש אנשים שלא יתחברו למה שאני כותב. אולי זה יראה להם מלוקק מדי. ריגשי מדי. נשי מדי.

אני שואב את הכוחות שלי מהמפרגנים. מאשתי, משפחתי,מורי, וחבריי. 

בלוגים נוספים

הגברים בוכים בלילה - הבלוג של שירלי כהן
אני רוֹצֶה לבכות אמר בקול חלש, אבל, אני לא יכול. את מבינה, נכון? הגברים אינם בוכים ביום
חלק ממנו נמצא בי
הבלוג של עדי פרקש
לא, אני לא גיבורה אני אפילו לא קרובה ללהיות גיבורה - הבלוג של שירלי כהן
אז בואו נסכים לרגעים להסיר מעלינו את הגלימה ולאפשר לגוף לעוף מעצמו מעבר לגבולות הפיסיים התוחמים אותו בשם ה'מקובלות' - אל עבר התקווה הלא נודעת.