צור קשר
...Loading...

מחזוריות - הבלוג של אופיר קנטור

מחזוריות

כעת אני שמח. אני מרגיש בעשייה. מקבל המון פרגון מאנשים סביבי על העשייה שלי.

מקווה להצליח ולהתפרנס ממה שממלא אותי. ממה שנותן לי תחושה טובה.

לא פעם, ולא פעמיים אני נתקף ייאוש. ייאוש מעצבן כזה, מטריד. יש את הישן והידוע "אני לא מספיק טוב", שאנחנו כבר חברים די טובים, וכבר יש לו לידו בחור עם נוכחות די יפה שאומר "הלו גבר, תתעורר, מה אתה מקשיב לבלבולי מח שלו?". אז פה אני כבר די מסודר. ואז יש את  הדבר החדש\ישן שמגיע גם כנראה בתוך כל החשיפה, והעולם האינטרנטי, של הנזקקות לאהבה. ישבתי בקבוצה היום של ההתמחות שלי, וראיתי כמה שאני זקוק לאהבה. כמה שאני זקוק למקום. זקוק שישמעו אותי. שיכילו אותי. שאני אוכל לדבר ולשתף. כמה שמחתי אתמול שמחר יום שלישי. והגיע יום שלישי, ולא היה לי היום מקום להביא את עצמי בקבוצה. לא היה מקום לאף אחד. הייתה למידה תאורטית , עמוקה ואינטנסיבית. והרגשתי לבד, ואולי גם קצת עצוב. ובמקום ליפול למצב הזה, כתבתי קצת לעצמי במחברת את מה שעובר עלי, והגעתי אחרי שתיים שלוש שורות למצב שבו אני מקבל את הנזקקות שלי. אני מקבל את הצורך שלי במקום, את הצורך שלי באהבה. אני צריך אהבה. אני רוצה אהבה. אני רוצה להרגיש אהוב, נאהב. אני רוצה שיהיה לי מקום. אני רוצה שיראו אותי.

יש לי כמה אנשים בראש שאני משליך עליהם את המקום של "דחוף את כל מה שאתה רושם לתחת שלך". בלבולי ____". וזה בסדר. יש אנשים שלא יתחברו למה שאני כותב. אולי זה יראה להם מלוקק מדי. ריגשי מדי. נשי מדי.

אני שואב את הכוחות שלי מהמפרגנים. מאשתי, משפחתי,מורי, וחבריי. 

בלוגים נוספים

ניצוץ של תקווה - הבלוג של שירלי כהן
האמונה והתקווה שלי בהבראה היו ועדיין דבר מובן מאליו, כמו בערך העובדה שיש לי שתי ידיים ולב אחד פועם.
סרטן שד כקרש קפיצה - הבלוג של שירלי כהן
הרגע הזה שהאונקולוגית מעדכנת אותי ברצינות מהולה בציניות שמשתולל בשדיים שלי "גן חיות פראי", וכי אין מנוס, עומדים לרשותי 50% סיכויי הישרדות. הראש מסרב לקבל את האמירה הזאת כאופציה היחידה שעומדת בפניו להחלמה. פשוט מסרב. הגוף גם הוא חש חוסר נוחות וזז על הכיסא באי שקט.
החופש לבעוט במוסכמות - הבלוג של שירלי כהן
"איך נוכל לשכוח את אותם מיתוסים נושנים הניצבים בראשיתם של כל העמים, האגדות - על הדרקונים הנהפכים ברגע הקיצוני ביותר לנסיכות..."