צור קשר
...Loading...

מחזוריות - הבלוג של אופיר קנטור

מחזוריות

כעת אני שמח. אני מרגיש בעשייה. מקבל המון פרגון מאנשים סביבי על העשייה שלי.

מקווה להצליח ולהתפרנס ממה שממלא אותי. ממה שנותן לי תחושה טובה.

לא פעם, ולא פעמיים אני נתקף ייאוש. ייאוש מעצבן כזה, מטריד. יש את הישן והידוע "אני לא מספיק טוב", שאנחנו כבר חברים די טובים, וכבר יש לו לידו בחור עם נוכחות די יפה שאומר "הלו גבר, תתעורר, מה אתה מקשיב לבלבולי מח שלו?". אז פה אני כבר די מסודר. ואז יש את  הדבר החדש\ישן שמגיע גם כנראה בתוך כל החשיפה, והעולם האינטרנטי, של הנזקקות לאהבה. ישבתי בקבוצה היום של ההתמחות שלי, וראיתי כמה שאני זקוק לאהבה. כמה שאני זקוק למקום. זקוק שישמעו אותי. שיכילו אותי. שאני אוכל לדבר ולשתף. כמה שמחתי אתמול שמחר יום שלישי. והגיע יום שלישי, ולא היה לי היום מקום להביא את עצמי בקבוצה. לא היה מקום לאף אחד. הייתה למידה תאורטית , עמוקה ואינטנסיבית. והרגשתי לבד, ואולי גם קצת עצוב. ובמקום ליפול למצב הזה, כתבתי קצת לעצמי במחברת את מה שעובר עלי, והגעתי אחרי שתיים שלוש שורות למצב שבו אני מקבל את הנזקקות שלי. אני מקבל את הצורך שלי במקום, את הצורך שלי באהבה. אני צריך אהבה. אני רוצה אהבה. אני רוצה להרגיש אהוב, נאהב. אני רוצה שיהיה לי מקום. אני רוצה שיראו אותי.

יש לי כמה אנשים בראש שאני משליך עליהם את המקום של "דחוף את כל מה שאתה רושם לתחת שלך". בלבולי ____". וזה בסדר. יש אנשים שלא יתחברו למה שאני כותב. אולי זה יראה להם מלוקק מדי. ריגשי מדי. נשי מדי.

אני שואב את הכוחות שלי מהמפרגנים. מאשתי, משפחתי,מורי, וחבריי. 

בלוגים נוספים

אם לשיער היה ערך הוא לא היה גדל בתחת – תיאור מקרה
לא ברור לי ממה אני חרדה יותר, היא אמרה בכעס, מהטיפול הכימי או מהאפשרות שאאבד את השיער? "אני מעדיפה להיות סגורה בבית מאשר לתת לך או למישהו אחר לראות אותי עם קרחת" - אפשר גם אחרת, הבלוג של שירלי כהן
ההתחלה, לפני שאני מטפלת אני קודם כל מטופלת.
תמיד אהבתי פסטיבלים, הצבעים, הבחירות המגוונות, הסדנאות, התנועה, המוזיקה, האנשים הפתוחים המזמינים ומעוררי ההשראה. הכל הקסים אותי, סחף אותי בתוך ים של מידע והשראה.
גברת ידיעה - הבלוג של עדי פרקש
אחותי ידיעה, מתבוננת לך עמוק בעיניים, מוכנה לקראתך. נראה כי לפי לוח השנה הפרטי שלי מסתיימת תקופה ומתחילה חדשה.