צור קשר
...Loading...

מצווה גדולה להיות בשמחה - הבלוג של שירלי כהן

אחת המצוות המרכזיות הנהוגות בסוכות היא היות אדם בשמחה.
לא מדובר ביכולת להיעשות לדבר-מה, כמו נגיד להיות אופטימית או להסתכל על חצי הכוס המלאה,
כי אם ביכולת לאפשר למה שכבר נמצא בנו לנבוע מתוכנו בטבעיות וללא מניפולציה.

עד כמה אנחנו מרשות לעצב האופף אותנו, לחולשה, לחלקים הנזקקים שבנו,
כמו-גם לשמחה ולאהבה פשוט להיות בנוכחות מלאה מבלי לקרוס לתוכן ומבלי לתת להן להגדיר אותנו?

נשים המתמודדות עם סרטן השד חוות את הרגשות בצורה חדה יותר וישירה יותר.
אולי זה המפגש המטלטל עם קצוות של חיים ומוות שמזמין מפגש חי יותר עם קשת הרגשות
אולי בצומת הכל-כך ממשית שבין החיים והמוות שוכנת לה אנושיות בלתי מתפשרת הכמהה פשוט להתקיים בצורה המיטיבה ביותר.
במצבים מסויימים של החיים, זה מרגיש כל-כך מיותר להביא לידי ביטוי את החלקים הכוזבים שבנו. את הפולסיות של הגוף-נפש שלנו.

המפגש הזה עם הקצוות שבין העצב לשמחה, בין החיים למוות, בין תקווה ופחד
מזמין אותי, אותנו - לחבק את האנושיות השברירית, להזין אותה ולעשות אותה קצת יותר נסבלת עבורנו.

להסכים לפחד להתהלך בשבילים הסבוכים של חוסר הוודאות, לגשש באפילה ולתת להם להיכנס ישר אל תוך מעמקי הלב
היכן ששוכנת לה הבטן הרכה.
 
ובמקום הזה שבין פעימה אחת לשנייה, היא מזכירה לנו לרגע אחד לעצור. ולשהות.

הלוואי ונסכים לגעת בשמחה מבלי לנטוש את העצב
ולגעת בעצב מבלי לשכוח שהשמחה שוכנת עמוק עמוק בתוך פעימות הלב
במקום שבו מתחילים החיים עצמם בדיוק היכן שהם נגמרים.





בלוגים נוספים

לא, אני לא גיבורה אני אפילו לא קרובה ללהיות גיבורה - הבלוג של שירלי כהן
אז בואו נסכים לרגעים להסיר מעלינו את הגלימה ולאפשר לגוף לעוף מעצמו מעבר לגבולות הפיסיים התוחמים אותו בשם ה'מקובלות' - אל עבר התקווה הלא נודעת.
בין האמת המדעית לאמת הפנימית - הבלוג של שירלי כהן
מתי ואיך איבדנו את הקשר לאמת הפנימית?
סרטן שד כקרש קפיצה - הבלוג של שירלי כהן
הרגע הזה שהאונקולוגית מעדכנת אותי ברצינות מהולה בציניות שמשתולל בשדיים שלי "גן חיות פראי", וכי אין מנוס, עומדים לרשותי 50% סיכויי הישרדות. הראש מסרב לקבל את האמירה הזאת כאופציה היחידה שעומדת בפניו להחלמה. פשוט מסרב. הגוף גם הוא חש חוסר נוחות וזז על הכיסא באי שקט.